הניבלונגים
New member
Ho lord I gut blues
רוק אנד רול נולד מהבלוז, אמר את זה לפני כבר מאדי ווטארס הגדול, ואין הרבה שיחלקו, למעשה הרוק אנד רול נולד לאחר מפגש לילי סוער בין הבלוז החשמלי לבין הרוקבילי, בעיני מבין השניים הבלוז הוא האבא של הרוק וכמו ההרבה בנים גם הרוק לפעמים מורד באביו והולך למחוזות קלאסיים או ג'זיים יותר ולפעמים מחכה אותו עם סטאנדרטים מופלאים של בלוז, כאלו שלוקחים אותך למסע ארוך איטי עצוב מתוק למחוזות הגרועים ביותר של המיסיספי ובארים הכי קשים של שיקגו בשנות השלושים ובדך עוברים במחזות העצב הגדולים של הנשמה. אז לפניכם מוגשים עכשיו עשרת קטעי הבלוז הכי גדולים של הרוק. eric clapton- Double Trouble סטנדרט בלוז שהלחין אוטיס ראש הגדול ואריק החל מבצע אותו עוד עם ג'ון מאייל בסוף שנות השיבעים הביצוע של קלפטון הוקלט סוף סוך באלבום ההופעה המעולה just one night וכמו כל דבר חד פעמי, הוא הוציא אין ספור גירסאות לו מאז, הביצוע של קלפטון מוסיף לשיר העצוב הזה, עוד כמה טונות של עצבות, כי עצבות זה משהו שיש לאיש הענק הזה בכמויות גדולות מספיק בשביל לגרום לכל אוכליסיית להתאבד, וכאן הוא מכניס את כולה לתוך סולו הגיטרה הענק, למעשה יותר משזה שיר זה סולו גיטרה אחד ארוך שמלווה מידיי פעם בשירה, אף פעם לא הבנתי איך בן אדם אחד יכול להשקיע כל כך אנרגיות בגיטרה ועוד להוציא מילה מהפה, התוצאה כרגיל שמדובר בקלפטון ובלוז היא קטע ארוך איטי ומענג, קלפטון לא מנגן על הגיטרה הוא עושה איתה אהבה, לאט בסבלנות ובעדינות מופלאה. jimi hendris- red house עם כל היצרתיות שלו בנגינה, הנדריקס נשאר בנשמה תמיד איש של בלוז ובשום מקום הוא לא היה יותר בלוזי מאשר בשיר הזה מתוך אלבומו הראשון Are You Experienced? כמו כמעט כל בלוז מסורתי, השיר הוא אהובה שעזבה, אבל הנדריקס כמו עראס מצוי, יודע שאם אהובתו כבר לא אוהבת אותו, אחותה תואהב גם תואהב. הנדריקס כמו קלפטון וכמו אחרים שיוזכרו, עושה אהבה עם הגיטרה, אבל הוא לא עדין כמו קלפטון, הוא חזק מלוכלך ויצרי, הסולו שלו בא לחלוטין מהיצר ומכאן גם קיסמו. The Rolling Stones- Going Home הסטונס לא עושים אהבה, מיק וקית' אף פעם לא ידעו לעשות אהבה, הם, סליחה על הצרפתית, מזדינים (והרבה), גם הבלוז שלהם הוא כזה, חזק, מטורף, סוער וסוחף, הרבה ועם כולם ביחד (סיקסטיס או לא סיקסטיס?), אם שני השירים הראשונים היו מופת של בלוז גיטרות, כאן מופיעה המפוחית (של ג'אגר) במלוא עוצמתה, ג'אגר מסביר לנו למה למפוחית קוראים ככה, הוא פשוט מתיפח איתה, בוכה, זועק ומייבב, הרולינג סטונס חוזרים הביתה, חוזרים לבלוז ומיק מרגיש הכי טוב והכי בבית כשהוא בוכה, איש מוזר, אבל ככה זה כשאתה הכי cool בסביבה, אתה יכול גם לבכות ולגרום לזה להראות סקסי. led zepplin- sice i've loving you אאאאאאאאאההההההההההה, איזה שיר איזה סולו, תאמת?, עד שהתחברתי לאינטרנט ומצאתי את המילים, לא