I am forced to take time off

[estee from ynet]

I am forced to take time off

Following the surgery that the City of Toronto is responsible for, I spent the entire summer at the hospital, in a wheelchair, and with no lifeline to hold on to, once I was discharged, except for empty space. As a result, I was also forced to drop all of my plans for the 2015/2016 session at U of T. I have to state that everyone at U of T has been very supportive and advised me to come back when I am ready.

The Ontario Minister of Health and the Chair of the Toronto Board of Health, their staff, and other elected officials know enough about me to understand that, in view of what I have been subjected to, I am not about to remain a silent victim...

I keep reading that Israelis only want to live in Israeli/Jewish neighborhoods where they can make Israeli/Jewish friends. Not one Jewish person cared enough to be there for me when I needed a lifeline. They shouldn't be surprised by what I am about to do. A couple of Catholic women, who heard from their friends that there was someone who was all alone at a nearby hospital, came to look for me at the hospital and asked if they could help me. I didn't even know until much later that they were consecrated nuns on a mission to help those in need, and not on a mission to convert people. The Catholic Sister who welcomed me when I was transferred to her hospital, said: "God Loves You." She never repeated that statement once she got to know more about me (and I am not referring to the fact that I am Jewish). Everyone who knows me knows better than to attempt to get me to start believing in God, any God... However, had it not been for a devout Catholic friend who hadn't seen me for fifteen years, my friend's friends, and their friends - I wouldn't have made it this far.

 

[Philip Jr]

מחשבותיי

אהלן,
&nbsp
קודם כל אני מאחל לך רפואה שלמה ורק בריאות. נשמע שעברת חוויה לא נעימה, ואני מקווה שתחזרי לשגרת החיים שלך בקרוב.
&nbsp
שנית, למרות שבמבט ראשון לא ברור מה הקשר בין הפוסט הזה שלך והפורום הספציפי הזה, אני חושב שיש קשר - מכיוון שאני מקווה שהפורום הזה מהווה גם ״בית״ לאנשים הלומדים בחו״ל או עובדים באקדמיה בחו״ל (או שעשו זאת בעבר / הולכים לעשות זאת בעתיד). ב - ״בית״ אני מתכוון בין השאר למקום שבו אפשר לשתף חוויות שקשורות בסיטואציות שאנחנו נמצאים בהן כאנשים שחיים בחו״ל. לא פשוט לחיות לבד הרחק מהמשפחה וחברי הילדות ולהיות במצב כמו שלך.
&nbsp
אני חושב שישראלים שלפני מעבר לחו״ל לא מבינים את ההבדל התהומי בין ישראלים בארה״ב ויהודים בארה״ב. באופן אישי אני שמח שיש סביבי כמה ישראלים, אבל אני גם מאד נהנה מעירוב התרבויות והשפות שסביבי, ויש לנו חברים מכל קצוות העולם, מכל הדתות.. ו.. אני מעורב לא מעט בקהילה היהודית המקומית (למשל אני ב- board של ה - Jewish Federation המקומי), ובו בעת אני גם אתאיסט מושבע - לא חש בקונפליקט כלשהו.
&nbsp
בין אם הם ישראלים, יהודים או משהו אחר, אני מאחל לך ולחברי הפורום שתמיד נהיה מוקפים בסביבה תומכת וחברים שיכולים לייעץ, לעזור ולתמוך כשאנחנו נצטרך זאת. העצה שלי לך היא שתנסי לעבד את החוויה הלא פשוטה שאת עברת, תתיעצי ותעזרי באלו שכן תומכים סביבך, ותחשבי היטב על הצעדים הבאים שאת מתכוונת לעשות. אל תפעלי מתוך סערת רגשות, כי זה לא יגמר בטוב.
&nbsp
מאחל לך כל טוב, ולילה טוב מאילינוי!
נעם.

 

[estee from ynet]

My Ordeal

Noam, thank you for your kind response.

I am not a regular person with the kind of objectives that other people have. I have always taken on larger than life issues, and I have never been a person who could be intimidated into silence. While my professional background is in the medical/pharmaceutical field, and I have high-profile contacts worldwide that include the media, as an expert on the lack of ethics, truth, and justice for ordinary people, I went back to school with the intention to obtain additional knowledge about truth and justice. But, as someone whose personal experiences represent an extreme case study, I also realize that I have been using school as an escape from reality, and that I have to stop procrastinating - I have too many fish to fry...

