PUMI for ever
New member
Gold Piece - פיסת זהב \ פרק I
רצף אירועים קומיים שמתארים מה קורה כאשר פיסת זהב נופלת לידיים הלא נכונות. היה זה יום בהיר, השמש הציצה מדי פעם מבעד לעננים שהיו פזורים בשמיים, יוצרים צורות מוכרות פה ושם. העסקים גם הם התנהלו באורך רגיל בשוק של העיר סולנייה. כמידי בוקר, היה גאלודריאל בדרכו לשוק, בניסיון להעשיר את עצמו בעזרת כיוס מוצלח. ידו גיששה בכיס מכנסיו המלאים תלאים אחר המספריים שבעזרתן היה עתיד לגזור את הארנק הקשור לחגורות קורבנותיו. החיפוש נמשך זמן רב הודות לעובדה שבמכנסיו היו הרבה מאד כיסים, והיד הימנית שלו, שחסרה כ-2 אצבעות – דבר המעיד על הפעמיים היחידות בהן הוא נתפס בעת עבודתו – חיפשה נמרצות אחר המספריים. לאחר כמה דקות של הליכה בשוק, ולאחר 2 דקירות מאת המספריים בכיס, הצליח גאלודריאל להלביש את המספריים על אצבעותיו הקטנות, והחל מחפש בנחת אחר קורבן מתאים. עברו עוד דקות אחדות, ולפתע תפסה את עינו של גאלודריאל התקהלות צפופה של אנשים – דבר הנראה לו כמקום המושלם להכות. הוא התגנב בין האנשים, ומרוב שמחה, אף לא שם לב את השק של מי הוא גוזר, אך ברגע שהיה בידו השקיק, הוא לא חיכה שנייה מיותרת ורץ מהמקום. הוא הגיע במהירות לסמטא קטנה, והסתכל בתוך השקיק שגנב: לרוב הפתעתו, השקיק היה ריק מתוכן, חוץ מכמה אבנים מלוטשות ופיסת זהב אחת. גלודריאל קילל את היום בו נולד האדם ממנו גנב את השקיק ויצא מהסמטא לחפש לו קורבן אחר. * * * חצי שעה בדיוק לאחר שגאלודריאל יצא מהסמטא, נכנס רימאק לחנות, שמעל לדלת הכניסה התנוסס השלט: "עשבים ומרקוח". עם פתיחת הדלת נשמע צלצול פעמון קטן, ומתוך חדר צדדי יצאה לחדר הראשי של החנות אישה שמנה מאד בשמלה אדומה עם פרחים לבנים שזורים עליה. האישה השמנה הצליחה להסב את תשומת ליבו של רימאק עד כדי כך שאפילו לא שם לב לריח הנורא של צמחים רקובים ודשן ששרר בחנות, הכול הודות לשומניה של האישה. רימאק שבהה באישה והחל חושב איך יתכן שאדם אנוש יגיע לכאלה מימדים לרוחב, לא שם לב לאישה שפנתה אליו וזימרה: "לחנות העשבים שלנו הגעת, כל צמח פה מצאת!". לאחר הפעם השנייה שהמוכרת חזרה על עצמה, רימאק הצליח לסנן לעברה "אהההה, אני זקוק לשורש של פטריית 'קרוח'בר'", למשמע הדברים, האישה הביאה סולם רעוע מעץ, שנראה שסבל שנים רבות ממשקלה העודף, וטיפסה לאחד המדפים העליונים, והוציאה משם קופסה קטנה, עגולה, בצבע כחול בהיר. על המכסה היה כתוב "שורש קרוח'בר". האישה פתחה את המכסה, וצחנה אדירה יצאה מתוך הקופסה אשר גרמה לרימאק לשים את ידו על אפו ולנסות לעצור את נשימתו לכמה שיותר זמן. האישה חקרה כמה שניות את השורש ולבסוף אמרה "כן, משובח כתמיד!" לאחר מכן פנתה בחיוך לרימאק "זה יעלה לך 1 פיסת זהב בדיוק!". רימק, עם ידו השנייה, מישש את חגורתו, אל למרבה הפתעתו מצא שם במקום שקיק עם פיסת זהב, חצי שקיק גזור בפזיזות. מרוב ההפתעה רימאק שמט את ידו השנייה לעבר החגורה והחל ממשש את החצי הגזור של השקיק בעצבים, ולבסוף פנה למוכרת "אני לא מאמין, אבל אני חושב שכייסו אותי. יש סיכוי שתשמרי לי את השורש עד מחר?", האישה עיקמה את פרצופה וענתה "לא, לאחר שהשורש הספציפי הזה הוצא מהקופסה, יש לך 3 שעות עד שהוא נרקב", רימאק סינן קללה, לאחריה נפרד מהמוכרת ופנה לביתו. הערב ירד על השוק, והמוכרת בחנות ה"עשבים ומרקוח" הייתה עסוקה בניקיון החנות לקראת הסגירה. לפתע צדה את עינה, קופסה כחולה בהירה, "נו, הנה הלך לו