האמת לא אהבתי שום דבר אחר שלהם חוץ מ-Space Ritual. למרות שהוא דיסק כפול של סבב הופעות הוא די מגובש, אחיד *שיעול* חוזר על עצמו בטרוף *שיעול* וממצה את הלהקה.
נהוג להתחיל עם In Search of Space, למרות שאישית לא ממש התלהבתי מהלאבום ה"נל. לדעתי לך Gong קודם, זה באמת ספייס איכותי (עם הרבה תיבולים אחרים כגון: ג'אז, אוונגארד, נונסנס ופסיכדליה כבדה).
וגם Warrior at the Edge of Time הם להקה נחמדה, אבל שלא יהיו לך ציפיות גבוהות מדי. זה לא חומר מתוחכם במיוחד. לא מבין למה כולם מתעקשים להשוות אותם לגונג. הוקווינד לא ג'אזיים בכלל, והלחנים שלהם מאד בסיסיים. זו בעצם להקת רוק כבד והקשר שלהם לפרוג הוא בגלל הקונספט של פנטזיות מסעות בחלל ובגלל שבמקום דיסטורשן של גיטרה חשמלית הם עשו מסך רעש בעזרת מלוטרון, כינור וחליל.
הרכב איטלקח שעושה ספייס מהפנט ומדהים, הרבה אנרגיות שמזכירות מאוד את גונג. heldon הוא הרכב צרפתי נוסף שמבוסס בעיקר על לופים של סינטיסייזרים עם גרוב בס מעולה, תיפוף אנרגטיועשיר וגם סולואי גיטרה עוצמתיים. מומלץ. ספייס נוסף- clearlight גם כן צרפתיים, מחוזקים בכמה חברי גונג. מומלץ אלבומם symphony
שהשתתף גם ב Urban Sax, קלירלייט, ועוד. יש לי רק אחד שלהם, I'm Around About Midnight. זה נשמע קצת כמו הלדון, עם צבעים יותר סימפוניים וקצת השפעות קראוט מוקדם. חביב מאוד, במיוחד אם אתה במוד.
וזה גם האלבום האהוב עלי (ולצערי הוא נגנב ממני בבלגיה בדיוק יום לפני שפגשתי את ז'ילבר ארטמן
). בתקליט הזה גם משתתף ריצ'ארד פינחס מהלדון, מה שמוסיף קוים של דימיון. אני באופן אישי מעדיף את לארד פרי על הלדון, הם יותר אווירתיים ומצליחים להגיע בעדינות יחסית לתוצאה יותר אפקטיבית (לטעמי). אבל כמו שאמרת, גם הם וגם הלדון דורשים מוד מסויים...