HELP... (סליחה שארוך)

[אמאשלמרום]

HELP... (סליחה שארוך)

יש לי כזו הרגשה כבדה על הבוקר. תמיד חייב לקרות משהו. כבר אין בעיות בבי"ס, הכל ממש טוב שם מאז שהתחלנו ריטלין, אז אבא שלו גם כן מתחיל. לפעמים, ממש לפעמים, יש לילד מעין "חשק לריב" שמתחיל אחה"צ. הוא מתרגז מכל מני דברים קטנים, וממלמל לעצמו בעצבנות. אני כבר רגילה לזה ש"כל העולם אשם לו". אני מתעלמת וברוב המקרים נותנת לזה לחלוף לבד.גם גיליתי את ה"אחיזה המכילה" שעוזרת תמיד. אז למה, למה, למה אבא שלו חייב תמיד לקלקל??? ממש מתנהג כמו ילד קטן. כל דבר !!! כל דבר שהילד אומר מפריע לו, הוא מעיר לו ומעיר לו ומעיר לו ועקב כך מחריף מאד את האווירה! במקום להירגע, הילד מתרגז יותר ויותר, וזה מגיע לריב וצעקות ביניהם, ואמש אפילו אבא שלו סטר לו (אמנם עקב קללה עסיסית נגדו) דבר שאני לא מוכנה לקבל בכלל. הרגעתי את הילד, ואחרי שנרגע הודעתי לו שאני לא מוכנה לשמוע דיבורים כאלה בבית ושהוא חייב לדבר בנימוס גם אלי וגם לאבא. אתם יודעים מה הוא אמר לי? שאבא לא אוהב אותו, ואני היחידה שמבינה אותו. נחמץ לי הלב. במקביל דיברתי גם עם בעלי והודעתי לו חד משמעית שאין מכות בבית הזה. הוא אמור להיות המבוגר פה, ושלא יגיב להתגרויות של הילד. אתם חושבים שזה עזר? על הבוקר הייתה עוד סדרת צעקות, למרות שאיתי הילד היה בסדר גמור. הצילו! מה קורה פה? אורלי

 

[b a r b a i m a]

אמא של מרום בוקר טוב

נקרע לי הלב. ולא רק בגלל הסטירה... נראה לי שאתם זקוקים לעזרה!! גם לנו היתה תקופה שכל הבית רעש וגעש והרגשתי שאם לא נבקש עזרה חיצונית - פשוט נתפרק!!! אני ממש ממליצה לפנות ליעוץ משפחתי - אצלנו זה חולל ניסים ונפלאות.

 

[אמאשלמרום]

תודה על התגובה המהירה

התחלנו כבר ייעוץ לפני שבוע, אבל בעלי מסרב להבין שגם אצלו יש בעיה. אני אף פעם לא מכה ולא צועקת, גם אם הילד מתחצף אלי, וגם זה קורה ממש מעט. יש לי שיטות אחרות: "היעלבות טוטלית" ו"היעלמות מהשטח" עד שהילד בעצמו מבין שהתנהג רע מאד, ומתנצל כראוי בלי שאבקש ממנו. בעלי זה כבר סיפור אחר. אני בת 40. הוא מבוגר ממני ב-14 שנים, וקיבל חינוך בריטי המלווה במכות (גם בבי"ס שלו עדיין היכו על היד עם סרגל). נראה לי שמי שזקוק דחוף לאבחון נוסף זה בעלי. אם לא יפסיק עם ההצקות שלו לילד, אני שוקלת... אתם יודעים.

 

[b a r b a i m a]

אמאשל מרום...חכי..לאן את רצה???

כבר לשקול???? תני לייעוץ קודם להוכיח את עצמו. כפי שכתבת: התחלנו לפני שבוע - שבוע זה כלום. רק אחרי 3-5 מפגשים יכירו אתכם ויתחילו לייעץ לכם באמת איך לנהוג. בינתיים-תהיי עם האצבע על הדופק, תהיי שם בשביל הבחור הקטן (ואני בטוחה שאת שם בשבילו) ותנסי לדבר על/ו-אל ליבו של בעלך. להסביר לו שאת לא מקבלת את השיטה שלו ותנסו להגיע לאיזו פשרה לטובת כל הצדדים (נהייתי פסיכולוגית-וסליחה אם אני דוחפת את האף לאן שאסור לי...)

 

[אמאשלמרום]

האמת... אני שוקלת כבר זמן מה...

