Goodbye to you, my trusted friend
*המנחש נכונה את השיר(מבלי להיעזר במנועי חיפוש כמובן) מקבל פרס, אולי.* אז ביום ראשון מגיעים כולם לבסיס פלס, ולא עובר הרבה זמן עד שכולם עומדים בקבוצה גדולה, 5 פלוגות שמסודרות טוב טוב בחניון האוטובוסים ומחכות למוצא פיו של רס"ר אימון יסוד. אז גם שמענו לראשונה את השם "בן בנישתי", שצפוי ללוות אותנו לאורך כל האימון יסוד. מעין סטייה קלה של הרס"ר שלנו. אז אנחנו עומדים, והרס"ר אומר כבר בהתחלה "כל מי שזז לי בשלשות, נשאר שבת"(מה שלא קרה), "מי שאני קורא בשמו רץ לשם"(כשהוא מצביע על פינה בחניון) והופ מתחילים בהפניות. "אורן, גל, רותם, זיו..." והרשימה ממשיכה וממשיכה. לא נשארים הרבה, אולי שליש ממי שהתחיל כשהוא קורה "משה ק... קורי.... קרו...." ואני קוטע אותו בקריאת "כן, הרס"ר" ואץ רץ לי לקחת את התיק תוך גיחוך קל. בצעדה קלה אנחנו מתקדמים ובדרך מגיעה השאלה "אז איזה גדוד אנחנו?". "נחשון" אומר קול של אחד המפקדים(לימים מסתבר שהוא מ"כ במחלקה מס' 2) "ועכשיו שקט! לא מדברים בשתי טורים"(טעות במקור, לא אצלי). אז מעקלים, מבינים וממשיכים הלאה ליחידה. אני מסתכל ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה ושוב ימינה. אייל פולן לא בנמצא, וכאן נפרדות דרכינו, עד אותה שיחת מסנג'ר ביום שישי אחד אחרי הצהריים. החלוקות לא נגמרות וכשמגיעים לפלוגה מיד מחלקים אותנו ליחידות "כל מי שאני מקריא בשמו הולך מעבר לשלט ועומד בשתי טורים"(שוב טעות מקור). אותי מקריאים כבר בהתחלה "משה ק... קר..." ואני קוטע את הבחור שמקריא "כן ה....סרס"פ?" והבחור, בקול מפציר " הרס"פ...". הגעתי למחלקה אחת וכבר חשבתי שנגמרו החלוקות, אבל אם אתם חושבים שכך היה, טעות בידיכם, כי הגיעה עת חלוקת כיתות. אני הגעתי לכיתה ב', עם המפקד אביתר. אחלה מפקד, שהתחיל איתנו בראש טוב והמשיך בראש רע(בעיקר בגללנו למען האמת). בראיון האישי הוא נראה כמו אחלה בן אדם, ובעיקרון הוא לא מכביד עלינו יותר מדי ודואג לטעת בנו מוטיבציה ואת ההבנה שצריכים לעבוד קשה. הרבה אנשים לא מבינים את זה עדיין משום מה. יום ראשון לא עשינו הרבה, כי עד שהגענו לפלוגה ולמחלקה ולכיתה כבר היה ערב, וארוחת ערב ולילה ולישון. יום שני קמים מוקדם, רצים פה ורצים שם ומסתכלים על מה שחדש ועל מה שישן ועשים סיבוב היכרות עם מתקני הפלוגה. אבל קודם כל, לפני הכל, הולכים לחתום על ציוד. קיטבג ב' חביב מחכה לנו כדי שנשים בו תד"ל, קסדה, ברכיות מדי ב' חדשים, מדי ב' ישנים ולסגור. לידו קיבלנו גם וסט חדש מהניילון(טוענים שזה המחזור הראשון שמקבל וסט שכזה. אישור קיבלנו מחבורת מפקדים כמה ימים לאחר מכן). אחרי שקיבלנו את הציוד הלכנו ושמנו אותו באוהל ומיהרנו לשיעור באחת הכיתות שליד גדוד דוכיפת. הכיתות נחמדות וקל מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד להירדם בהן. אנשים מתעפ"צים על שמאל ועל ימין ועל שמאל ועל מרכז. יש שיעור עם המ"מ, עם המ"פ עם הסמ"פ וכולם אומרים "לא משחקים בנשק. הגעתם לגדוד הכי טוב. תהיו מרוצים איפה שאתם." ואת גולת הכותרת מבחינתם "ניקינו את קלקיליה מ-99% מפעולות הטרור שלהם. כבר כמה חודשים שאין פעולות עויינות לישראל מהעיר הזו, זה כוחו של גדוד נחשון". האמת? לא מעניין אותי אם זה נכון או לא, אני מרוצה מרוב האנשים במחלקה ומרוצה מהמפקד. יותר מזה צריך? לא נראה לי. יום רביעי, יום הנשקים הגדול. חותמים על נשק. אז קיבלנו M-16 מקוצר(חלק קיבלו מנוסר) עם כוונת חמודה(שהפקדנו בנשקייה חזרה עד לאימון מתקדם). את הרצועה לנשק כבר איבדתי פעם אחת, וקניתי חדשה בריקושט. אותה אני קושר לחבל הטבור שכבר אין לי. 40 ש"ח אני לא זורק סתם לידיים זרות שגונבות אותה. אז חתמנו על נשק וקיבלנו איתו גם מחסניות ומפצל שאפשר לשים בו שתי מחסניות ולתלות על המכנס(כרגיל). ערכת ניקוי לנשק שכוללת משהו שנראה כמו מברשת שיניים ומשהו שנראה כמו טיפות לעיניים. אני מנחש שזו הערכה לניקוי הכוונת, אבל כבר ילמדו אותנו את כל החרא הזה. אז מגיע רביעי בערב ומיד הולכים לישון, כדי להיות עירניים למסע. 4 ורבע לפנות בוקר, מעירים אותנו באיזו צעקה עילגת. אנשים קמים, לא מבינים מה הולך סביבם אבל שמים מדי ב'(בלי חולצה מתחת) ווסט והופ הופ למסע הראשון. 3 ק"מ זה לא באמת מסע, אבל זו הליכה נחמדה בשטח שמרגילה אותנו לבאות, למסעות הארוכים באמת. חוזרים מהמסע אחרי חצי שעה, מזיעים כמו חמורים, החולצה קיבלה כבר גוון אחר, ואנחנו עושים מתיחות. אחרי המתיחות מגיע הנאום "עשיתם מסע טוב, הלכתם כמו שצריך וכל המחלקה שלנו יצאה למסע וחזרה ממנו. במחלקות אחרות זה לא קרה". חייכנו, קיבלנו תג יחידה(שגזרתי עקום, צריך לשפר את זה), תיק רחצה ומחזיק מפתחות של כפיר. חביב, לא יותר מזה. אחרי שחייכנו שמחנו וקיבלנו זמן מקלחת החליטו שצריך להתחיל להריץ אותנו. אז הריצו אותנו, הלוך ושוב והלוך ושוב ולכיתות לשיעור עם הרס"ר והחוצה(אותי ועוד 4 אנשים) כדי לקחת אוכל ולשבור לנו את הידיים עם יותר מדי אוכל ופחות מדי חופיות. מיד כשסיימנו להביא אוכל הגעתי לזמן פק"לים לפני הארוחה עם המפקד ועשינו קצת פק"לים לידיים עם תרגילים מצחיקים וקשים יחסית. אחרי זה אכלנו ארוחת ערב והיה כיף. יום חמישי היה יום סיכומים. אני מעריך ששאר ימי החמישי יהיו הרבה יותר עמוסים מזה, ושהקלו איתנו בו כי זה יום חמישי הראשון. אז היתה שיחת סיכום שבועית עם מפקד הכיתה אביתר שאמר דברים חותכים וברורים (תתחילו להשקיע נקבות! יש פה 3-4 אנשים שמשקיעים ו7-8 שזורקים זין!)