My main objective has always been to make a difference, and I can only achieve my objective by going public with my own outrageous experiences, in addition to opening my Pandora's Box and telling a shocking story that would make decent people's skin crawl. Once it became crystal clear to me that my well-being was utterly irrelevant to those whose sole interest was focussed on the name of the person who would be making my funeral arrangements, I realized that I can no longer afford to continue to procrastinate - life can be over in an instant. Even though I had clarified it to everyone, they didn't seem to comprehend that since I wouldn't be able to attend my funeral, I didn't care who would be making my funeral arrangements...

People always wonder why someone like me can't name a next-of-kin. I often tell them to ask Prof. Aaron Barak, the former President of Israel's Supreme Court. However, I am very good at what I do and I need to do what I do best. I can be most effective by telling my story in my own words. Last time I posted an outrageous healthcare related piece on Linkedin, it was picked up by the Canadian mainstream media, and the content was used as a front page feature article...

I once had a picture-perfect family that people used to envy me for. But having been subjected to the ultimate betrayal of trust, I no longer let anyone get too close to me. As a result of what I have been subjected to in the past, I no longer have Israeli or Jewish friends, and I no longer have a family. However, during my time in England, I did have Israeli and Jewish friends. I was also actively involved with the Jewish Community and participated in various community-based activities. But that was a lifetime ago when I still had a family, and when life was carefree and friendships were basically superficial.

When Israelis who study or live abroad need support in a health-related crisis, they know that they would be able to call their family in Israel and that someone would probably be there for them. Still, they have to take into account that they need to form close relationships with people. During my recent ordeal, I was picked up by paramedics on the street and taken to the hospital for surgery. For days I didn't even have a toothbrush and toothpaste. Two and a half years ago, I was on my way to U of T when I crossed the street at a STOP sign and was run-over and almost killed by an SUV driven by a senior executive who was much too busy on his cell phone to pay attention to me. Having always been a very private and self-reliant person, I believed that I would be able to continue to make it without ever having to count on someone else. I was wrong. While I have always had self-proclaimed friends who were only there when they needed me, I know now who my real friends are. People ought to know that the unexpected could happen and that it's essential to have a real family and close friends who would be there for them. It's too late for me, but it's not too late for everyone else...

 

[ayulli]

מסקרנות

למה הכוונה במשפט ״I went back to school with the intention to obtain additional knowledge about truth and justice״? היית במדעי הרפואה ואז התחלת בתוכנית בפילוסופיה/משפטים/מדע המדינה?

 

[estee from ynet]

My interests

My interest in the field of medicine has not gone away. I have a special interest in women's health, and in patients' rights. I continuously advise women not to be intimidated by senior medical specialists who subject them to unnecessary and unethical radical surgical procedures because of greed, or because they do not have the skills to perform non-invasive procedures. It's an insult to women's rights, and I often point it out by using words that tend to shock people. Unfortunately, women are much too intimidate to say NO, and senior specialists who agree with me know very well that their colleagues are being unethical.

While I am interested in ethics, in biomedical ethics, in equality, and in law - I have absolutely no interest in philosophy...

Since I did not go back to school in order to advance my career aspirations - I can pick and choose what I like to concentrate on.

 

[ayulli]

בכנות

זו נראית לי גישה טיפה מוזרה לביואתיקה ובאופן כללי לשאלות של צדק וזכויות. הפוסט הנוכחי שלי הוא במכון לאתיקה ומדיניות בריאות, ופילוסופיה היא דיסציפלינה שמיוצגת שם בזכות ולא בחסד. איך אפשר לדבר או לחשוב על אתיקה *בלי* פילוסופיה?

 

[estee from ynet]

Bioethics

While at some universities Bioethics is taught at medical school, at other universities like U of T, it's part of the courses offered by the philosophy department, and what is emphasized depends on who is teaching the course. I realize that you can't skip philosophy altogether, but personally, I am more interested in what applies to healthcare and justice in current situations than in what ancient philosophers had to say.

