אז ככה , טוב להיות בבית, להתחיל לחזור לשיגרה
קודם כל זה כייף לכתוב במחשב עם האותיות העבריות ולא עברית באותיות אנגליות ... לקח לי כמה ימים להתרגל לכתוב בשיטה עיוורת
ביליתי שבועיים בסן פררנסיסקו אצל עדן ונעם, היה כייף להתעורר איתם בבוקר, כמו חתולים קטנים מתגנבים אלי למיטה ובערב, כל ערב מסיבת פיגמות עד חצות, מכיוון שהמרחקים מאוד גדולים מאתר לאתר הם היו נרדמים ברכב לקראת ערב ומתעוררים לחיים שהיינו מגיעים הבית ויאלללה באלאגן .... פינקו אותי בלי סוף, הלכנו אני ואביטל פעמיים בשבוע לשיעור יוגה מדהימים, בכל יום נסענו לעיר שזה במרחק של 40 דקות בערך וכל פעם למקום אחר בעיר ותאמינו לי שבועיים ולא ראיתי חצי .... והקור שם כמו אצלינו בחורף,,, רק בלי גשם, שרוול ארוך ופליזים ...חובה ! והעיר, מדהימה ויפה ולא כמו ניו יורק יש בה משהו שקט ורגוע . האדיבות שלהם היא משהו שראוי להערכה בכבישים, אף אחד לא צופר... (אם מישהו צופר מסתכלים עליו כמו על משוגע ...) לא חותך....(...הם נוסעים שעות על המסלול שלהם ולא מזגזגים בין המסלולים ) לא מסנוורים אותך מאחורנית ... צריך לשלוח את נהגי ישראל לקורס יסודי וארוך לשם.... בכל מיני אתרים הם עומדים בתור אחד ארוך וגם שם אף אחד לא מתפרץ ולא מנסה לעקוף את התור בסופר הקופאית אורזת לך את המצרכים ואם עזרתי לה היא מודה לי ...
בסופי שבוע נסענו ל סוקואייה פארק וליוסמיטי , הגודל של הפארקים האלה הוא מדהים והיופי פשוט מהמם שעות נוסעים ליד כחול של מי אגמים ונהרות וברקע שלל של גווני ירוק ליערות שלא מסתיימים , בקיצור אלה הצבעים שראיתי במשך שלושה שבועות ותאמינו לי לא שבעתי
מתמכרים לעניין ...
בסוף השבוע האחרון טסתי למונטריאול לפגוש את אחי וגיסתי שלא ראיתי כ15 שנה, המפגש בשדה התעופה היה כמו סרט תורכי ... שנינו עמדנו ובכינו
וגיסתי , מצלמת ...
מכיוון שמזג האויר היה סוער הם קיבלו את הקצה של סופת ההוריקן , ירד שם במשך יומיים גשם זלעפות ולנו זה לא הפריע ישבנו בבית ואני נהנתי בחברתם, אכלנו טוב, אחי הוא טבח יש לו קייטרינג והוא מבשל פשוט מדהים, הרבה שיחות היו לתוך הלילה צחוקים והעלאת זכרונות, הטיסות היו ארוכות ומתישות אבל תאמינו לי היה שווה ומהנה בכל רגע , וזהו, צריך לחזור לשיגרה המבורכת מחר חוזרים לגן רצה לארגן דברים אחרונים לקראת פתיחת השנה ושיהיה
לכל הקטנים והגדולים שמתחילים מחר