הצלחתי להבין מה צועק שמה פלאנט ובינינו, זה גם לא כזה חשוב, שירים מעבירים תחושות, והתחושה שמעבירה המוסיקה בשיר הזה כזאת ברורה, המילים ממש לא משנות, פלאנט יכל גם לשיר ג'יבריש, הכאב והעצבות פה ברורים ומוחשיים בכל זעקה שלו ובכל נגיעה הגיטרה (ויש כאן כמה נגיעות מדהימות), אולי הבלוז רוק המושלם. Bloomfield, Kooper & Stills-Albert's Shuffle עוד ענק גיטרה (מיק בלומפילד למי שלא מכיר), בקטע הפותח של אחד האלבומים הכי טובים שיש Super Session של הסופר באנד החד פעמי הזה, הג'אם הזה נותן לבלופילד צ'אנס להוכיח איזה גיטריסט גדול הוא ומראה גם את התיאום הטיבעי (זה שקיים בין נגני על באשר הם שם) בין בינו לבין קופר, על הקלידים ואדי הון בתופים, מהג'אמים היותר גדולים שיש. Love Sculpture- Blues Helping עוד ג'אם של עוד ענק (הפעם דיב אדמונדס הגדול), מעוד סופר באנד, Love Sculpture הוציאה בסה"כ שני אלבומים, שניהם אלבומי בלוז רוק משובחים, הג'אם הזה בסוף אלבומם הראשון (הנקרא גם הוא Blues Helping) הוא מהיותר משובחים ששמעתי בחים, לאדמונדס יכולת שליטה מופלאה בגיטרה וברזי הבלוז, יש לו את זה ובענק. Janis Joplin- Kozmic Blues אלבום הסולו הראשון של הביג מאמא של הבלוז רוק היה מופת לבלוז ודיכדוך, נדמה שג'ופלין עושה כאן דווקא להילביליס איתם גדלה ועוברת לשכנים הכושים בשביל לעצבן, המבקרים אולי לא אהבו את זה, אבל אני, אני תנו לי רק בלוז ושיר הנושא של האלבום הוא בלוז ענק, בלוז קוסמי ממש. animals house of the rising sun שיר קלאסי שזכה לאין ספור ביצועים (בין השאר של חברם הטוב של החיות: ג'ימי הנדריקס), אבל הביצוע של האנימלס הוא אולי הטוב ולבטח המפורסם שבהם, בלוז ישן שיוצא מניו אורלינס חודר ללב וממשיך חזרה מיססיפי, שווה!. Rory Gallagher-A Million Miles Away אני מקשיב עכשיו לשיר הזה ועולה בי מחשבת קונספירציה, ב 1971 יצא "לילה", של דרק והדומינוס, האלבום האחרון של קלפטון הישן והבלוזי של היארד בירדס וקריים, באותה שנה פרץ למרכז הבמה בחור אירי צעיר בשם רורי גאלגר, היחיד שנגיעות הגיטרה יכולות להזכיר את קלפטון הצעיר, במשך חצי עשור היה גאלגר כוכב הגיטרה של הבלוז רוק, לקראת 1975 חוזר קלפטון מההעלמות והקרירה של גאלגר דועכת עד שהיא נעלמת לגמרי, מידיי פעם קלפטון עצמו נעלם שוב לאיזה טיפול גימלה מסתורי ופתאום מופיע אלבום חדש של גאלגר, אם אתם לא מאמינים תקשיבו Irish Tour של גאלגר (משם לקוח הבלוז המופלא הזה) ותחליטו בעצמכם, גם אם הוא לא slowhand בעצמו הוא הכי קרוב שיש. Jeff Beck- Blues de Luxe רשימה שמתחילה עם קלפטון מן הראוי לה שתסגר עם אחיו הרוחני (אחיו הקטן?) ג'ף בק, שבשיר הזה מתוך אלבום המופת שלו (truth) מגיש בלוז דה לוקס, מהמוצדקים שבסולואים בתולדות הבלוז רוק. בלוז זה עצוב, הבלוזים שבחרתי רובם עצובים במיוחד, אז למה אחרי ששמעתי את כולם עכשיו, יש לי חיוך ענק?, נסו ותהנו.
