אם כבר Crossraods
I went down to the crossroads, fell down on my knees. I went down to the crossroads, fell down on my knees. Asked the Lord above for mercy, "Save me if you please." I went down to the crossroads, tried to flag a ride. I went down to the crossroads, tried to flag a ride. Nobody seemed to know me, everybody passed me by. I'm going down to Rosedale, take my rider by my side. I'm going down to Rosedale, take my rider by my side. You can still barrelhouse, baby, on the riverside. You can run, you can run, tell my friend-boy Willie Brown. You can run, you can run, tell my friend-boy Willie Brown. And I'm standing at the crossroads, believe I'm sinking down 27 בנובמבר 1936 בחור שחור צעיר בשם רוברט ג'ונסון, נכנס לאולפן הקלטות ויוצא עם שיר חדש פרי עטו, השיר קצת מוזר וקוראים לו Crossraods, מותו של אותו בחור צעיר, שנתיים מאוחר מיכן בנסיבות הפכו את השיר והיוצר לדמות מיתולוגית לא פחות מעוף החול או הקוסף גאנדלף. האגדה על ג'ונסון אומרת, שהוא נער צעיר שעבד במטעים במיססיפי וחלם להיות גדול נגני הבלוז, לילה אחת בעקבות קול ששמע הוא לקח את הגיטרה שלו והלך לצומת הדרכים הסמוכה למטע בו עבד, שם פגש באיש שחור גדול (השטן?), שלקח ממנו את הגיטרה, כיוון אותה והחזיר אותה לג'ונסון. שנה לאחר מיכן הפך ג'ונסון לגדול נגני הבלוז, אולם המחיר אותו גבה השטן היה כבד מנשוא, רוברט ויתר על נשמתו לשטן בתמורה ליכולת נגינה אלוהית, סיוטים רדפו אותו במשך שארית חייו (הקצרים), וקצת לפני שהוא פרץ באמת לתודעת הקהל, במופע שאמור היה להתקיים בקרנגי הול, הגיע הבשורה שג'ונסון נפטר, לאחר שהורעל על ידי חברה קנאית במיוחד בבאר, אנשים שהיו במקום, אומרים שראו אותו מתפתל וצועק שהוא מקווה ש"הגואל" שלו יבוא ויקח ממנו את נשמתו, הוא נקבר בתוך ארון פשוט בחלקה לא מסומנת וכך הגיע לסיומה העיסקה שלו עם השטן. מאז זכה השיר Crossraods למספר ביצועים, המפורסם שבהם הוא של קלפטון וה cream, שביצעו את השיר מחדש ב 1967 באלבומם Wheels of Fire, הביצוע של cream היה שונה לגמרי מזה של ג'ונסון, הם לקחו את השיר למקום מוטרף של אימפרוביציות ו raveups שבנוי בעיקר על הוירטואוזיות של קלפטון בגיטרה, ברוס בבאס וביקר על התופים. כשניגן קלפטון את השיר, הוא היה מלך העולם, cream הייתה להקתו השלישית (אחרי היארד בירד והבלוז ברייקרס של ג'ון מאייל), הם היו הסופרגרופ הראשון ורק הביטלס והסטונס יכלו להתחרות איתם בפופלריות באותה התקופה, קלפטון עצמו, למרות שהסיקסטיס הייתה תקופה מעולה לגיטריסטים (ודי אם נזכיר את ג'ימי הנדריקס וג'רי גרי גרסיה לצורך העניין), נחשב בעיני רבים לאלוהי הגיטרה ומי שהלך באותם שנים ברכבת התחתית יכול היה לחשוב בטעות שעל העיר האפורה השטלתה כת דתית של סוגדי קלפטון שכן הקירות היו מלאים בכתובות Clapton Is God. מאז צאת Wheels of Fire קלפטון פרק את cream בשיא הצלחתה, הקים עוד שני להקות ופרק אותן אחרי אלבום אחד, התאהב באישתו של חברו הטוב (פטי בויד אישתו של ג'ורג' הריסון), התמכר להרואין, נעלם לארבע שנים לגמילה קשה, חזר להקליט באמצע שנות השיבעים, זכה להצלחה גדולה, התחתן עם פטי בויד אהובתו ואז כשנראה היה שהכל מסתדר הוא הפך לאלכוהוליסט, בויד התגרשה ממנו והוא שוב נעלם לכמה שנים. הוא חזר בסוף שנות השמונים התחיל להקליט, נולד לו ילד וחייו חזרו למסלולם, בדיוק אז נפל בנו קונור בן השלוש מחלון הבית בו גר אימו ומת, מאז קלפטון ממשיך להופיע ומוציא מידיי פעם אלבומי אולפן ואלבומי הופעה אבל לא מצליח לשחזר את מה שהיה לו בידים פעם. מבצע מפורסם של השיר הוא ג'ימי הנדריקס, הנדריקס, שהעריץ את ג'ונסון (ואת קלפטון), נהג לבצע את השיר בהופעות ולאחר מותו יצאו מספר אלבומי הופעה שלו עם השיר, תולדות חייו של הנדריקס מזכירות במדיוק את אלו של ג'ונסון, גם הוא פרץ למרכז של המוסיקה עם יכולות וירטואוזיות (שהזכירו לרבים את אלו של ג'ונסון), גם הוא נחשב לגדול הנגנים בדורו, אם לא בכלל וגם הוא הלך לעולמו בנסיבות מיסתוריות די דומות לאלו של ג'ונסון. גם לאנרד סינרד חביריו הדרומיים של הולדן, ביצעו את השיר והוא הוקלט באלבום ההופעה One More from the Road, שם מנגן הגיטריסט החדש (והמצויין של הלהקה Steve Gaines פחות משנה מאוחר יותר, המטוס הפרטי של הלהקה מתרסק וגיינס יחד עם אחותו (שהייתה חלק מלהקת הליווי) ורוני ואן זאנט הלכו לעולמם, ושאר חברי הלהקה נפצעו. לשיר היו כמובן עוד מבצעים וחלקם חיו חים טובים וארוכים אבל מי שמתמכר לבלוז ומוכר נשמתו לשטן בצומת זוכה כנראה לחיי נצח כמוסיקאי גדול אבל המחיר אוי המחיר, אולי המחיר זה מה שעושה את הבלוז