I`m in a crises here! בבקשה...
הלו? מישהוט שומע אותי?? אני בעיצומו של תהליך החלמה והייתה לפני חצי שעה נפילה. לפני 3 שנים הגעתי ל-32 ק``ג (אני 1.62) והוגדרתי קלינית כאנורקטית. אבל אף פעם לא נכנסתי לפורום או הגדרתי עצמי כך, כי תמיד הייתי מודעת לנזקים שבהרעבה. לא רעבתי מתוך כמיהה לרזון אלא מתוך רצון להתאבד באופן שלא מתנגדש בבום עם עקרונות היהדות. (אני לומדת בחינוך הדתי ומגדירה עצמי, כרגע, כדתיה). ברגע שהתחלתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי הצלחתי (בעזרת המשפחה המופלאה שלי) להשתקם. אבל המשכתי להקפיד לא לעבור את ה-46 ק``ג (שזה המשקל שהדיאטנית הציבה כיעד) ולא לתת לעצמי להנות מהאוכל. אני כ``כ פוחדת שברגע שאתחיל להנות מאוכל משמין אז אאבד את השליטה על היכולת ליטול את חיי אם ארצה בכך וגם אהפוך ל``סתם `` נערה נורמלית (אלוהים ישמור...) לפני חצי שעה נתתי לעצמי לאכול מהמאכל שהיה אהוב עלי לפני כל המשבר. זה היה כ``כ טעים!! לא יכולתי להפסיק ובטח אכלתי איזה 300 קלוריות (אחרי שאכלתי כבר את מכסת הקלוריות היומית). אם זו עליית מדרגה בשיקום למה אני מרגישה כ``כ נורא ? בפעם הראשונה מזה שנתיים אני מקבלת שוב את הרצון להקיא הכל החוצה ולחזור לחסה והדיאט קולה...
הלו? מישהוט שומע אותי?? אני בעיצומו של תהליך החלמה והייתה לפני חצי שעה נפילה. לפני 3 שנים הגעתי ל-32 ק``ג (אני 1.62) והוגדרתי קלינית כאנורקטית. אבל אף פעם לא נכנסתי לפורום או הגדרתי עצמי כך, כי תמיד הייתי מודעת לנזקים שבהרעבה. לא רעבתי מתוך כמיהה לרזון אלא מתוך רצון להתאבד באופן שלא מתנגדש בבום עם עקרונות היהדות. (אני לומדת בחינוך הדתי ומגדירה עצמי, כרגע, כדתיה). ברגע שהתחלתי בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי הצלחתי (בעזרת המשפחה המופלאה שלי) להשתקם. אבל המשכתי להקפיד לא לעבור את ה-46 ק``ג (שזה המשקל שהדיאטנית הציבה כיעד) ולא לתת לעצמי להנות מהאוכל. אני כ``כ פוחדת שברגע שאתחיל להנות מאוכל משמין אז אאבד את השליטה על היכולת ליטול את חיי אם ארצה בכך וגם אהפוך ל``סתם `` נערה נורמלית (אלוהים ישמור...) לפני חצי שעה נתתי לעצמי לאכול מהמאכל שהיה אהוב עלי לפני כל המשבר. זה היה כ``כ טעים!! לא יכולתי להפסיק ובטח אכלתי איזה 300 קלוריות (אחרי שאכלתי כבר את מכסת הקלוריות היומית). אם זו עליית מדרגה בשיקום למה אני מרגישה כ``כ נורא ? בפעם הראשונה מזה שנתיים אני מקבלת שוב את הרצון להקיא הכל החוצה ולחזור לחסה והדיאט קולה...
, כי את עדין חולה.. ועדין קשה לך. ושווה להלחם בזה, כדי שיום אחד תוכלי לאכול מה שתרצי בלי יסורי מצפון.. אני יודעת שקשה לך עם זה.. אולי תנסי למצוא לעצמך בינתיים עיסוק כל פעם אחרי שאת אוכלת.. משהו שיסיח את דעתך. מקווה שתרגישי יותר טוב מחר. תרנגולת. (.. בטח אמרתי דברים שברורים לך.. לא משנה).