[אני מה3-4 שמשקיעים ד"א] ואמר לנו לעשות שיחה לבד של הכיתה בלעדיו ובשיחה אנשים "שפכו את הלב" וצעקנו על אלה שלא משקיעים. כולם הפנימו, חלק הבטיחו להשתפר וחלק הבטיחו שביום ראשון הם הולכים לקריה ולא חזרה אלינו. מקווה שכל אחד יקיים את שהבטיח ולא יחזור בו ממילותיו. לאחר מכן היתה שיחת סיכום מחלקתית שם מנה המ"מ את "רשימת הפאקים" של המחלקה שכללה: 4 התחצפויות למפקדים 3 הפקרות נשק 2 סירובי פקודה ו-1 צל"שינו צל"שינו צל"שינו על המסע וגם על הבר-אור. בסופו של דבר הוא אמר משהו על שבת סליחות ואף אחד לא נשאר שבת. מצד שני, הוא הבהיר ואמר ששבוע הבא יהיו הרבה אנשים במשפטי מג"ד אם זה ימשיך ככה. ואם זה ישתפר, אז כנראה יהיו הרבה אנשים רק אצל הרס"ר(לטעמי, הרס"ר מפחיד יותר. הוא כל הזמן עצבני משום מה). לאחר מכן עשינו "קידום מנהלות"(ככה הם קראו לזה) והתחלנו לנקות את הפלוגה לקראת מסדר הרס"ר שהיה אמור להתקיים ב-5 בבוקר. הרס"ר באמת הגיע ב-5, ועזב את הפלוגה באיזה 6 וחצי. הפך כל אבן המניאק. העיקר שלא מצא כלום ובשבע ורבע כבר היינו על האוטובוסים. הבעיה היא שרק בשבע וחצי האוטובוסים התניעו. 10 בבוקר, יום שישי, אני בבית. 12 בצהריים אני יוצא לריקושט לקנות רצועת נשק חדשה ומשחת נעליים לחבר(שגר בקיבוץ ולא בטוח שיש שם משחה מתאימה). 12 בצהריים יום ראשון, מוזיאון בתי האוסף ביפו, אני בא. יחד עם המון אישורים למש"קית ת"ש. יהיה כיף, אני מבטיח. אז עד לפעם הבאה, חייל קרבי משועמם חותם לכם בברכת שבת שלום.(למי שוקרא את זה בערב אז שבוע טוב)
*המנחש נכונה את השיר(מבלי להיעזר במנועי חיפוש כמובן) מקבל פרס, אולי.* אז ביום ראשון מגיעים כולם לבסיס פלס, ולא עובר הרבה זמן עד שכולם עומדים בקבוצה גדולה, 5 פלוגות שמסודרות טוב טוב בחניון האוטובוסים ומחכות למוצא פיו של רס"ר אימון יסוד. אז גם שמענו לראשונה את השם "בן בנישתי", שצפוי ללוות אותנו לאורך כל האימון יסוד. מעין סטייה קלה של הרס"ר שלנו. אז אנחנו עומדים, והרס"ר אומר כבר בהתחלה "כל מי שזז לי בשלשות, נשאר שבת"(מה שלא קרה), "מי שאני קורא בשמו רץ לשם"(כשהוא מצביע על פינה בחניון) והופ מתחילים בהפניות. "אורן, גל, רותם, זיו..." והרשימה ממשיכה וממשיכה. לא נשארים הרבה, אולי שליש ממי שהתחיל כשהוא קורה "משה ק... קורי.... קרו...." ואני קוטע אותו בקריאת "כן, הרס"ר" ואץ רץ לי לקחת את התיק תוך גיחוך קל. בצעדה קלה אנחנו מתקדמים ובדרך מגיעה השאלה "אז איזה גדוד אנחנו?". "נחשון" אומר קול של אחד המפקדים(לימים מסתבר שהוא מ"כ במחלקה מס' 2) "ועכשיו שקט! לא מדברים בשתי טורים"(טעות במקור, לא אצלי). אז מעקלים, מבינים וממשיכים הלאה ליחידה. אני מסתכל ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה ושוב ימינה. אייל פולן לא בנמצא, וכאן נפרדות דרכינו, עד אותה שיחת מסנג'ר ביום שישי אחד אחרי הצהריים. החלוקות לא נגמרות וכשמגיעים לפלוגה מיד מחלקים אותנו ליחידות "כל מי שאני מקריא בשמו הולך מעבר לשלט ועומד בשתי טורים"(שוב טעות מקור). אותי מקריאים כבר בהתחלה "משה ק... קר..." ואני קוטע את הבחור שמקריא "כן ה....