Here in my Deep Purple dream
אני לא אוהבת ביקורות אבל מאוד אוהבת המלצות. מקווה שגם אתם. ההמלצה שלי הפעם, באה ממקום של המון המון אהבה. איכשהו בין כל אלבומי המופת, המצוינים של הסגולים מסתתר The Book of Taliesyn תמיד מדברים על Deep Purple in Rock המשובח ועל Made in Japan המעולה וכמעט כמעט שלא מדברים על האלבום הקסום הזה. תמיד מדברים על כמה איאן גילאן ענק. סולן נפלא, מבצע גדול – הקול של סגול כהה. האיש שבטורניר הזמרים הפרטי שלנו הפסיד רק לפלאנט ואני מאוד מאוד אוהבת את גילאן אבל עם יד על הלב, אני אוהבת מאוד את רוד אוונס. משהו בקולו הכל כך נעים יוצר לי אסוציאציה לצליל ה"אמיתי" של הסגולים הכהים. למה אלבום מסוים מלא באבקת קסמים? המון סיבות וביניהן גם הנוסטלגיה. את בוקר אתמול הקסום (במזגן, אלא איפה?) בחרתי להעביר בכמה האזנות מרוכזות לאלבום הנפלא הזה, כדי לוודא שאהבתי אליו לא קשורה רק בנוסטלגיה. אז קבלו אותם:
ריצ'י בלקמור - בגיטרה
ג'ון לורד – על הקלידים
רוד אוונס – מנעים קולו בשירה
ניקי סימפר – על הבאס
איאן פייס – נותן בתופים השנה היא 1969 ( אוווו... איזו שנה) וזהו אלבומה השלישי של הלהקה. In ages past when spells were cast In a time of men and steel Where a man was taught no special thing It was all done by feel So listen, so learn, so read on You gotta turn the page, read the book of Taliesyn אז איפה אנחנו? בקמלוט? האם האבירים שוב יושבים סביב השולחן העגול? כך נפתח האלבום בשיר מקורי של הסגולים עם אווירה ימי ביניימית אנגלית טיפוסית. The hare he bounds across the page Past castles white and fair To dreaming chessmen on their boards Where the fool's mate is a snare ותסלחו לי, אבל אנגליה, טירות וימי ביניים – השילוב המנצח הזה, תמיד עושה לי את זה. וכמו שאמרו הסגולים בואו נעביר עמוד ונצא למסע . הישר לקטע אינסרומנטלי מצויין: Wring that Neck מיד אחריו, בחינניות בלתי רגילה פוסעת Kentucky Woman : כן, לפעמים קאברים עולים על המקור. לקחו הסגולים את שירו של ניל דיאמונד (שגם אליו אגיע יום אחד –בעיקר בגלל חשיבותו כיוצר בשנות השישים) ושידרגו אותו. השמועות אגב אומרות, שניל דיאמונד אהב מאוד את הביצוע והוחמא קשות מבחירת הלהקה בשירו.ונא לשים לב היטב לעבודת הקלידים המעולה של לורד בקטע הזה. Kentucky woman she shines in her own kind of light She looks at you once and a day what's wrong is alright And I love her, God knows I love her Kentucky woman She gets to know you She gets to own you, yes she does Kentucky woman חבר טוב שלי, אמר לי פעם, שיום שישי אחר הצהריים בלי לשטוף את הרצפה לצלילי קנטאקי וומן, אינו יום שישי. אני מסכימה איתו. אין אין כמו יום שישי אחה"צ עם צלילי קאנטקי וומן ברקע. (לגבי שטיפת הרצפה – זה כבר עניין אחר). Exposition – קטע ג'אם נפלא, בהובלה מעולה של בלקמור המתחבר אל We can work it out. ואנילה פאדג' יצאו עם קאבר לאלינור ריגבי וזוהי התשובה הסגולה. ואיזו תשובה. קשה לי להודות שיש קאברים טובים לשירי הביטלס. שיריהם בשבילי הם משהו שאסור לגעת בו. רק על תגעו בסחורה ואל תעשו לי קאברים, אבל זוהי פשוט גרסת כיסוי מצויינת. בלקמור מפליא בנגינה בגיטרה, לורד מוסיף צבע בעזרת קלידיו הקסומים ואוונס מושך את המילים בקולו הקטיפתי. אח...