HELP, IS THERE ANYONE OUT THERE

[בת הרב1]

נתהולל

 

[בת הרב1]

חיץ מזה

אחים ןאחיות שלי תגעגעתי בטרוף היה קשה בלעדיכם

 

[דתיה אבל שובבה]

נשמע טוב!!

נשואה?? נלך ארבעתנו אבל ללא ילדים!!! ואז כשנפגוש את ההורים נפנה אצבעות אחד לשני ונגיד "הוא יכול להסביר"

 

[בת הרב1]

פצצות

 

[בת הרב1]

באה לצט ילדה?

 

[R a c h e]

יקירתי, בואי לצאט, עכשיו!!!

 

[דידית]

יקירה!!!!! מתגעגעים אליך קשות!!../images/Emo23.gif

 

[דתיה אבל שובבה]

לגבות המסודרות!!!../images/Emo59.gif

 

[פטיש החזק]

זאת אכן בעייה. במקום להנות יש לחץ

מי רואה אותך.. ואת מסתכלת כל הזמן בטח לצדדים לראות אם יש מישהו/י וכשמגיע מישהו/י שנראה/ית כחרדי/ת. בכלל כל הנורות האדומות דולקות.. ואת לא יודעת אם להתקרב יותר וכך תוכלי לזהות שאת לא מכירה והסיכון ירד, או לתפוס כמה שיותר מרחק. מכיר את ההרגשה מהתקופה בה יצאתי, אכן הרגשה לא נעימה. הייתי מציע פשוט לצאת כמה שיותר רחוק מהבית, אם יש לכם רכב פשוט נוסעים לבלות כמה שיותר רחוק מבני ברק, ותאמיני לי יש המון מקומות.. יהיו הרבה שישמחו להמליץ, למרות שלירושלמים דווקא יותר קל כי אז אף אחד באיזור תל אביב לא מכיר אותם, וזה פלוס נוסף לירושלמים חוץ ממזג האויר הנהדר שם (אבל לא בחורף איכס..) שלאחרונה מתקזז עם הפיגועים שם.. בקשר למה תעשי.. אז אם את עם פיאה וחצאית ומורידה אותם (..) יש סיכוי שחברים ושכנים בכלל לא יזהו, להבדיל כמובן מההורים. לסיום כמו שכברו אמרו חכמינו ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. וגם לזה נמצא כבר הפתרון בתלמוד: הרוצה לחטוא ילבש שחורים וילך לעיר שבה אין מכירים אותו, ויעשה מה שליבו חפץ [כך שזה גם מותר ואוי אפילו מצווה לשמוע דברי חכמים ] כנראה יש רק טעות אחת במאמר, והכוונה הייתה יפשוט השחורים.. אני מאמץ בשתי ידיים את המלצת התלמוד לחוטאים פוטנציאליים, ואם תבקשו יפה אני אספר לכם סיפור מדהים את מי פגשתי פעם בתל אביב ואיפה..

 

[דתיה אבל שובבה]

בקשה!!!

בבקשה במובן הכי יפה שבמילה, ספר פליזזזזזז!!! אני לעולם לא אסלח לעצמי אם אני אפסיד את הסיפור הזה, אז בבקשה. אני אפילו אחפש דרך לצ´פר אותך על זה. מחכה......

 

[בנציון תלתל]

אני לא מבין

מה הבעיה להתחזק וגם להתהולל אני חושב שחבל לעזוב את האמונה עקב זה אני גם מכיר דתיים ואני תמיד אומר להם שלדעתי הכי טוב שכל אחד יחיה כמו שהוא רוצה לחיות, אבל אני גם בעד אמונה

 

[פטיש החזק]

אם את כ"כ מבקשת לא השארת לי

הרבה ברירות ועוד הבטחת לצ´פר אותי אז בכלל.... האמת שלא כ"כ רציתי לספר אבל בעצם הזמנתי את זה על עצמי. ובכן הלכתי למישהי שמוכרת מזונות ומלווה אנשים, בדירה מפוארת בת"א. ואת מי אני פוגש ביציאה? "משיב" אצלינו בישיבה (סוג של ר"מ זוטר) שאפילו לא ידע שחזרתי בשאלה.. סיפור מביך לאללה בעיקר כמובן לו, וסיפרתי יותר ממה שרציתי רק בגלל הבת השובבה (וזה לא יפה ללחוץ ככה, בעצם לא השארת לי ברירה אך כאמור האחריות עלי בהזמנה לציבור ללחוץ..). מבקש לא להכביד בשאלות, הבן אדם גם נשוי (לא אני).

