God bless America

[מורנא007]

God bless America

היש מתנה טובה מלראות את קנזס בהופעה חיה לכבוד יום העצמאות האמריקאי? דו"ח הופעה: במשך היום ירדו ממטרים באיווה והיה חשש שמא לא תתקיים ההופעה. בשעת השין (8 בערב לפי שעון מקומי) הלהקה לא עלתה לבמה, היה טיפטוף והעסק היה בסימן שאלה. הקהל הגיע למופע מכל רחבי המערב התיכון, אפילו משיקגו עד לעיירתי הצנועה קורלויל, איווה. אחרי איחור של חצי שעה ראש העיר נאם ומיד אחרי, אהובי עלו לבמה... נו מה נגיד, היה תענוג ששווה לחכות בשבילו בגשם. הם פתחו את המופע בשלושה שירים מהאלבום השני והרביעי ואז גנרל מזג האוויר הפסיק את המופע. עברו עוד כ- 20 דקות, הגשם פסק והח'ברה חזרו לבמה. ואז החל החלק היפה ביותר, כאשר הם נתנו קטעים פרוגיים יותר כמו Song for America שבהם הכינור החשמלי והקלידים נותנים הרגשה של ריחוף, שהוא מהול בהרבה קנטרי. לא לקחתי סמים אבל ריחפתי ורקדתי* (אפשר לרקוד את זה). בשלב זה הקלידן שהוא גם הזמר המוביל הצתרד. והכנר ששר קול שני, חיפה על הקלידן בקטעים בהם הוא איבד את קולו. אחרי 3 קטעים פרוגיים, הגיע שיר חדש, מטאלי לצהלת הנוער המטאליסטי בקידמת הבמה. אחרי זה היה גירסת כיסוי לשירו של ג'יי ג'יי קייל - Bring it back from mexico שהוא אומנם בלוזי , אבל הביצוע של קנזס פשוט נפלא. את המופע חתמו להיטים כמו נקודת האל חזור, פויינט אוף וויו, איזה שיר במקצב 4*4 פופי, אבק ברוח ולסיום קרי און מיי וואי סאן, עם הדבל בס הנפלא שנותן בבטן פהווה

. לסיכום: היה כדאי לסבול בוץ וגשם ולראות את קנזס ביום רע לרוק אנד רול.

בוקר טוב לכם ויום עצמאות שמח לאמריקה, גאד בלסס.

 

[מורנא007]

דרך אגב

הן הקלידן, הכנר והמתופף, הראו יכולות נגינה ויטואזים, הגיטריסט והבסיסט היו טובים. בקטעים המטאלים או הרוק כבד, הם התקרבו לקידמת הבמה. בקטעים הפרוגיים הכנר התקדם לקידמת הבמה. לדעתי הכנר היה הדומיננטי ביותר בהופעה.

 

[הולדן קולפילד בשדה]

תבורך!

כמה שאלות והערות קטנות לי אליך: - מי מופיע בהרכב הנוכחי של הלהקה? האם קרי ליוונגרן עדיין מופיע לצד וולש, או שמא כעת וולש מוביל את הלהקה לצידו של אלפנט, כפי שאני מבין? (עניין מוזר בהתחשב בזה שליונגרן היה במשך שנים המנהיג הבלתי מעורער של הלהקה ואילו אלפנט הובא בזמנו כי להחליף את וולש...) - האם וולש עדיין מעוטר בזקנקן התיש האימתני שלו? - שמחתי במיוחד על הדגשתך את יכולתה הוירטואוזית של הלהקה. היה לי רושם מוזר כי כאשר כתבתי עליהם בעבר - הם לא נלקחו ברצינות על ידי שאר באי הפורום. הדבר הזה היה ועודנו תמוה בעיניי, כי מהמעט (מעט=עשרות רבות של שעות שהלכו לבלי שוב) שאני האזנתי ללהקה - אני מוצא שהם עומדים בשורה אחת עם הגדולים מכולם. - היום יום הולדת לדוד סם והעולם שותק??? טוב, יאללה, תבורך שוב. (או כמו שהגשש היו אומרים "יאללה תבורח מפה"...

)

 

[מורנא007]

תודה ../images/Emo168.gif../images/Emo140.gif

לאמריקה. ברחתי למחשב באוניברסיטה, מחשש להשמנה של ק"ג מסוכריות שזורקים במצעד ה- 4 ביולי

תשובות: א. בדיוק כפי שכתוב באתר הלהקה הנגנים הם: וולש (הקלידן, ללא זקן) עדיין מוביל אבל הוא צרוד, שטיינהראט הכנר (לו יש זקן אימתני), וויליאמס מנגן ב-

, גייר (Billy Greer ) מנגן בגיטרה באס והמתופף הוא פיל אהרט (Phil Ehart ). שלא נופל ביכולתו ובחוש הקצב שלו מהפיל האנגלי. ב. אלפנט וליוונגרן לא בלהקה.

