rapgamer4ever
New member
hot take: בלייק גריפין לטעמי שחקן אוברייטד
ראיתי את המשחק מול דאלאס שהזכיר לי את החסרונות שאני רואה בו. אז זו הזדמנות עבורי לפרוש פה את משנתי.
גריפין שחקן נהדר, באמת. אבל הדעיכה שהוא חווה באתלטיות משפיעה על האפקטיביות שלו בהרבה מישורים.
נתחיל מהחסרון הראשון: סייז. גריפין אמנם 10'6 אבל יש לו ידיים קצרות. אם נשווה אותו לשחקן שהוא אנדרסייזד קלאסי כמו דריימונד גרין, הרי שלגרין מוטת ידיים ארוכה יותר וה-standing reach שלהם זהה. כלומר כשהם מרימים ידיים הם למעשה באותו גובה. אפילו סמול פורוורדים ארוכים כמו אוטו פורטר מגיעים ל-standing reach גבוה יותר, ואני לא מדבר פה על פריקים מהסוג של יאניס או דוראנט.
הסייז של גריפין לא מאפשר לו להיות אפקטיבי בהגנה על הטבעת ואנחנו יודעים שכיום רים פרוטקשן היא אחת התכונות הכי חשובות בביג מן.
גריפין נמצא בנחיתות בריבאונד וזה בולט במיוחד בדקות שדאנדרה לא על המגרש, קבוצות הורגות את הקליפרס בלוחות. במיוחד כשהאתלטיות של בלייק היא לא מה שהייתה פעם. אנחנו עדיין רואים אותו מתרומם לדאנקים כשהוא מתגלגל לטבעת אבל לדעתי הניתור שלו ממצב סטטי נפגע יותר מהכל.
נעבור לנקודה הבאה: יעילות כסקורר. בעיקרון בלייק אפקטיבי בשני מצבים: כשהוא לוקח זריקות ממש מאיזור הטבעת (פחות מ-3 פיט) או כשהוא מגיע לעונשין. זאת בניגוד לשחקני פוסט אחרים כמו טאונס או גאסול למשל שקולעים באחוזים יפים גם מטווחי ביניים ומשלוש.
אחוזי הקליעה של גריפין ב-restricted area עדיין טובים מאוד (65%) אבל זה נמוך משמעותית מאיזור ה-75% שאפיינו אותו בשלב מוקדם יותר בקריירה, כשהאתלטיות שלו הייתה ברמה גבוהה יותר.
למעשה יש פה קוקטייל קצת בעייתי של שחקן שהתקפית הוא טוב בעיקר כשהוא עמוק בצבע, אבל הגנתית הוא לא מסוגל להחזיק צבע מבחינת רים פרוטקשן וריבאונד. בלייק עובד על טווח הקליעה שלו אבל בינתיים לא ממש מצליח להוות איום משמעותי מחצי מרחק (41% העונה בטווח של 10+ פיט) או משלוש (קולע חצי שלשה למשחק). במילים אחרות- כשבלייק משחק בעמדה 4 הוא יוצר סוג של פקק, ואין לו את היכולת ההגנתית לשחק בעמדה 5.
נקודה שלישית שרציתי לדבר עליה היא משחק פוסט. בלייק אף פעם לא היה מלוטש בתחום, הרבה פעמים הוא עלה לזריקות awkward עם עבודת רגליים לא טובה אבל הוא הצליח לדחוק את המגן שלו ולהתרומם מעליו לזריקות לא אסתטיות אך אפקטיביות. זכורה במיוחד הסדרה מול הספרס שלא מצאו לו פיתרון.
במבחן העין אני רואה שבלייק פחות דורסני בפוסט מאשר פעם. הוא מושך פחות שמירות כפולות ובמשחק מול דאלאס הריסון בארנס סגר אותו לבד ממש יפה. בארנס אמנם שומר פוסט אנדרייטד אבל זה לא משהו נקודתי, גריפין מתקשה לסיים מעל שחקנים ארוכים (שוב- כי הוא פחות אתלט מפעם).
אני לא מנסה לומר שגריפין גרוע או משהו כזה, הוא עדיין שייך לטופ 30 כנראה. אלה הפציעות שעבר שהופכות אותו לשחקן יותר ניתן לעצירה, והכיוון הכללי של הליגה שמתרחקת מביג מן מהסוג של בלייק.
אני מקווה לראות את הקליפרס פוגשת את יוטה בסיבוב הראשון. לתחושתי גריפין הולך להיחשף בסדרה הזאת, כשחקן שלא לגמרי מרגיש בנוח מחוץ לצבע אבל גם יתקשה לסיים בצבע בנוכחות ה-stifle tower. זו כנראה תהיה סדרת הסיבוב הראשון הכי מעניינת ומבחן של ממש עבור בלייק גריפין. אם הוא יפגין דומיננטיות ויזכיר את יכולת הפלייאוף שלו מלפני שנתיים אני אשמח לאכול את הכובע.