רוק אנד רול נולד מהבלוז, אמר את זה לפני כבר מאדי ווטארס הגדול, ואין הרבה שיחלקו, למעשה הרוק אנד רול נולד לאחר מפגש לילי סוער בין הבלוז החשמלי לבין הרוקבילי, בעיני מבין השניים הבלוז הוא האבא של הרוק וכמו ההרבה בנים גם הרוק לפעמים מורד באביו והולך למחוזות קלאסיים או ג'זיים יותר ולפעמים מחכה אותו עם סטאנדרטים מופלאים של בלוז, כאלו שלוקחים אותך למסע ארוך איטי עצוב מתוק למחוזות הגרועים ביותר של המיסיספי ובארים הכי קשים של שיקגו בשנות השלושים ובדך עוברים במחזות העצב הגדולים של הנשמה. אז לפניכם מוגשים עכשיו עשרת קטעי הבלוז הכי גדולים של הרוק. eric clapton- Double Trouble סטנדרט בלוז שהלחין אוטיס ראש הגדול ואריק החל מבצע אותו עוד עם ג'ון מאייל בסוף שנות השיבעים הביצוע של קלפטון הוקלט סוף סוך באלבום ההופעה המעולה just one night וכמו כל דבר חד פעמי, הוא הוציא אין ספור גירסאות לו מאז, הביצוע של קלפטון מוסיף לשיר העצוב הזה, עוד כמה טונות של עצבות, כי עצבות זה משהו שיש לאיש הענק הזה בכמויות גדולות מספיק בשביל לגרום לכל אוכליסיית להתאבד, וכאן הוא מכניס את כולה לתוך סולו הגיטרה הענק, למעשה יותר משזה שיר זה סולו גיטרה אחד ארוך שמלווה מידיי פעם בשירה, אף פעם לא הבנתי איך בן אדם אחד יכול להשקיע כל כך אנרגיות בגיטרה ועוד להוציא מילה מהפה, התוצאה כרגיל שמדובר בקלפטון ובלוז היא קטע ארוך איטי ומענג, קלפטון לא מנגן על הגיטרה הוא עושה איתה אהבה, לאט בסבלנות ובעדינות מופלאה. jimi hendris- red house עם כל היצרתיות שלו בנגינה, הנדריקס נשאר בנשמה תמיד איש של בלוז ובשום מקום הוא לא היה יותר בלוזי מאשר בשיר הזה מתוך אלבומו הראשון Are You Experienced? כמו כמעט כל בלוז מסורתי, השיר הוא אהובה שעזבה, אבל הנדריקס כמו עראס מצוי, יודע שאם אהובתו כבר לא אוהבת אותו, אחותה תואהב גם תואהב. הנדריקס כמו קלפטון וכמו אחרים שיוזכרו, עושה אהבה עם הגיטרה, אבל הוא לא עדין כמו קלפטון, הוא חזק מלוכלך ויצרי, הסולו שלו בא לחלוטין מהיצר ומכאן גם קיסמו. The Rolling Stones- Going Home הסטונס לא עושים אהבה, מיק וקית' אף פעם לא ידעו לעשות אהבה, הם, סליחה על הצרפתית, מזדינים (והרבה), גם הבלוז שלהם הוא כזה, חזק, מטורף, סוער וסוחף, הרבה ועם כולם ביחד (סיקסטיס או לא סיקסטיס?), אם שני השירים הראשונים היו מופת של בלוז גיטרות, כאן מופיעה המפוחית (של ג'אגר) במלוא עוצמתה, ג'אגר מסביר לנו למה למפוחית קוראים ככה, הוא פשוט מתיפח איתה, בוכה, זועק ומייבב, הרולינג סטונס חוזרים הביתה, חוזרים לבלוז ומיק מרגיש הכי טוב והכי בבית כשהוא בוכה, איש מוזר, אבל ככה זה כשאתה הכי cool בסביבה, אתה יכול גם לבכות ולגרום לזה להראות סקסי. led zepplin- sice i've loving you אאאאאאאאאההההההההההה, איזה שיר איזה סולו, תאמת?, עד שהתחברתי לאינטרנט ומצאתי את המילים, לא הצלחתי להבין מה