לאיבוד יופי של שורש!" אמרה לעצמה בעצבים, וזרקה את הקופסה מחוץ לחלון. הקופסא נחתה על האדמה, והמכסה התגלגל על האדמה עד שפגע בקיר, נעצר, ונפל, השורש עצמו נפל מהקופסא לאדמה. * * * למחרת, השקם בבוקר, כמו בכל יום, יצאה מקינה ציפור קטנה ורעבה, ומתוך הרגל של חודשים, עפה לאזור השוק לחפש שאריות מזון. בזוית עינה ראתה צמח מוזר, אשר נראה לה טעים במיוחד. היא נחתה ליד קופסה כחולה בהירה, והחלה לזלול במהירות את השורש שהיה מונח לידה. לאחר כמה דקות סיימה את סעודתה, וחלה במעוף לעבר אחד השדות שמחוץ לעיירה, לחפש לעצמה חיטה יבשה שתתאים לבניית הקן החדש אותו היא התכוונה לבנות לקראת החורף. * * * "הנה לך ציפור מצוינת לאימון בן!" אמר הברון דה-לאורדיסון לבנו בן ה-9, באותו הבוקר, כאשר שניהם עמדו בפאתי שדה חיטה שהייה שייך למשפחת דה-לאורדיסון. הילד הרים בחשש את רובה הקשת, וירה קליע לעבר ציפור שחגה במעגלים מעל השדה. הילד בפגע בציפור בנסיונו הראשון, והציפור החלה צוללת ישר למרגלות רגליהם של שני הציידים העשירים. "מצויין בן!" שמח האב תוך כדי צחקוק, "רואים שדם 'דה-לאורדיסון' זורם בעורקיך!" סיים את משפטו והרים את הציפור שהקליע היה תקוע בה קצת מעל הזנב, "זוהי תהייה ארוחת בוקר ראוייה!". לאחר כשעה וחצי, הציפור הייתה כבר ללא נוצה אחת עליה, והתבשלה בסיר גדול מעל מדורה קטנה. הציפור הוגשה לילד לאכול, והזה טרף אותה ברעבתנות. לקראת אחר הצהריים, הילד החל לבכות על כל שכואבת לו הבטן. הוזמן לאחוזת דה-לאורדיסון רופא מיוחד. הרופא קבע מייד כי הילד אכל שורש של פטריית 'קרוח'בר', והדבר היחיד שיציל אותו זה תה מיוחד שיוכן מצמח אלוורה. למזלו של האב, הצמח צמח ישר מחוץ לכותלי העיירה, על הגבעות. סוף פרק I - המשך יבוא
רצף אירועים קומיים שמתארים מה קורה כאשר פיסת זהב נופלת לידיים הלא נכונות. היה זה יום בהיר, השמש הציצה מדי פעם מבעד לעננים שהיו פזורים בשמיים, יוצרים צורות מוכרות פה ושם. העסקים גם הם התנהלו באורך רגיל בשוק של העיר סולנייה. כמידי בוקר, היה גאלודריאל בדרכו לשוק, בניסיון להעשיר את עצמו בעזרת כיוס מוצלח. ידו גיששה בכיס מכנסיו המלאים תלאים אחר המספריים שבעזרתן היה עתיד לגזור את הארנק הקשור לחגורות קורבנותיו. החיפוש נמשך זמן רב הודות לעובדה שבמכנסיו היו הרבה מאד כיסים, והיד הימנית שלו, שחסרה כ-2 אצבעות – דבר המעיד על הפעמיים היחידות בהן הוא נתפס בעת עבודתו – חיפשה נמרצות אחר המספריים. לאחר כמה דקות של הליכה בשוק, ולאחר 2 דקירות מאת המספריים בכיס, הצליח גאלודריאל להלביש את המספריים על אצבעותיו הקטנות, והחל מחפש בנחת אחר קורבן מתאים. עברו עוד דקות אחדות, ולפתע תפסה את עינו של גאלודריאל התקהלות צפופה של אנשים – דבר הנראה לו כמקום המושלם להכות. הוא התגנב בין האנשים, ומרוב שמחה, אף לא שם לב את השק של מי הוא גוזר, אך ברגע שהיה בידו השקיק, הוא לא חיכה שנייה מיותרת ורץ מהמקום. הוא הגיע במהירות לסמטא קטנה, והסתכל בתוך השקיק שגנב: לרוב הפתעתו, השקיק היה ריק מתוכן, חוץ מכמה אבנים מלוטשות ופיסת זהב אחת. גלודריאל קילל את היום בו נולד האדם ממנו גנב את השקיק ויצא מהסמטא לחפש לו קורבן אחר. * * * חצי שעה בדיוק לאחר שגאלודריאל יצא מהסמטא, נכנס רימאק לחנות, שמעל לדלת הכניסה התנוסס השלט: "עשבים ומרקוח". עם פתיחת הדלת נשמע צלצול פעמון קטן, ומתוך חדר צדדי יצאה לחדר הראשי של החנות אישה שמנה מאד בשמלה אדומה עם פרחים לבנים שזורים עליה. האישה השמנה הצליחה להסב את תשומת ליבו של רימאק עד כדי כך שאפילו לא שם לב לריח הנורא של צמחים רקובים ודשן ששרר בחנות, הכול הודות לשומניה של האישה. רימאק שבהה באישה והחל חושב איך יתכן שאדם אנוש יגיע לכאלה מימדים לרוחב, לא שם לב לאישה שפנתה אליו וזימרה: "לחנות העשבים שלנו הגעת, כל צמח פה מצאת!". לאחר הפעם השנייה שהמוכרת חזרה על עצמה, רימאק הצליח לסנן לעברה "אהההה, אני זקוק לשורש של פטריית 'קרוח'בר'", למשמע הדברים, האישה הביאה סולם רעוע מעץ, שנראה שסבל שנים רבות ממשקלה העודף, וטיפסה לאחד המדפים העליונים, והוציאה משם קופסה קטנה, עגולה, בצבע כחול בהיר. על המכסה היה כתוב "שורש קרוח'בר". האישה פתחה את המכסה, וצחנה אדירה יצאה מתוך הקופסה אשר גרמה לרימאק לשים את ידו על אפו ולנסות לעצור את נשימתו לכמה שיותר זמן. האישה חקרה כמה שניות את השורש ולבסוף אמרה "כן, משובח כתמיד!" לאחר מכן פנתה בחיוך לרימאק "זה יעלה לך 1 פיסת זהב בדיוק!". רימק, עם ידו השנייה, מישש את חגורתו, אל למרבה הפתעתו מצא שם במקום שקיק עם פיסת זהב, חצי שקיק גזור בפזיזות. מרוב ההפתעה רימאק שמט את ידו השנייה לעבר החגורה והחל ממשש את החצי הגזור של השקיק בעצבים, ולבסוף פנה למוכרת "אני לא מאמין, אבל אני חושב שכייסו אותי. יש סיכוי שתשמרי לי את השורש עד מחר?", האישה עיקמה את פרצופה וענתה "לא, לאחר שהשורש הספציפי הזה הוצא מהקופסה, יש לך 3 שעות עד שהוא נרקב", רימאק סינן קללה, לאחריה נפרד מהמוכרת ופנה לביתו. הערב ירד על השוק, והמוכרת בחנות ה"עשבים ומרקוח" הייתה עסוקה בניקיון החנות לקראת הסגירה. לפתע צדה את עינה, קופסה כחולה בהירה, "נו, הנה הלך לו לאיבוד יופי של שורש!" אמרה לעצמה בעצבים, וזרקה את הקופסה מחוץ לחלון. הקופסא נחתה על האדמה, והמכסה התגלגל על האדמה עד שפגע בקיר, נעצר, ונפל, השורש עצמו נפל מהקופסא לאדמה. * * * למחרת, השקם בבוקר, כמו בכל יום, יצאה מקינה ציפור קטנה ורעבה, ומתוך הרגל של חודשים, עפה לאזור השוק לחפש שאריות מזון. בזוית עינה ראתה צמח מוזר, אשר נראה לה טעים במיוחד. היא נחתה ליד קופסה כחולה בהירה, והחלה לזלול במהירות את השורש שהיה מונח לידה. לאחר כמה דקות סיימה את סעודתה, וחלה במעוף לעבר אחד השדות שמחוץ לעיירה, לחפש לעצמה חיטה יבשה שתתאים לבניית הקן החדש אותו היא התכוונה לבנות לקראת החורף. * * * "הנה לך ציפור מצוינת לאימון בן!" אמר הברון דה-לאורדיסון לבנו בן ה-9, באותו הבוקר, כאשר שניהם עמדו בפאתי שדה חיטה שהייה שייך למשפחת דה-לאורדיסון. הילד הרים בחשש את רובה הקשת, וירה קליע לעבר ציפור שחגה במעגלים מעל השדה. הילד בפגע בציפור בנסיונו הראשון, והציפור החלה צוללת ישר למרגלות רגליהם של שני הציידים העשירים. "מצויין בן!" שמח האב תוך כדי צחקוק, "רואים שדם 'דה-לאורדיסון' זורם בעורקיך!" סיים את משפטו והרים את הציפור שהקליע היה תקוע בה קצת מעל הזנב, "זוהי תהייה ארוחת בוקר ראוייה!". לאחר כשעה וחצי, הציפור הייתה כבר ללא נוצה אחת עליה, והתבשלה בסיר גדול מעל מדורה קטנה. הציפור הוגשה לילד לאכול, והזה טרף אותה ברעבתנות. לקראת אחר הצהריים, הילד החל לבכות על כל שכואבת לו הבטן. הוזמן לאחוזת דה-לאורדיסון רופא מיוחד. הרופא קבע מייד כי הילד אכל שורש של פטריית 'קרוח'בר', והדבר היחיד שיציל אותו זה תה מיוחד שיוכן מצמח אלוורה. למזלו של האב, הצמח צמח ישר מחוץ לכותלי העיירה, על הגבעות. סוף פרק I - המשך יבוא