 

[הולדן קולפילד בשדה]

GOD BLESS THE US

בנאדם, חיממת את ליבי. אגב, טמבל, אלה לא סוכריות - הדבר שנזרק לכל עבר הוא שאריות הקריירה של בוש, רגע אחרי שמייקל מור הביא לעולם את 11/9... באשר לקנזס - ללא ליוונגרן וללא אלפנט זה לא נראה לי אותו דבר, אולי היה מקום לשקול איזה קאמבקון של סטיב מורס... אבל, עם זאת, סטיב וולש הוא בהחלט כח אדיר ונגינת הכינור בלהקה תמיד היתה לסמל ולמופת. יום עצמאות שמח לאומה היחידה שנחשבת. הולך להניף את הדגל לראש התורן, המלכה מתבקשת להרכין ראשה. תבלה!

 

[מורנא007]

../images/Emo51.gif../images/Emo9.gif

 

[Abbe Faria]

Only in America

רק באמריקה... בנאדם שלא מסוגל לקשור לעצמו את השרוכים בנעליים או למצוא את עירק על המפה הופך לנשיא. ולהקות כמו קנזס או אוכלי הנבלות נחשבות לאגדות רוק... פורת' אוף ג'וליי שמח...

 

[מורנא007]

../images/Emo140.gifאמריקה

להקת השבוע שלך לא מאמריקה במקרה?

 

[Abbe Faria]

זאת לא להקת השבוע שלי

זאת להקת המילניום (הקודם והנוכחי) שלי... וזה משנה את 2 העובדות שכתבתי לפני רבע שעה?

 

[מורנא007]

שוב פוליטיקה בפורום אגדות רוק?

בוש לדעתי יכול לקשור את שרוכי הנעליים שלו לבד. יתכן שהוא שגה בהכנסת צבא ארה"ב לעירק, ועל כך הוא יקבל את דין הבוחר בקרוב. לגבי הנשרים, אני זוכר שהייתי בחטיבת הבניים והאזנתי באדיקות למצעדי הפזמונים, מלון קליפורניה שהה 11 שבועות במקום הראשון של רשת ג' (אז - גל חדש) והוא היה שיר השנה הן באמריקה, ישראל וככול הידוע לי גם באנגליה.

 

[מורנא007]

כלומר

להקת "אוכלי הנבלות" היא אגדת רוק בישראל (בשנת 1977).

 

[FloyDviR]

Kenzas

אני לא מכיר את הלהקה בכלל, ובגלל זה מבקש המלצות של עם מה להתחיל איתם.. איזה אלבום... תודה.

 

[מורנא007]

Kansas

שם הלהקה כשם המדינה (סטייט) ממנה באו מרבית חבריה. ה- s הראשון הגוי כמו z ולכן אני רושם בעברית קנזס. מבין האלבומים השונים אני ממליץ על Leftoverture. למרות שאין בו את השיר Dust in the Wind. תוכן סיפרותי: האלבום מבחינתי נוגע בעובדות החיים הקשות, בהן: 1. יהיה שלום אחרי שנמות (או כשיבוא משיח). האלבום יצא בשנת 76 לאחר דור הפרחים ומלחמת וויאטנם, והיה תשובה (די צינית) לרעיונותויהם. 2. האומה האמריקאית אומנם מנהיגה את העולם, אבל כמו כל אימפריה גם היא בת חלוף. 3. יש להלחם למען החופש (באמריקה). תוכן מוזיקאלי: לדעתי האלבום הזה הוא הפרוגי (ולכן המעניין) ביותר. עם הדבל באס (שאחר-כך להקות המטאל ציטוטו ממנו) בשיר Carry on Wayward Son. השפעות קנטרי ומוזיקה קלאסית שזורות לאורך כל האלבום אבל באות לביטוי בעיקר בקטעים Miracles Out of Nowhere, Cheyenne Anthem, Magnum Opus: Father Padilla Meets the Perfect Gnat/Howling at the Moon. השיר הראשון Carry on Wayward Son נחשב לשיר המנוגן ביותר ברדיו (שמיוחד לרוק אנד רול) באמריקה בשנתיים האחרונות, אפילו יותר ממלון קליפורניה של The Eagles. ל סיכום: אלבום קונספט, לחובבי הרוק.

 

[מורנא007]

Leftoverture

קבל/י חוות דעת נוספת

 

[FloyDviR]

וואלה תודה רבה רבה !!

לא ידעתי ש- Dust in the wind זה של קנזס. אני מכיר רק את הגרסא של הסקורפיון

ותודה על ההמלצה, אני אנסה

 

[מורנא007]

בבקשה

האלבום שמכיל את Dust in the wind הוא Point of Know Return, שהוא אלבום טוב גם כן, אבל הייתי בוחר בו כמס' 2 לאלבום Leftoverture. גם מדריך המוסיקה AMG מסכים איתי ונותן ל Leftoverture חצי כוכב יותר מ- Point of Know Return. הלהקה עדיין נמצאת במסע הופעות מים לים מואר ברחבי היבשת ובפורטה ריקו, עד סוף אוקטובר. פרטים באתר.