 

[דתיה אבל שובבה]

../images/Emo24.gifתודה!!

אני כבר אוהבת אותך!!!!

 

[שחרחר]

ובחסידות מסויימת...

הסיפור הכי לוהט שקרה (בתחום הזה) היה לפני שנתיים בערך. כמה בחורים מהשוליים של הישיבה ששיכת לאותה חסידות. יצאו לבלות בפאב ירושלמי. ואת מי הם רואים יושב בפנים? ראש הישיבה שלהם!!! עם חולצת טריקו, זקן מגולגל ואסוף וכובע מצחיה! הם הספיקו לצאת, לארגן מצלמה, ולחכות לו מול פתח הפאב.... כך שכל הסיפור מתועד בתמונות!!! אבל יש סוף אופטימי כמובן. הוא אמר שהוא הלך לפאב במסירות נפש כדי "לתפוס" את הפושטקים של הישיבה שלו. ולהנהגת החסידות המפורסמת, לא הייתה ברירה אלא לבלוע את הסיפור.

 

[דידית]

../images/Emo68.gifדתיה שובבה

הנה עוד אחת מכוחותי לשעבר, עוד אחת שהיא אמנם דוסית אבל אוהבת לצאת, להשתולל, להנות. תשמעי משהו אחותי: אם יש לך שני ישבנים או תחת ענקי אז וואלה אולי תצליחי אבל אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שיש לך ישבן אחד והוא לא בגודל יבשתי. אז זהו, שאי אפשר לשבת על שתי כסאות רחוקים עם ישבן אחד. אולי אם תקריבי את הכסאות אבל במקרה הזה הם רחוקים אחד מהשני רחוק מזרח ממערב. נשמתי! אני לא מאמינה בדו קיום הזה של לצאת מהבית עם כל הבלה בלה להשיל בדרך ולהחזיר חזרה. יש כאלה שחיים ככה אני לא אומרת שלא אבל זה מחוסר ברירה. ואני לא מאמינה שממש טוב להם עם זה. זה קשה, זה מתסכל, זה מעצבן. אני הייתי כמוך, הייתי, עד שהרגשתי שזה לא זה. אני מבינה ממך שבעלך גם בענין אז למה לא לצאת מהבלאגן הזה? ודבר שני, אתם נשואים ולא ילדים קטנים זכותכם לעשות כרצונכם. תפסיקו לפחד מהצל של עצמכם! קחי תמיד בחשבון שיש מי שרואה אותך ומדווח ושיקפצו לך. אין מה לעשות אחרת עדיף שפשוט לא תצאי. אגב שאת נוחתת בתל אביב בלי הפיאה (וגם איתה) אשמח לפגוש אתכם! יהיה אחלה יש לי בטוח כמה מקומות נחמדים להכיר לכם. דידית. <מדברת באמת מתוך נסיון>

 

[פ א ר נ ו י ה]

אמרה בעלת התחת...

אחותי! איפה היו הימים שבהם היית מגינה בכל עוז על שני הכיסאות? את קולטת איזה כיברת דרך עברת??? השובבה תצטרך לעבור בדיוק את אותו תהליך, ומי כמוך יודע שהוא לוקח זמן.

אוהבת אותך!

שובבה, אחד הדברים הקשים בהתליך הוא לגלות שאין ממה לפחד. אמרה מי שמתחבאת מאחורי הניק >פארנויה בעבודה<

 

[דידית]

היו ימים!

לכן אני יכולה בהחלט להגיד לה את זה. אמנם זה נחמד לא לקיים הכל ולחפף אבל אני הרגשתי שזה פשוט לא הולך. לשחק משחקים עם הדת זה מתסכל וזה עושה את הדת למשהו אחר. אני מאמינה היום שצריך לגבש דרך אחת או פה או פה וכמובן שאני מדברת על בחירה יש כאלה שאין להם ברירות והם משתדלים לפחות להסתדר עם מה שיש. אבל כמו שאמרת כל אחד בקצב שלו. והנה את רואה בסוף זה מגיע. ואני גם אוהבת אותך אפילו שאני לא יודעת בדיוק מי את.

