Henry Cow - כמה שאלות

[RedCherry]

Henry Cow - כמה שאלות

רציתי להתחיל למשוע אותם. אבל הניסיון היחידי שלי עם RIO, או עם משהו קרוב לזה לפחות, זה Thinking Plauge - In Extremis. את האלבום הנ"ל חא ממש אהבתי בגלל המטאליות שלו. אז קודם כל, רציתי לדעת האם בHenry Cow יש גם הרגשה כזאת. שאלה שנייה, עם איזה אלבום שלהם כדאי לי להתחיל? שאלה שלישית (קצת לא קשורה), שמעתי את השיר להורדה מפרוג-ארכייבס של Samla Mamas Manna, ודי אהבתי אותו, אילו אלבומים שלהם מומלצים? (עם בכלל...) שאלה רביעית, האם ההופעה החייה של Henry Cow עם Robwrt Wyatt מומלצת? שאלה חמישית ואחרונה, עד כמה קשה (עם בכלל...) להשיג את האלבומים הללו, ואיפה אפשר לקנות אותם. תודה מראש.

 

[רוברט ווקר]

תשובות בע"מ

האם ב-Henry Cow יש גם הרגשה מטאלית? לא עם איזה אלבום שלהם כדאי לי להתחיל? אין אחד כזה. יש מי שאוהב יותר את האלבומים הראשונים שמזכירים יותר את זאפה בתקופת Weasels Reaped My Flesh בואך Soft Machine 3, ויש שמעדיפים את האלבומים האחרונים עם הסולנית דגמר קראוזה, עם הסאונד הקשוח והאפלולי הבלעדי שלהם. נסה לשמוע קצת מכל אחד ותראה מה מושך אותך יותר. האם ההופעה החייה של Henry Cow עם Robert Wyatt מומלצת? כן, אם אתה אוהב אותם עד כמה קשה להשיג את האלבומים הללו, ואיפה אפשר לקנות אותם? לא ביקרתי לאחרונה ב"קצת אחרת" או ב"אוזן" אבל אני מאמין שיש שם את האלבומים. ברשת אפשר למצוא אותם בכל חנות גדולה כמו אמזון, וכמובן בחנויות יעודיות למוסיקה כזו כמו וייסיד.

 

[jbloo]

תשובות מבלבלות

הנרי קאו לא כל כך נגעו במטאל, אבל האלבומים הכי כבדים שלהם מבחינת הצליל הם in praise of learning וwestern culture. בלרנינג יש שירה נשית (מצויינת) של דגמאר קראוס, כך שאם אין לך בעיה עם שירה (או לפחות עם השירה שלה שיש כאלה שלא מסתדרים איתה משום מה), אז תתחיל ממנו. (האלבום הכי טוב שלהם לטעמי הוא unrest אבל חציו השני הוא אילתור חופשי באולפן כך שהוא לא מומלץ להתחלה). מצד שני אם אתה מגיע מפרוג עם נגיעות ג'אז, מומלץ להתחיל מלג אנד. זהו, עברתי על כל התקליטים שלהם בהמלצה אחת, אני מרוצה

לגבי ההופעה הכפולה- ממש לא מומלצת להתחלה, חוץ מ20 הדקות הראשונות שמכילות מחרוזת של כל "להיטי" הנרי קאו מבוצעים עבור הביביסי, באיכות סאונד מצויינת. הקטעים עם וויאט באיכות לא טובה (וגם לא עד כדי כך מעניינים, אם להגיד את האמת), ושאר האלבום, בעצם רובו, הוא אילתורים חופשיים בהופעות שמוקלטות באיכות בינונית+ . כמו שאמרתי- לא מתאים להתחלה. לגבי סאמלה מנה- אני מחבב את family cracks, את השאר קצת פחות, ובאופן כללי הלהקה הזו קצת מפוספסת מבחינתי, כך שכדאי שתיקח דעה שניה בנושא

 

[RedCherry]

תודה רבה לשניכם

תגובה- אני חושב שהתכוונתי ל"מטאלי" התכוונתי גם לסאונד הכבד, ממנו אני מעוניין להמנע, אז אני משער שלא כדאי לי ללכת על Learning ועל Westrn Culture. בקשר לאלתור חפשי, נדמה לי שמעתי קצת (Sweet Smoke??? אלתור חפשי?), אבל אין לי ממש בעיה עם זה. ולכן נראה לי שאני אלך על Unrest או על Leg End. ותודה לשניכם עוד פעם...