איזה ביצוע. Shield אתנחתא מהקאברים. שיר מקורי של לורד, בלקמור ואוונס: Mama plays a queen on the hill built on a dream While her children play in the field Papa smokes the pipe of a sweet and better life But how strong is the shield אז כמה באמת חזק המגן? והעונג ממש ממש מגיע – Anthem – המנון – לורד ואוונס חברו יחדיו וכתבו את אחד השירים הכי יפים, הכי כואבים והכי מלאי געגועים: When the night winds softly blow Through my open window Then I start to remember The girl that brought me joy Now the night winds softly blow Sadness to tomorrow Bringing tears to eyes so tired Eyes I thought could cry no more וזה ממשיך: If I could see you If only I could see you To see if you are laughing or crying When the night winds softly blow וכשאני חושבת סגולים אחד השירים שקופצים לי לראש מבין הראשונים זה שיר המופלא הזה. בעצם, אם חושבים על זה רגע או שניים, הסגולים עושים קאברים מצויינים נקודה. הרצועה הבאה שוב קאבר מופלא ל- River Deep Mountain High שכולנו מכירים בביצוע של ארבע הפסגות או של אייק וטינה טרנר. הסגולים לוקחים את ה"צליל" של מוטאון למחוזות אחרים לגמרי ורוד אוונס נשמע פה הכי טוב שרק אפשר. Oh, and it gets stronger as the river flows Deeper baby, heaven knows Higher, as it goes את האלבום חותמים שני קאברים נוספים: Oh no no no ו- its all over ומיד אחריהם שני קטעים מקוריים: Hey Bop A Re Bop ו- Playground , שנכתבו בשיתוף פעולה בין כל חברי הלהקה ומביאים לידי ביטוי יכולת נגינה וירטואוזית של לורד, בלקמור ופייס. מה שמדהים באלבום הזה, שהרי הוא תוצר של אחת מלהקות החלוץ של הרוק הכבד, שבכלל אינו נשמע כרוק כבד. יש בו נגיעות פסיכדליות, הרבה משיכות מכחול קלאסיות. הכיוון הכבד יבוא לידי ביטוי באלבומים הבאים. והעטיפה....ציור יפהפה של הירונימוס בוש, הצייר הפלמי בן המאה ה- 15, שיצר במכחולו עולם קסום, תת הכרתי, מלא בחידות וסמלים. בסבנטיס יכולתם למצוא כמעט בכל חדר של נער/ה מתבגרים תמונה של בוש תלויה מעל המיטה. והכותרת אגב, היא הסיבה מדוע בחר ריצ'י בלקמור בשם Deep Purple ללהקה. שיר ישן זה, ממנו לקוח הציטוט, היה אהוב מאוד על סבתו
אני לא אוהבת ביקורות אבל מאוד אוהבת המלצות. מקווה שגם אתם. ההמלצה שלי הפעם, באה ממקום של המון המון אהבה. איכשהו בין כל אלבומי המופת, המצוינים של הסגולים מסתתר The Book of Taliesyn תמיד מדברים על Deep Purple in Rock המשובח ועל Made in Japan המעולה וכמעט כמעט שלא מדברים על האלבום הקסום הזה. תמיד מדברים על כמה איאן גילאן ענק. סולן נפלא, מבצע גדול – הקול של סגול כהה. האיש שבטורניר הזמרים הפרטי שלנו הפסיד רק לפלאנט ואני מאוד מאוד אוהבת את גילאן אבל עם יד על הלב, אני אוהבת מאוד את רוד אוונס. משהו בקולו הכל כך נעים יוצר לי אסוציאציה לצליל ה"אמיתי" של הסגולים הכהים. למה אלבום מסוים מלא באבקת קסמים? המון סיבות וביניהן גם הנוסטלגיה. את בוקר אתמול הקסום (במזגן, אלא איפה?) בחרתי להעביר בכמה האזנות מרוכזות לאלבום הנפלא הזה, כדי לוודא שאהבתי אליו לא קשורה רק בנוסטלגיה. אז קבלו אותם:
