אז ככה.
אולי בארץ עוץ הכל סגור, אבל אצלינו מקדונלדס ופיצה האט פתוחים, אני מניח שגם בניו יורק לא היה נעול, ורוב הסדרות מתרחשות שם.
אנשים טסים ונוסעים בכל כלי רכב אפשרי (אוטובוס, רכבת ואוטו). זה חג שמקורו במתיישבים הראשונים שבאו לכאן, רגע לפני שהם התחילו להתעלל באינדיאנים, ולא היה כאן יותר מדי מה לאכול חוץ מטרקיז. מה היה אצלינו? פצחנו ככה בישיבה בסלון בשיחה על מה אני עושה... ברקע - חטיפי פטריות (כמו הזה של הזיתים, רק עם פטריות), שעועית בנרתיק מטוגנת במלח (שווה), וחטיפי גבינה. הבירה - גינס. אחרי שיחה ארוכה, עוברים אל השולחן - הארוחה. אז היה גם הודו, וגם אווז. לכל אחד הוכן הגרייבי המתאים. 3 סוגי קראנבריז - מבושל מסורתי, מרוסק ולא מבושל, מבושל עם פלפל שחור חריף שלם. 2 סוגי סטאפינג - אחד לאווז, אחד לטרקי. תפו"א תפוחי עץ מרוסקים עם קינמון (יאמי) פשטידת בטטות עם מרשמלו. אחרי שיניב מסיים לטחון מ-ה-כ-ל, מתפתח דיון מדיני, ומשום מה כל שאלה מופנית אלי (אם בתור איך אני רואה את המצב כישראלי, ואם בתור איך אני רואה את זה מעולם התקשורת). התשובה שסיכמה את כל השאלות: "בוש טיפש". קינוח רולדת שוקולד וקרם - 7 שכבות. פאי פקאן פאי תפוחים גלידה. על השולחן מונח גם פאי דלעת. בתום הארוחה - כל העוגות מחוסלות, פאי הדלעת נותר שלם. מסורת לשים אותו על השולחן, מסתבר שהרבה פחות מסורת לאכול אותו. כל האוכל למעט נקינוחים הוכן HOME MADE, הקינוחים (המעולים) ניקנו מעמותה בפילדלפיה, כל ההכנסות קודש לטיפול בחולי איידס. יניב התגלגל הבייתה עייף אך מרוצה, הולך לכתוב עוד ממ"ן.