סרס"פ?" והבחור, בקול מפציר " הרס"פ...". הגעתי למחלקה אחת וכבר חשבתי שנגמרו החלוקות, אבל אם אתם חושבים שכך היה, טעות בידיכם, כי הגיעה עת חלוקת כיתות. אני הגעתי לכיתה ב', עם המפקד אביתר. אחלה מפקד, שהתחיל איתנו בראש טוב והמשיך בראש רע(בעיקר בגללנו למען האמת). בראיון האישי הוא נראה כמו אחלה בן אדם, ובעיקרון הוא לא מכביד עלינו יותר מדי ודואג לטעת בנו מוטיבציה ואת ההבנה שצריכים לעבוד קשה. הרבה אנשים לא מבינים את זה עדיין משום מה. יום ראשון לא עשינו הרבה, כי עד שהגענו לפלוגה ולמחלקה ולכיתה כבר היה ערב, וארוחת ערב ולילה ולישון. יום שני קמים מוקדם, רצים פה ורצים שם ומסתכלים על מה שחדש ועל מה שישן ועשים סיבוב היכרות עם מתקני הפלוגה. אבל קודם כל, לפני הכל, הולכים לחתום על ציוד. קיטבג ב' חביב מחכה לנו כדי שנשים בו תד"ל, קסדה, ברכיות מדי ב' חדשים, מדי ב' ישנים ולסגור. לידו קיבלנו גם וסט חדש מהניילון(טוענים שזה המחזור הראשון שמקבל וסט שכזה. אישור קיבלנו מחבורת מפקדים כמה ימים לאחר מכן). אחרי שקיבלנו את הציוד הלכנו ושמנו אותו באוהל ומיהרנו לשיעור באחת הכיתות שליד גדוד דוכיפת. הכיתות נחמדות וקל מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד להירדם בהן. אנשים מתעפ"צים על שמאל ועל ימין ועל שמאל ועל מרכז. יש שיעור עם המ"מ, עם המ"פ עם הסמ"פ וכולם אומרים "לא משחקים בנשק. הגעתם לגדוד הכי טוב. תהיו מרוצים איפה שאתם." ואת גולת הכותרת מבחינתם "ניקינו את קלקיליה מ-99% מפעולות הטרור שלהם. כבר כמה חודשים שאין פעולות עויינות לישראל מהעיר הזו, זה כוחו של גדוד נחשון". האמת? לא מעניין אותי אם זה נכון או לא, אני מרוצה מרוב האנשים במחלקה ומרוצה מהמפקד. יותר מזה צריך? לא נראה לי. יום רביעי, יום הנשקים הגדול. חותמים על נשק. אז קיבלנו M-16 מקוצר(חלק קיבלו מנוסר) עם כוונת חמודה(שהפקדנו בנשקייה חזרה עד לאימון מתקדם). את הרצועה לנשק כבר איבדתי פעם אחת, וקניתי חדשה בריקושט. אותה אני קושר לחבל הטבור שכבר אין לי. 40 ש"ח אני לא זורק סתם לידיים זרות שגונבות אותה. אז חתמנו על נשק וקיבלנו איתו גם מחסניות ומפצל שאפשר לשים בו שתי מחסניות ולתלות על המכנס(כרגיל). ערכת ניקוי לנשק שכוללת משהו שנראה כמו מברשת שיניים ומשהו שנראה כמו טיפות לעיניים. אני מנחש שזו הערכה לניקוי הכוונת, אבל כבר ילמדו אותנו את כל החרא הזה. אז מגיע רביעי בערב ומיד הולכים לישון, כדי להיות עירניים למסע. 4 ורבע לפנות בוקר, מעירים אותנו באיזו צעקה עילגת. אנשים קמים, לא מבינים מה הולך סביבם אבל שמים מדי ב'(בלי חולצה מתחת) ווסט והופ הופ למסע הראשון. 