GTA
שלום, חדש פה
אבא למתבגר בתחילת הדרך (14) ולמתבגר בדרך (11)
אז ככה -
כנראה ש-אלימות בצורה כזו או אחרת טבועה בנו, בני האדם, בעיקר בזכרים
גמני בתור ילד (וזה היה מזמן) אהבתי לשחק בכלמני, חיילים, מלחמות, להקים "מחנה",
היינו הולכים לסרטי ברוס-לי, קוראים את פטריק קים וכו' וכו'.
אבל זה עבר לי
ה-GTA הזה, למי (שלמזלו) לא מכיר,
זה משחק מחשב.
גרפיקה סופר ריאליסטית מושקעת,
שבו השחקן מגלם מעין לוחם.
אלא ש-
במשחק הזה, לא רודפים אחרי שום אוצר,
לא מנסים להציל איזו נסיכה,
אפילו לא צריך להשיג נקודות כאלו או אחרות.
ה-"משחק" הזה, עד כמה שהצלחתי להבין,
הוא מעין אלימות טהורה שכזו.
השחקן הוא כאמור מעין לוחם, או פושע, פורע חוק,
שמסתובב לו ברחובותיה של עיר כלשהי,
ו-"פשוט" צריך לפגוע בעוברים והשבים!.
בעזרת כלמני כלי משחית - רובים, אקדחים, סכינים, מבערים ואלוהים יודע מה עוד.
פפפפ!....
יש לי על זה ויכוחים מרים עם בני (הגדול, המתבגר בתחילת דרכו)
הוא לא ילד אלים! לגמרי לא!
לא בבית, לא בביצפר, לא עם חברים.
הוא "ילד טוב"!
הוא ילד חיובי, חכם ומוצלח!
(ולא רק בגלל שאני אבא שלו!)
גם החברים שלו הם ילדים טובים!
אני לא חושב שלשחק במשחק הזה יהפוך אותו לאלים.
הייתה לנו על זה שיחה, ויש לו אבחנה חדה וברורה בין המשחק הזה ל-מציאות.
ב-מציאות אין לו שום רצון או כוונה לפגוע בזבוב! (לא רק בתור ביטוי, אלא במלוא מובן המילה)
אני יודע שזה מן קטע כזה, של בנים, שהם חושבים שזה "מגניב".
אבל בעיניי זה לגמרי לא מגניב!.
אני יודע שאם אאסור עליו בבית, הוא ישחק בזה אצל החברים שלו.
(ואני גם רוצה שהוא יספר לי, ולא ישקר לי! זה יותר חשוב לי!)
המשחק הספציפי הזה הוא קיצוני,
אבל יש הרבה משחקים אחרים, סרטים, סדרות טלויזיה,
שלא לדבר על החדשות ועל המציאות,
שיש בהם מידה לא קטנה של אלימות.
מצד אחד, תחושה שזה מעין כסת"ח, צביעות פוליטקלי קורקטית.
שהוא מספיק חכם בשביל להבין את המורכבויות,
ולהבחין בין משחק, גם אם לא כל כך תמים ולא ממש חביב,
לבין המציאות. אני יודע שהוא מספיק רגיש לתחושות ולסבל של אחרים.
מצד שני התחושה מאוד, מאוד לא נוחה.
נזכרתי פתאום בשיר של מאיר אריאל, "אף אחד לא יודע":
"מתנודד כמטוטלת
בין הורים לילדים
ואתה פתאום תופס ת'צמך
תקוע ביניהם
כן כן תקוע ביניהם
בין הצודקים שעוד לא מבינים
והצודקים שכבר לא יבינו - תמבינתי או, או, תמבינתי
איך אתה לא שומע
את שתיקת ההורים
עד שת'ה פתום תופס ת'צמך
צועק על הילדים
אתה צועק על הילדים
מה יש תפסת אותם בשקרים
שתפסה אותך שתיקת ההורים ..."