צועק שמה פלאנט ובינינו, זה גם לא כזה חשוב, שירים מעבירים תחושות, והתחושה שמעבירה המוסיקה בשיר הזה כזאת ברורה, המילים ממש לא משנות, פלאנט יכל גם לשיר ג'יבריש, הכאב והעצבות פה ברורים ומוחשיים בכל זעקה שלו ובכל נגיעה הגיטרה (ויש כאן כמה נגיעות מדהימות), אולי הבלוז רוק המושלם. Bloomfield, Kooper & Stills-Albert's Shuffle עוד ענק גיטרה (מיק בלומפילד למי שלא מכיר), בקטע הפותח של אחד האלבומים הכי טובים שיש Super Session של הסופר באנד החד פעמי הזה, הג'אם הזה נותן לבלופילד צ'אנס להוכיח איזה גיטריסט גדול הוא ומראה גם את התיאום הטיבעי (זה שקיים בין נגני על באשר הם שם) בין בינו לבין קופר, על הקלידים ואדי הון בתופים, מהג'אמים היותר גדולים שיש. Love Sculpture- Blues Helping עוד ג'אם של עוד ענק (הפעם דיב אדמונדס הגדול), מעוד סופר באנד, Love Sculpture הוציאה בסה"כ שני אלבומים, שניהם אלבומי בלוז רוק משובחים, הג'אם הזה בסוף אלבומם הראשון (הנקרא גם הוא Blues Helping) הוא מהיותר משובחים ששמעתי בחים, לאדמונדס יכולת שליטה מופלאה בגיטרה וברזי הבלוז, יש לו את זה ובענק. Janis Joplin- Kozmic Blues אלבום הסולו הראשון של הביג מאמא של הבלוז רוק היה מופת לבלוז ודיכדוך, נדמה שג'ופלין עושה כאן דווקא להילביליס איתם גדלה ועוברת לשכנים הכושים בשביל לעצבן, המבקרים אולי לא אהבו את זה, אבל אני, אני תנו לי רק בלוז ושיר הנושא של האלבום הוא בלוז ענק, בלוז קוסמי ממש. animals house of the rising sun שיר קלאסי שזכה לאין ספור ביצועים (בין השאר של חברם הטוב של החיות: ג'ימי הנדריקס), אבל הביצוע של האנימלס הוא אולי הטוב ולבטח המפורסם שבהם, בלוז ישן שיוצא מניו אורלינס חודר ללב וממשיך חזרה מיססיפי, שווה!. Rory Gallagher-A Million Miles Away אני מקשיב עכשיו לשיר הזה ועולה בי מחשבת קונספירציה, ב 1971 יצא "לילה", של דרק והדומינוס, האלבום האחרון של קלפטון הישן והבלוזי של היארד בירדס וקריים, באותה שנה פרץ למרכז הבמה בחור אירי צעיר בשם רורי גאלגר, היחיד שנגיעות הגיטרה יכולות להזכיר את קלפטון הצעיר, במשך חצי עשור היה גאלגר כוכב הגיטרה של הבלוז רוק, לקראת 1975 חוזר קלפטון מההעלמות והקרירה של גאלגר דועכת עד שהיא נעלמת לגמרי, מידיי פעם קלפטון עצמו נעלם שוב לאיזה טיפול גימלה מסתורי ופתאום מופיע אלבום חדש של גאלגר, אם אתם לא מאמינים תקשיבו Irish Tour של גאלגר (משם לקוח הבלוז המופלא הזה) ותחליטו בעצמכם, גם אם הוא לא slowhand בעצמו הוא הכי קרוב שיש. Jeff Beck- Blues de Luxe רשימה שמתחילה עם קלפטון מן הראוי לה שתסגר עם אחיו הרוחני (אחיו הקטן?) ג'ף בק, שבשיר הזה מתוך אלבום המופת שלו (truth) מגיש בלוז דה לוקס, מהמוצדקים שבסולואים בתולדות הבלוז רוק. בלוז זה עצוב, הבלוזים שבחרתי רובם עצובים במיוחד, אז למה אחרי ששמעתי את כולם עכשיו, יש לי חיוך ענק?, נסו ותהנו.