3 ק"מ זה לא באמת מסע, אבל זו הליכה נחמדה בשטח שמרגילה אותנו לבאות, למסעות הארוכים באמת. חוזרים מהמסע אחרי חצי שעה, מזיעים כמו חמורים, החולצה קיבלה כבר גוון אחר, ואנחנו עושים מתיחות. אחרי המתיחות מגיע הנאום "עשיתם מסע טוב, הלכתם כמו שצריך וכל המחלקה שלנו יצאה למסע וחזרה ממנו. במחלקות אחרות זה לא קרה". חייכנו, קיבלנו תג יחידה(שגזרתי עקום, צריך לשפר את זה), תיק רחצה ומחזיק מפתחות של כפיר. חביב, לא יותר מזה. אחרי שחייכנו שמחנו וקיבלנו זמן מקלחת החליטו שצריך להתחיל להריץ אותנו. אז הריצו אותנו, הלוך ושוב והלוך ושוב ולכיתות לשיעור עם הרס"ר והחוצה(אותי ועוד 4 אנשים) כדי לקחת אוכל ולשבור לנו את הידיים עם יותר מדי אוכל ופחות מדי חופיות. מיד כשסיימנו להביא אוכל הגעתי לזמן פק"לים לפני הארוחה עם המפקד ועשינו קצת פק"לים לידיים עם תרגילים מצחיקים וקשים יחסית. אחרי זה אכלנו ארוחת ערב והיה כיף. יום חמישי היה יום סיכומים. אני מעריך ששאר ימי החמישי יהיו הרבה יותר עמוסים מזה, ושהקלו איתנו בו כי זה יום חמישי הראשון. אז היתה שיחת סיכום שבועית עם מפקד הכיתה אביתר שאמר דברים חותכים וברורים (תתחילו להשקיע נקבות! יש פה 3-4 אנשים שמשקיעים ו7-8 שזורקים זין!)[אני מה3-4 שמשקיעים ד"א] ואמר לנו לעשות שיחה לבד של הכיתה בלעדיו ובשיחה אנשים "שפכו את הלב" וצעקנו על אלה שלא משקיעים. כולם הפנימו, חלק הבטיחו להשתפר וחלק הבטיחו שביום ראשון הם הולכים לקריה ולא חזרה אלינו. מקווה שכל אחד יקיים את שהבטיח ולא יחזור בו ממילותיו. לאחר מכן היתה שיחת סיכום מחלקתית שם מנה המ"מ את "רשימת הפאקים" של המחלקה שכללה: 4 התחצפויות למפקדים 3 הפקרות נשק 2 סירובי פקודה ו-1 צל"שינו צל"שינו צל"שינו על המסע וגם על הבר-אור. בסופו של דבר הוא אמר משהו על שבת סליחות ואף אחד לא נשאר שבת. מצד שני, הוא הבהיר ואמר ששבוע הבא יהיו הרבה אנשים במשפטי מג"ד אם זה ימשיך ככה. ואם זה ישתפר, אז כנראה יהיו הרבה אנשים רק אצל הרס"ר(לטעמי, הרס"ר מפחיד יותר. הוא כל הזמן עצבני משום מה). לאחר מכן עשינו "קידום מנהלות"(ככה הם קראו לזה) והתחלנו לנקות את הפלוגה לקראת מסדר הרס"ר שהיה אמור להתקיים ב-5 בבוקר. הרס"ר באמת הגיע ב-5, ועזב את הפלוגה באיזה 6 וחצי. הפך כל אבן המניאק. העיקר שלא מצא כלום ובשבע ורבע כבר היינו על האוטובוסים. הבעיה היא שרק בשבע וחצי האוטובוסים התניעו. 10 בבוקר, יום שישי, אני בבית. 12 בצהריים אני יוצא לריקושט לקנות רצועת נשק חדשה ומשחת נעליים לחבר(שגר בקיבוץ ולא בטוח שיש שם משחה מתאימה). 12 בצהריים יום ראשון, מוזיאון בתי האוסף ביפו, אני בא. יחד עם המון אישורים למש"קית ת"ש. יהיה כיף, אני מבטיח. אז עד לפעם הבאה, חייל קרבי משועמם חותם לכם בברכת שבת שלום.(למי שוקרא את זה בערב אז שבוע טוב)