דידית.

 

[רבי הקדוש]

דידית, להרחיב קצת את האפיקים.

מה שהיא עושה עכשיו, (בין אם היא מתכוונת ובין אם לא) זוהי דרך, חלק מתהליך, תהליך שהוא נצרך ומתחייב כדי לעבור את הדרך בשלום. זהו זה גם כשמקריבים את הכיסאות יותר מידי, בסוף מאחדים אותם ואז נשאר אדם עם עולם משלו, עושה מה בא לו במסגרת שלו. אין סתם בעולם הזה. אם אדם לא יכול, אז הוא לא יכול, זה יבוא בסוף. אני בטוח. אני הייתי הולך לקולנוע כשהייתי בישיבה, בפעם הראשונה זה היה נורא, חשבתי שכולם מסתכלים עלי, בפעמים שאחרי זה הייתי הולך עם חברים מהישיבה, הם לא האמינו שהם עושים את זה והם עשו. המון פעמים יצא לי לפגוש שם חרדיים מהישיבה, נו אז מה, שמים פס. פעם, פגשנו חברים מהישיבה, היה מתח כזה כשיצאנו, לא היה לנם נעים, אז אמרתי להם, בשביל סרט כזה, היה שווה להיתפס, לא. צחקנו, ואז מעגל החברים השובבים התרחב יותר, ואז באמת זה השתלם יותר. נו, אם היה אז בא מישהו ואומר לי צא בשאלה "אני לא מאמין בדו קיום" הייתי אומר לו, תשמע, זה לא דו קיום, זה מה שאני עכשיו, לזה אני מסוגל ליותר לא, זהו, זה שאצלך במוח יש לזה שם "דו קיום" זה מעניין את הסבתא שלי (גם לא בטוח) נדבר עוד שנה, נראה מה נהיה עם השובבה.

 

[דידית]

אני מסכימה איתך בהחלט!

אבל כל עוד שהמצב של השובבות זה חלק מהתהליך ולא החיים עצמם. ואגב אני בהחלט מפרידה בין קולנוע לבין הורדת פיאה ודיסקוטק אפשר ללכת לקלונוע בתור דתי וחרדי ולדעתי זה לא בהכרח שובבות. אבל הורדת לבוש וריקוד מעורב זה קצת שונה וקצת קפיצה בין שני העולמות. ושוב אם זה חלק מתהליך מי כמוני יודע שזה חלק חשוב והכל ענין של זמן. נדבר עוד שנה ואני באמת מקוה שהם יעשו משהו אם זה ולא יתקעו כל החיים בין הפחד מההורים לבין הרצון לצאת.(ויש גם כאלה) דידית. <נשיקות לסבתא>

 

[רבי הקדוש]

ההבדל בין קולנוע לדיסקוטק

הוא, שדיסקוטק הוא שלב יותר מתקדם. תשמעי דידית, אני נורא מכבד ומוקיר אותך, ואין לי כח לריב או להתעמת איתך. בלי שום קשר, כאשר תהיה לה סביבה חילונית אלטרנטיבית לחברה שהיא חיה בה כעת, אזי א´ החברה החרדית תאבד מייד את יחוס ה"בלעדיות" יש עוד חברה. ואז יהיה יותר קל. ב´ פתאום היא תשים על החברה החילונית, היום, זה לא החברה שלה, החברה שלה היא החברה החרדית, והשובבות, אצל החילוניים, לאט לאט, כמו כל שובבות, היא תופסת (השובבות) תחת, היא נהפכת לחלק להחיים, פתאום, (ואני חותם על זה) היא תרגיש צורך להיות כמו כולם, למה לי להתחבות, אני מצפה בכליון עיניים לבשורה המרנינה, שובבה - יצאתי עם בעלי בשאלה, ומייד אני ינבור בארכיון הפורום, ויעשה קישור. אבל עוד נדבר על זה.