 

[giba70]

לראות את ברוס ספרינגסטין בהופעה

ולא משנה אם זה לכבוד ה-4 ביולי או לא. הוא פשוט ענק בהופעות. חבל שלא יצא לי...

 

[melancholy man]

טוני סופראנו

האמת היגע הזמן שמישהו יגיד משהו על הבוס. ההצלחה שלו בעולם תמיד הפתיע אותי, דברים שיוצאים מאמריקה ומצליחים בעולם (לפחות מאז הפלישה הבריטית), הם לא בדיוק המיין סטרים האמריקאי, וברוס ספריינגסטיין הוא לא רק middle Amrica הוא בהרבה מובנים אמריקה עצמה, מוסיקאלית הוא לוקח את ההשפעות שלו מצ'אק ברי ובאדי הולי מצד אחד ומפולק הפשוט מצד שני, התכנים שלו הם הד ליוצרים כמו פיט סיגר או ג'ים קרוצ'י בכך שהם מביאים את סיפוריו ואהבותיו של מעמד הביניים האמריקאי, הנושאים שחוזרים אצלו הם אובדן החלום האמרקאי בעירות הקטנות (למרות שהוא עצמו הוא התגלמות החלום האמרקאי). עד boren in the usa אלבום שאחריו הוא איבד מהתמימות שלו, הוא התמקד במצוקות של האדם הפשוט, הפועל, הדפוק עם החלומות הפשוטים, אין ולא היה מייצג טוב ממנו לאמריקה של שנות השיבעים ותחילת השמונים.

 

[yushii]

הבוס איבד תמימות = אלבומים גרועים?

בתקופת ששמעתי ברוס ספרינגסטין, הרבה אנשים אמרו לי, כמוך, לעצור ב'נולד בארצות הברית' ולא להמשיך הלאה. הקשבתי להם, אחרי הכול הוא הוציא הרבה אלבומים טובים עד אז (ו'נולד לרוץ' הוא אלבום מ-ד-ה-י-ם) וגם נטיתי לכיוון הבלדות בתקופה ההיא. אבל לפני חצי שנה חבר שלי הכריח אותי לשמוע את האחרון של ברוס (THE RISING) שנכתב, איך לא, על 11 בספטמבר - והוא היה, איך לומר זאת, מעולה. איך אמן בגיל כל כך מבוגר, שעבר את שיאו, והשיר האחרון שלו שמישהו שמע ברדיו היה 'רחובות פילדלפיה' ב-94', מצליח להוציא אלבום רוקנרול אמיתי, עמוק, וישיר כמו זה (לדוגמא, שיר בשם 'גן עדן' המדבר על מחשבותיו של מתאבד לפני התאבדותו)? אולי זה אי ירוק בים הכשלונות, אבל הייתי רוצה לדעת אם כדאי לשמוע את האלבומים שבאמצע.

 

[melancholy man]

לא לא ממש לא

לא אלבומים רעים ממש לא, הוא עדיין עושה רוק אנד רול משובח, הוא פשוט כותב על נושאים קצת אחרים, פעם הוא כותב במילים קטנות על אנשים פשוטים ומוציא מעצמו כך שירים מעולים, האלבומיםשל מאשבורי פארק על the river הם כמה מהצירות המוסיקליות הכי טובות שאמריקה הוציא מעצמה (והיא הוציאה הרבה), אבל ההצלחה של boren in the USA בילבלה קצת את הבוס. הוא היה בטוח שהוא כותב אלבום מחאה נוקב (מה שהוא באמת עשה) נגד ריגן והרייגניזם שדורסים כל חלקה טובה באמריקה, ההצלחה ההיסטרית של האלבום שיכנעה אותו (אם אתם מוכנים להקשיב לפסיכולוגיה בגרוש שלי), שהוא מין מנהיג מהפכה בוב דילן סטייל, כשלמעשה ההמונים נהרו להופעותיו דווקא בגלל שהם קנו את הרייגניזם ואת הפטריות המזויפת שהנשיא הרגשן והסקלרוטי שלהם דחף להם דרך הטלוויזיה, לא התוכן של האלבום הוא שהצליח אלא הפזמון הפטריוטי והדגל על העטיפה (יחד עם כמה שירים על געגועים לעיירה הישנה ואמריקה של פעם) אחרי האלבום ברוס הרגיש מחוייבות להוציא "more of the same" ופחות ניסה לגלות את הקול העצמאי שלו, הוא הציא ככה כמה וכמה שירים טובים ואלבומים בעיקר לא רעים (כמו the Rinsing) שהנושא שלו, ממש לא מתאים לברוס אבל לא משנה, כדאי להקשיב לו אבל אם אין לך את המוקדמים לא הייתי רץ לקנות את "אלו שבאמצע", זה נחמד אבל אפשר גם לוותר.