 

[ayulli]

לפחות מהנסיון שלי

אנשים שמעוניינים בביואתיקה, ובאתיקה מעשית באופן כללי, לא חייבים או אפילו בהכרח יכולים לעבור בדרך דרך הפרה-סוקרטים, הנאורות הסקוטית או אפילו רוב הליברליזם בן זמננו. פשוט נראה לי בעייתי להתעסק באתיקה בלי ללמוד לפחות איזשהן תיאוריות מוסר בדרך (דאונטולוגיה, תועלתנות) או הויכוח בין אתיקה של צדק לאתיקה של care שלא ״בתרגום״ מכלי שני ושלישי.

 

[estee from ynet]

My take on the topic

I took a conventional Bioethics course. I even attended a second one taught by a different lecturer, as a guest. What I am saying is that even though I have taken it, I am not particularly interested in the various theories - I am more interested in reality.

 

[ayulli]

לא שזה משנה יותר מדי

אבל אני חולקת על ההנחה שיש ניגוד בין ״תיאוריה״ ו״מציאות״.

 

[estee from ynet]

You must be an Ethicist

I found that the emphasis was on how ethics was perceived by those philosophers and much less about real life. I even discussed it a few months ago with one of my former professors, and she too said that she wasn't interested in the theories of all those philosophers, but in how ethics is applied in current situations.

I don't want to go into details, but having been forced to practise medicine and later law without a licence, and having experienced the shockingly devastating consequences of not having been represented by a lawyer, I have discovered a path that would allow me to acquire more practical knowledge and that is being taught by those who specialize in the legal profession.

 

[ayulli]

יש לי רקע באתיקה

אבל יש לי בעיקר נסיון ארוך בלשבת בצמתים רב תחומיים, ולראות באופן כללי איך חוקרים מתייחסים לרב תחומיות, לפרשנות שלה, ולמה היא מאפשרת ותובעת. ראיתי וכתבתי לא מעט, למשל, על האופן שבו פילוסופים מאוד מעוניינים בשפה, אבל מזלזלים מאוד בבלשנות, ולהיפך. פשוט נראה לי מוזר לעבוד בביואתיקה ולדחות בצורה כזו את המרכיב של האתיקה - קצת כמו לעשות סלט ירקות ממלפפון וזהו, אפילו אם שמים קצת מלח ושמן זית למעלה.

 

[Philip Jr]

בתור מי ששונא עגבניות

זה נשמע לי כמו סלט נהדר

 

[ayulli]

פלפלים? צנוניות? בצל ירוק? צנוברים?

 

[Philip Jr]

נשמע טוב

רק תוסיפי גבינה ובייקון, כי פה זה אמריקה.

 

[ayulli]

״היום, היום הזה ממש״...

 

[קיפי סגול]

מה קורה? בזמן האחרון הפורום נהיה ממש פורום "מאסטר שף"

 

[estee from ynet]

I found the direct email

The medical specialist's direct email was embedded in the Abstract/Full Text of a study published in The New England Journal of Medicine. I'll write to him.

 

[ayulli]

לגמרי אופטופיק, בגלל שאני מתעסקת גם ברב תרבותיות

וגם ברב תחומיות, איכשהו הרבה פעמים המטאפורות שלי הן מתחום הבישול. שאלתי את עצמי תקופה מסויימת למה זה, ולפני כמה ימים נפל לי האסימון: זה בגלל שבישול זה סוג של part-whole relation שאי אפשר סתם לפטור ב״נקבץ יחד חוקרים/תרבויות ומשם זה איכשהו יסתדר ו/או נראה מה הלאה״. זה לא אומר שאפשר לתת ״מתכון״ לרב תרבותיות ורב תחומיות (רוב הנסיונות לייצר מתכון כזה הם מאוד בעייתיים), אבל זה כן עוזר לתת איזושהי צורה כללית למונחים האלה שהרבה פעמים הם מאוד מאוד אמורפיים.

 

[Philip Jr]

לי יש תשובה הרבה יותר בסיסית..

אני צופה אדוק של מאסטר שף, ורק לאחרונה הסתיימה העונה..