הרגשתי חובה לראות כי אני מאוד אוהב את "פרייז'ר" ואת "ריימונד", אבל ממש לא אהבתי. אולי צחקתי פעם או פעמיים בכל הפרק (וגם זה די בהגזמה). מתי יבינו שפס הצחוק המוקלט מת?
היא סדרה עם צחוק מוקלט. לפעמים כשמתאים להם הם משאירים את הפסקול של הקהל (שלפעמים כן עובד להם, בד"כ לא). יחד עם הצחוק המוקלט באים גם כל ה"אוווווווווו" שנשמעים ברגע עצוב וכו'. אם ראית "חברים", למשל, שהרבה פעמים יש בדיחה קטנה או כביכול יותר מתוחכמת, ואז שומעים רק צחוק אחד או שניים - גם אז זה מוקלט.
בדיחות קטנות מקבלות שאגות מהקהל. זה קצת מוזר. לדעתי, הכותבים נהגו להשתמש בפס הצחוק כמעין "מרקר" לפאנץ-ליין. "בדיחה" קטנה ואפורה הופכת לבדיחה "רשמית" כשיש צחוק מוקלט. אבל אני חייב לציין שאני מאוד אוהב לשמוע צחוק אמיתי של קהל - לדוגמא, כשמראים קטע מתכנית מסויימת אצל ג'יי לנו או קונאן - שם הצחוק אמיתי.
כי אז זה באמת מצחיק וגם הרבה פעמים הם מגיבים על הצחוק של הקהל וזה הרבה יותר אותנטי. דרך אגב גם באיך פגשתי את אימא יש צחוק מוקלט אבל הרבה יותר "מוסווה" ובקושי שמים לב אליו.
שכשמראים קטע מתכנית כשאחד השחקנים שלה מתארח, והצחוק של הקהל הוא אמיתי. לפעמים זה מאוד מעניין לראות קטע של "המשרד" או "30 רוק" עם צחוק אמיתי... אגב, את "איך פגשתי את אמא" מצלמים בלי קהל. את הפרק הערוך והסופי מקרינים מול קהל ואז מכניסים את הצחוק שלהם.