 

[jbloo]

לך על לג-אנד

ולא הבנתי את ההודעה הראשונה שלך, כתבת חא במקום לא ופספסתי את זה

(מה זה sweet smoke? וכשאני אומר אילתור חופשי אני לא מתכוון לג'אמים, אלא לאוואנגרד וקטעים לא מולחנים, כשהלחן עצמו הוא מה שמאולתר, לא סולואים או ג'אמים או דברים בסגנון)

 

[ofekkehila]

מסכים. אלבום טוב עם הרגשה זאפאית

 

[cut2]

לדעתי,

אין ספק ש In Praise of Learning. את 'תרבות מערבית' שמעתי רק פעם אחת, האמת, אבל את Legend וUnrest קצת יותר, ועם כמה שאני מחבב אותם, אין שם שום דבר שמתקרב ליצירת המופת Living in the Heart of the Beast (הקטע המשמעותי ביותר ב In Praise מבחינתי). הבעיה (?) עם האלבום הזה (ולדעתי, עם הנרי קאו [עד ווסטרן קלצ'ר] באופן כללי) היא שיש שם שלושה קטעים ממש ממש מצויינים (Living..., War, Beautiful as the Moon), ושלושה קטעים שאני מאזין להם פעם בחצי שנה. מדובר במוסיקה שמורכבת מרעשים (מישהו אמר אוונגרד של אמצע המאה העשרים?), ועם כל הכבוד ל"חוויה האמנותית השלמה של הנרי קאו" (שאני באמת ובתמים מאמין שקיימת), אין לי כח לזה ואני מעדיף ליצור חוויה חדשה משלי, עם טרקים 1,2, ו4. בד"כ אני מקשיב גם לLovers of Gold המסיים, כי הרעשים שם דווקא חינניים לאוזניי. אז כאמור, גם באלבומים אחרים שלהם יש את זה (אוהו, ע"ע Unrest; לא רק רעשים, אבל זה דפנטלי יותר מושפע מדברים כאלה מאשר מהשפעות הקלאסיות-מודרניות של היצירות האחרות), ולמרות שבLegend זה לא באמת שם, אני חושב שזה כמו להתחיל מפרג'ייל במקום קלוז טו דה אדג'. Living in the Heart of the Beast היא באמת יצירת מופת.

 

[jbloo]

מעניין

Lovers of Gold קיים רק בגרסה הישנה של in praise, וזה קרוב להיות פריט אספנים

לגבי האוואנגרד שלהם- משום מה בלג-אנד ובאין פרייז לא התחברתי אליו באופן יוצא דופן, הוא פשוט שם- אבל את UNREST אני אוהב במלואו, אחרי שביקרתי אותו אחרי המון זמן וגיליתי שיש המון מאחורי האוואנגרד הזה שפשוט פספסתי בשמיעות קודמות.

 

[dpascal2]

לגבי השוודים

אני (ובנותיי) מטורפים על הראשון שלהם. אלבום ריו קורע מצחוק להאזנה בצוותא עם סגריות עבות (ולא סימטריות).

 

[dpascal2]

ולמען הסר ספק

אין קשר בין המשפט הראשון בהודעה שלי לזה שאחריו.

 

[epitaph]

שירותי הרווחה כמעט עלו עליך...

 

[RamiSun]

אז מה אם אין קשר.....

עצם ההשמעה של ריו לקטינות, מצריך התערבות של שרותי הרווחה. אתה יודע מה....עצם השמעת המוזיקה הזו למבוגרים, אמרוה להיות אסורה בחוק......

 

[אד גלוריאם]

בנות נהדרות.

מחזירות לי את האמון בקטינים. ריו טוב לעוללים.