שלום, חדש פה
אבא למתבגר בתחילת הדרך (14) ולמתבגר בדרך (11)
אז ככה -
כנראה ש-אלימות בצורה כזו או אחרת טבועה בנו, בני האדם, בעיקר בזכרים
גמני בתור ילד (וזה היה מזמן) אהבתי לשחק בכלמני, חיילים, מלחמות, להקים "מחנה",
היינו הולכים לסרטי ברוס-לי, קוראים את פטריק קים וכו' וכו'.
אבל זה עבר לי
ה-GTA הזה, למי (שלמזלו) לא מכיר,
זה משחק מחשב.
גרפיקה סופר ריאליסטית מושקעת,
שבו השחקן מגלם מעין לוחם.
אלא ש-
במשחק הזה, לא רודפים אחרי שום אוצר,
לא מנסים להציל איזו נסיכה,
אפילו לא צריך להשיג נקודות כאלו או אחרות.
ה-"משחק" הזה, עד כמה שהצלחתי להבין,
הוא מעין אלימות טהורה שכזו.
השחקן הוא כאמור מעין לוחם, או פושע, פורע חוק,
שמסתובב לו ברחובותיה של עיר כלשהי,
ו-"פשוט" צריך לפגוע בעוברים והשבים!.
בעזרת כלמני כלי משחית - רובים, אקדחים, סכינים, מבערים ואלוהים יודע מה עוד.
פפפפ!....
יש לי על זה ויכוחים מרים עם בני (הגדול, המתבגר בתחילת דרכו)
הוא לא ילד אלים! לגמרי לא!
לא בבית, לא בביצפר, לא עם חברים.
הוא "ילד טוב"!
הוא ילד חיובי, חכם ומוצלח!
גם החברים שלו הם ילדים טובים!
אני לא חושב שלשחק במשחק הזה יהפוך אותו לאלים.
הייתה לנו על זה שיחה, ויש לו אבחנה חדה וברורה בין המשחק הזה ל-מציאות.
ב-מציאות אין לו שום רצון או כוונה לפגוע בזבוב! (לא רק בתור ביטוי, אלא במלוא מובן המילה)
אני יודע שזה מן קטע כזה, של בנים, שהם חושבים שזה "מגניב".
אבל בעיניי זה לגמרי לא מגניב!.
אני יודע שאם אאסור עליו בבית, הוא ישחק בזה אצל החברים שלו.
(ואני גם רוצה שהוא יספר לי, ולא ישקר לי! זה יותר חשוב לי!)
המשחק הספציפי הזה הוא קיצוני,
אבל יש הרבה משחקים אחרים, סרטים, סדרות טלויזיה,
שלא לדבר על החדשות ועל המציאות,
שיש בהם מידה לא קטנה של אלימות.
מצד אחד, תחושה שזה מעין כסת"ח, צביעות פוליטקלי קורקטית.
שהוא מספיק חכם בשביל להבין את המורכבויות,
ולהבחין בין משחק, גם אם לא כל כך תמים ולא ממש חביב,
לבין המציאות. אני יודע שהוא מספיק רגיש לתחושות ולסבל של אחרים.
מצד שני התחושה מאוד, מאוד לא נוחה.
נזכרתי פתאום בשיר של מאיר אריאל, "אף אחד לא יודע":
"מתנודד כמטוטלת
בין הורים לילדים
ואתה פתאום תופס ת'צמך
תקוע ביניהם
כן כן תקוע ביניהם
בין הצודקים שעוד לא מבינים
והצודקים שכבר לא יבינו - תמבינתי או, או, תמבינתי
איך אתה לא שומע
את שתיקת ההורים
עד שת'ה פתום תופס ת'צמך
צועק על הילדים
אתה צועק על הילדים
מה יש תפסת אותם בשקרים
שתפסה אותך שתיקת ההורים ..."