HELP

[טיפטיפ1212]

HELP

בוקר טוב אני נשואה שנה, מכירה שנתיים את בעלי ומקצת לפני החתונה אנחנו לא מפסיקים לריב. מלחמת הכוחות שלנו לא מרפה בעלי מרבה לבקר אותי ולדרוש ממני התנהגויות מסוימות, לרוב בצדק אבל כאשר אני עונה ומסבירה את עצמי או מעבירה עליו ביקורת הוא מבטל אותי לחלוטין "שוב את ממציאה סיפורים". אני כל כך לא רוצה להלחם בו אבל אני מרגישה שבקצב הזה לא ישאר ממני כלום. כשאר אני אומרת לו את זה הפתרון היחיד שהוא מציע זה להפרד - "אני לא רוצה להביא אותך לשם כנראה שאני לא עושה לך טוב בואי נפרד". יש ביננו אהבה גדולה, וכאשר אין מריבות היחסים ביננו מצוינים: הרבה שיחות, הומור, סקס, בילויים ופרגון. הכל מתחיל כל פעם מחדש כאשר אני רוצה משהו שהוא לא רוצה או לא מאמין בו - הוא נלחם על הכל כאילו אין לי רצונות ורגשות או יותר נכון הוא נסגר כשהוא כועס ופגוע אני לא רוצה להפרד אבל כל מריבה מביאה אותנו בדיוק למסלול הזה לייעוץ הוא לא מוכן ללכת אני פשוט לא יודעת איך לפצח אותו

 

[seeyou]

"בעלי מרבה לבקר אותי utbh מעבירה עליו ביקורת

קשה לקבל ביקורת, בעיקר אם היא מגיעה מקרוב משפחה, ידיד, מכר או זר מוחלט. את יכולה להשיג תוצאות טובות עם חיוך וגישה נשית מאשר עם גישה של "תובנות"

כאשר את מסבירה את עצמך את מעמידה אותו במצב לא נעים-שהוא טיפש-סתום על זה שלא מבין אותך. תבחרי רגעים

מתאימים וטון(צליל) נעים כאשר את רוצה דברים ולא לפנות אליו בצורה של "דיונים" תבחרי כמה נושאים לא משמעותים לך ותותרי לו

-זה יחזק את האגו הגברי שלו ובעדינות תעמדי על שלך בדברים משמעותים כול אלו זה מתוך ניסיון של הרבה שנים יוסי נ.ב את חייבת לטפל בגישה שלו הוא מציע להפרד ברגעים מסוימים נשואים זה לא משחק לילדים-יש הרבה אחראיות לא הייתי ממליץ לך להיכנס להריון בזמן הקרוב.

 

[מריוס זכריה]

אפשר לשנות את זה גם לבד (אבל אל קל).

לכל אדם יש "כפתורים" שאם לוחצים עליהם הוא מאבד שליטה, ונתקף זעם/עלבון/עצב/וכו'. במצבים האלה האדם מפסיק לפעול בצורה הגיונית ועניינית - וזה לגיטימי. מריבות שחוזרות על עצמן בנויות על העיקרון שכשהוא לוחץ לך על כפתור, את, בתגובה האוטומטית שלך, לוחצת על כפתור שלו, שבתגובה אוטומטית לוחץ בחזרה על שלך, וכולי. במצב הזה שניכם חסרי שליטה, והמצבים האלה נוטים, כידוע, לחזור על עצמם. אפשר להפסיק מצב כזה חד צדדית אם את לומדת את הכפתורים שלך עצמך, ולומדת לא לאבד שם שליטה. ברגע שאת לא מאבדת שליטה, את יכולה להגיב ממקום הגיוני יותר, שאת יודעת שפחות ידליק אותו. את זה את יכולה לעשות אם תלכי לבד לייעוץ. למה זה יותר קל בייעוץ מאשר לבד? כי בייעוץ יש מי שיקשיב לך ויכיל אותך, וזה מקל עליך לראות את האוטומטיות שבכפתורים שלך ולהתגבר עליהם. יחד עם זאת, אם יש לך מספיק רצון, את יכולה גם לבד. בכל מקרה, שינוי חד צדדי הוא לא הפתרון האידיאלי. הפתרון האידיאלי הוא ששניכם לומדים ועושים שינוי בו זמנית. בטווח הארוך הגישה החד-צדדית קצת בעייתית, כי היא יוצרת דפוס שצד אחד לוקח אחריות למצב והשני לא, והדבר מרחיק בין בני הזוג. אבל בטווח הקצר זה יכול להוריד את גובה הלהבות, ועם הזמן, להביא גם את הצד השני לקחת אחריות על חלקו.

 

[גארוטה]

כל מה שאת מתארת

זה אופייני מאד לשנה הראשונה שבה כל אחד רוצה לשמור על מקומו ולהיות המחליט והדומיננטי בקשר ואם לא משכילים להבין את זה ולהרפות מעט זה בהחלט יכול להמשיך ככה גם בשנים הבאות עד לפיצוץ הבלתי נמנע. את אומרת שאת לא רוצה להלחם בו, אבל את נלחמת, מפריע לך שהוא כל הזמן מבקר אותך אבל גם את לא מפסיקה לבקר אותו, הוא לא מכבד את רצונותייך אך האם את מכבדת את שלו? למלחמה ומאבקי כח צריך שניים וברגע שאחד יפרוש, לא ממקום של חולשה אלא דווקא ממקום של כח, אז המלחמה תיפסק, וברגע שתביני שהעובדה שאת לעיתים מוותרת או מתפשרת לא הופך אותך באופן אוטומטי לחלשה אלא דווקא לחכמה ולאחראית דברים יראו אחרת.

 

[TotalCommnader]

תתחילי בהתחלה: מה הוא אומר כשאת מציגה לו את ה

ההרגשה שלך? ניסית להגיד לו (בלי לכעוס בלי שיפוטיות וכשהוא רגוע): "אני מרגישה שאתה מבטל אותי"? "יש ביננו אהבה גדולה אבל הריבים מתישים אותי?" "כשאתה מציע פירוד כפתרון יחיד אני לא רואה אופק?" תגידי לו שאת רוצה ל*פתור* דברים ב*יחד* איתו ובשביל *שניכם*.

 

[קצת שמח קצת עצוב נ]

לדעתי

אין תחליף ליעוץ רציני בסיפור כזה אבל לפחות הייתי ממליץ בתקופה הקרובה להיות במניעה עד שאת יודעת ברור מה הלאה שלא חלילה זה יתקע אותך הרבה יותר רציני