עירנות יתר
קודם כל, כל מה שחייכנית כתבה בהקשר לעירנות יתר כאחד הסימפטומים של PTSD על כל גווניו וסוגיו. התחושה של צורך להיות עירני כדי למנוע חזרה של אותה טראומה.
בנושא טראומת הנטישה/ויתור, מדובר על עירנות יתר בתחום הרגשי. מין בדיקה מתמדת של הסביבה מבחינה רגשית, בין אם זו קבוצה של אנשים, או אדם אחד שאיתו יש לאותו אדם אינטראקציה. ככל שמערכת היחסים קרובה יותר כך גדלה העירנות.
זה כמו להסתובב עם צוות של שומרי ראש בכל מקום שבודק את הסביבה כדי לראות אם יש בה איומים שיכולים לסמן חזרה של אותה טראומה של דחייה ונטישה.
התוצאה היא יכולת לקרוא אנשים ומצבים נורא מהר מבחינת קרבה ופוטנציאל התחברות/התקשרות כי הנושא הזה של קרבה והיקשרות מהווה משהו חזק ברמה ההישרדותית.
אם במערכת היחסים המשמעותית הראשונה בחיים קיבלת כוס מים קרים לפרצוף, מאותו רגע, כל אדם עם כוס מים ביד גורם לך להידרך באיזה אופן ולשים לב לכל דבר קטן שהוא עושה כדי להימנע מהחוויה הזו שוב.
אחד הדפוסים שמתפתחים לפעמים מתוך המקום הזה הוא יכולת לשלוט במצב ובסביבה שלך על ידי התנהלות מסוימת כדי לעשות סוג של מניפולציה ליצור מקום יחסית בטוח.
זיקיתיות רגשית למשל. קריאה מהירה של מי שלפניך עם כוס המים ביד, אבחנה מה כדאי להיות מולו כדי לא לחטוף את הכוס, ואז פשוט להיות את זה וליצור מצב יותר בטוח מאשר חוסר וודאות שמלחיץ עוד יותר.
משהו כזה