ראיתי את המשחק מול דאלאס שהזכיר לי את החסרונות שאני רואה בו. אז זו הזדמנות עבורי לפרוש פה את משנתי.
גריפין שחקן נהדר, באמת. אבל הדעיכה שהוא חווה באתלטיות משפיעה על האפקטיביות שלו בהרבה מישורים.
נתחיל מהחסרון הראשון: סייז. גריפין אמנם 10'6 אבל יש לו ידיים קצרות. אם נשווה אותו לשחקן שהוא אנדרסייזד קלאסי כמו דריימונד גרין, הרי שלגרין מוטת ידיים ארוכה יותר וה-standing reach שלהם זהה. כלומר כשהם מרימים ידיים הם למעשה באותו גובה. אפילו סמול פורוורדים ארוכים כמו אוטו פורטר מגיעים ל-standing reach גבוה יותר, ואני לא מדבר פה על פריקים מהסוג של יאניס או דוראנט.
הסייז של גריפין לא מאפשר לו להיות אפקטיבי בהגנה על הטבעת ואנחנו יודעים שכיום רים פרוטקשן היא אחת התכונות הכי חשובות בביג מן.
גריפין נמצא בנחיתות בריבאונד וזה בולט במיוחד בדקות שדאנדרה לא על המגרש, קבוצות הורגות את הקליפרס בלוחות. במיוחד כשהאתלטיות של בלייק היא לא מה שהייתה פעם. אנחנו עדיין רואים אותו מתרומם לדאנקים כשהוא מתגלגל לטבעת אבל לדעתי הניתור שלו ממצב סטטי נפגע יותר מהכל.
נעבור לנקודה הבאה: יעילות כסקורר. בעיקרון בלייק אפקטיבי בשני מצבים: כשהוא לוקח זריקות ממש מאיזור הטבעת (פחות מ-3 פיט) או כשהוא מגיע לעונשין. זאת בניגוד לשחקני פוסט אחרים כמו טאונס או גאסול למשל שקולעים באחוזים יפים גם מטווחי ביניים ומשלוש.
אחוזי הקליעה של גריפין ב-restricted area עדיין טובים מאוד (65%) אבל זה נמוך משמעותית מאיזור ה-75% שאפיינו אותו בשלב מוקדם יותר בקריירה, כשהאתלטיות שלו הייתה ברמה גבוהה יותר.
למעשה יש פה קוקטייל קצת בעייתי של שחקן שהתקפית הוא טוב בעיקר כשהוא עמוק בצבע, אבל הגנתית הוא לא מסוגל להחזיק צבע מבחינת רים פרוטקשן וריבאונד. בלייק עובד על טווח הקליעה שלו אבל בינתיים לא ממש מצליח להוות איום משמעותי מחצי מרחק (41% העונה בטווח של 10+ פיט) או משלוש (קולע חצי שלשה למשחק). במילים אחרות- כשבלייק משחק בעמדה 4 הוא יוצר סוג של פקק, ואין לו את היכולת ההגנתית לשחק בעמדה 5.
נקודה שלישית שרציתי לדבר עליה היא משחק פוסט. בלייק אף פעם לא היה מלוטש בתחום, הרבה פעמים הוא עלה לזריקות awkward עם עבודת רגליים לא טובה אבל הוא הצליח לדחוק את המגן שלו ולהתרומם מעליו לזריקות לא אסתטיות אך אפקטיביות. זכורה במיוחד הסדרה מול הספרס שלא מצאו לו פיתרון.
במבחן העין אני רואה שבלייק פחות דורסני בפוסט מאשר פעם. הוא מושך פחות שמירות כפולות ובמשחק מול דאלאס הריסון בארנס סגר אותו לבד ממש יפה. בארנס אמנם שומר פוסט אנדרייטד אבל זה לא משהו נקודתי, גריפין מתקשה לסיים מעל שחקנים ארוכים (שוב- כי הוא פחות אתלט מפעם).
אני לא מנסה לומר שגריפין גרוע או משהו כזה, הוא עדיין שייך לטופ 30 כנראה. אלה הפציעות שעבר שהופכות אותו לשחקן יותר ניתן לעצירה, והכיוון הכללי של הליגה שמתרחקת מביג מן מהסוג של בלייק.
אני מקווה לראות את הקליפרס פוגשת את יוטה בסיבוב הראשון. לתחושתי גריפין הולך להיחשף בסדרה הזאת, כשחקן שלא לגמרי מרגיש בנוח מחוץ לצבע אבל גם יתקשה לסיים בצבע בנוכחות ה-stifle tower. זו כנראה תהיה סדרת הסיבוב הראשון הכי מעניינת ומבחן של ממש עבור בלייק גריפין. אם הוא יפגין דומיננטיות ויזכיר את יכולת הפלייאוף שלו מלפני שנתיים אני אשמח לאכול את הכובע.