וזה היה הקש ששבר את גב הגמל. האפטיות המוחלטת שלו, חוסר הסבלנות ואי-האמפטיות לילד, חוסר שיתוף הפעולה... אני רצה עם הילד לכל מקום, דוחפת אותו, והכל לבד, והצעקות שלו (כן גם עלי). שילך למי שתקבל אותו ככה. אגב, הוא חושב שהכל מאד בסדר אצלו והוא לא צריך טיפול. נמאס לי.

 

[b a r b a i m a]

וואו-זה כבר גדול עלי ליעץ למשהו כזה

אני הייתי לוקחת נשימה עמוקה, נרגעת, ומחפשת את הטוב בסיפור הזה - ולא מוותרת! אבל מה שלא תחליטי בסופו של דבר - אני מאחלת לך בהצלחה!!

 

[סלט ירקות טרי]

לבי איתך!../images/Emo24.gif

הודעתך נגעה לליבי! אל תתיאשי מהייעוץ, מיצאי נקודות טובות בהתנהגותו של בעלך- ושבחי אותו עליהן - אולי אז יהיה מוכן לשמוע גם ביקורת. בהצלחה

 

[אמאשלמרום]

../images/Emo51.gif ../images/Emo39.gif

סליחה, סליחה אם זעזעתי מישהו. אני פשוט רות

ת. גם לאמהות מותר להתפרק לפעמים. לא?

 

[b a r b a i m a]

מותר? רצוי!!! אחרת נתפוצץ...../images/Emo6.gif

 

[חיוך נצחי]

../images/Emo24.gifמוכר לי עד ../images/Emo7.gif בחיי../images/Emo70.gif כאילו

סיפרת מה שהיה קורה אצלנו בין הכור לאביו במשך שנים

ואני הייתי זו שבין ה

לסדן. אני אכן הייתי קיצונית מאוד יום אחד (מאוחר מדי)- או שאין מכות- או שאתה לא כאן. לשבוע אכן הוא לא היה. הייתי נחושה על פרידה. אבל חזר ונושא הפרידה נשכח.... השנים חלפו, הילד התבגר ומזמן אביו לא חולם על ללכת איתו מכות כבר...גם אילו רצה- יחס הכוחות השתנה מזמן ממילא

יכולה לספר לך רק שמהמקום בו אנו נמצאים היום- אני רואה את הצלקות על לוח

הנער עד היום. זוהי ללא ספק רוטינה התנהגותית שאינה עוזרת לנו האמהות להרגיע את האוירה בבית ולשפר אותה. מעבר לדפוסי התנהגות לא מתאימים שהילד מקבל במסר מן האב, דרך חוסר הסבלנות שלו אליו. טפלי בנחישות. יעוץ הוא דרך טובה להתחיל.

 

[drtrip]

שלום לך...../images/Emo20.gif

את יודעת, אני כ"כ מבינה את זה. כששני עולמות שונים נפגשים וזה קורה במערכות יחסים. לפעמים הילדים כ"כ מושפעים מאיתנו ובסוף הם אוכלים את הבוסר... לכן אם את שוקלת כבר הרבה זמן... תרשי לי להגיד לך שלפעמים עדיף להיפרד ולתת לילד את השקט שלו מאשר להיות כך כל הזמן. אם לך זה מציק, תחשבי מה לילד! יש לי חברה עם שלוש בנות. הגדולה עם ריטלין. האבא לרוב היה באנטי אליה בסוף הם נפרדו. היום הילדה פורחת, רזתה והתחילה לטפח את עצמה ולאחר 4 שנות פרידה, היא כבר לא צריכה ריטלין!! לפעמים ההשפעה שלנו כה עצומה.ואין אנו מבינים זאת. סליחה שאני מייעצת לך כי איני פסיכולוגית אך בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה וחשוב שתדעי תמיד, שרק את יודעת מה הכי טוב עבורך! כל הכבוד שאת עם הילד, זה כ"כ חשוב עבורו שידע שמישהו אחד לפחות איתו ואוהב אותו. עם אהבה הרבה דברים נפתרים, אני רואה זאת אצלי. בהצלחה!

 

[רויהלה]

../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo7.gif

אורלי יקרתי! קראתי את הודעה שלך יושבת כאן עם המון כאב בלב ודמעות בעיניים. עברתי לפני 4 שנים דבר מזעזע עקב מצב דומה לשלךשהגיע למקום שלא בא לדבר על זה.(אוךךךךךךך אם אז הייתי נונת את הרטלין זה לא היה קורא) אני עד היום בין בעלי והילד כמו

עם המון זהירות. כמובן שבעלי למד לקח מאוד גדול ולאט לאט מתחיל להבין את הילד ומתחיל להבין שבעצם הילד באיזה מקום הוא המראה שלו.זה לוקח להם זמן וכמובן שזה יושב להם שם לילדים שלנו עמוק ומי שנאכל באמצע זה אנחנו. אנא ממך אל תעשי צעד פזיז ואל תתני לאלימות לצאת החוצה כי את לא יודעת לאן תגיעו. יעוץ זה מעולה אבל כמובן שהוא בגדול צריך לעבור את היעוץ הזה גם. מה שאני כן הצלחתי ללמד את בעלי את חצי כוס המלאה , את הצדדים בחיובים של הילד.ועוד מה שהוא מזל שיש לך היום את הפורום. שולחת לך המון כוחות

 

[רויהלה]

קורא-קורה

 

[liat555]

יקירה

לפעמים יעוץ לצד אחד גם עוזר להכריח משהו לקבל טיפול או להשתנות זו מלחמה בטחנות רוח תתחילי טיפון את זה גם יחזק אותך ויעזור לך להחליט החלטות שקולות יותר לפעמים אנחנו נכנסים למעגלים בחיים שסוחבים אותנו למקומות שאנו לא רוצים להיות בהם אבל גם מאוד קשה לשבור את אותם מעגלים ואנחנו נסחפים ונסחפים צריך להרים ראש ולנסות להסתכל על כל התמונה מזוית אחרת , ואולי זוית נטולת רגשות על מנת לראות שיש דרך אחרת. ולדעתי תמיד יש דרך אחרת , צריך רק למצוא בנתיים חיבוק גם ממני וברכת הצלחה

 

[אמאשלמרום]

../images/Emo24.gifתודה לכולם על העידוד

שאבתי המון כח מההודעות של החברים היקרים פה בפורום. לא היה לי שמץ של מושג שמה שקורה אצלי - קורה גם אצל אחרים וטובים ממני. ובכלל - יש לי מזל גדול שיש לי אתכם

ויש את מי לשתף. אני כמובן לא מוותרת על היעוץ. נקבעו לנו 5 פגישות בינתיים, ונראה מה הלאה.

אורלי

 

[אנרגטית]

../images/Emo4.gif מוכר מדי לצערי

גם אצלנו רוב הזמן המצב מתוח. התפרצויות זעם שלה, גוררות התפרצויות זעם שלו, ואפילו קצה של אלימות. אנחנו חייבים טיפול בעניין. ההליכה באמצע, להיות גשר ביניהם מאד קשה לי. אני מצדיקה אותו וחומלת אותה.

 

[אמאשלמרום]

אפילו להתקלח בשקט לא נותנים אצלי../images/Emo12.gif

לא תאמינו. הילד היה משעות אחה"צ אצל חבר, אכל שם ארוחת ערב וחזר הביתה ב-8. התקלח ונשכב לקרוא ספר לפני השינה (זה תחביב אצלו, ואני בכלל מפרנסת את סטימצקי וצומת ספרים

)... נרגעתי, ה-

רואה כדורסל בסלון, אז החלטתי להכנס סופסוף למקלחת. להזכירכם, השעה 22:00... פתאום קצת לפני שכיוונתי מים דלת המקלחת נפתחה (טראח!!! מגבת מייד עלי) והילד נכנס בבהלה "אבא מציק לי"... התחשק לי לתפוס את ה-

מהקרסוליים ו"לאוורר" קצת דרך המרפסת, אך לא ממש יכולתי לצאת מהמקלחת רק עם מגבת....

 

[אנרגטית]

טוב שאת לא יכולה לשמוע את מצעד

הצעקות שיש פה. היא עליו, הוא עליה. סמתוכה!!

 

[אמאשלמרום]

הכי קטע שהילד אפילו לו עשה לו כלום

הוא סתם שכב וקרא בחדר שלו, וה-

החליט שמה שהכי דחוף לו עכשיו זה התנצלות על הקללה של אמש. ילדותי אמרנו כבר

אמרתי לו שיעזוב אותו בשקט, ושלכל ריב יש שני צדדים. אם התנצלות אז לא מייד ועכשיו, וזה צריך להיות הדדי - גם על הסטירה שהחטיף לו אתמול + הבטחה שלא יכה יותר. בסוף השלימו

והלכו לישון סופסוף, ולי מחכה עוד יום עבודה שלם בבית

 

[b a r b a i m a]

אמאשל מרום לילה טוב-את יודעת,

חשבתי עליךך היום אחרי שעברתי שוב על השרשור שלך ועל הבעיות בין ה

לילד ונורא כאב לי הלב. ועכשיו יש לי חיוך על השפתיים בגלל המשפט שכתבת:"בסוף השלימו

והלכו לישון סופסוף" סוף טוב (להיום) הכל טוב....