GFX vs A7RIII
- פותח הנושא slarti
- פורסם בתאריך
זה נכון וזה לא דבר רע 
צילום זו דוגמה נהדרת לכך שנאמנות למקור היא לא בהכרח הדבר שאנחנו רוצים.
גם עומק שדה רדוד זה הפוך מנאמנות למקור. אנחנו לא רואים ככה. אבל יש לזה ערך אסטתי לדעת רוב האנשים. ולכן יש בזה ערך ולכן זה גם לא נתפס כחסרון בד"כ (אני לא מדבר על מקרים שדורשים העמסת פוקוס וזה).
צילום זו דוגמה נהדרת לכך שנאמנות למקור היא לא בהכרח הדבר שאנחנו רוצים.
גם עומק שדה רדוד זה הפוך מנאמנות למקור. אנחנו לא רואים ככה. אבל יש לזה ערך אסטתי לדעת רוב האנשים. ולכן יש בזה ערך ולכן זה גם לא נתפס כחסרון בד"כ (אני לא מדבר על מקרים שדורשים העמסת פוקוס וזה).
אתה מדבר על שפופרות גרועות
ככל שהשפופרות טובות יותר העיוות קטן יותר.
אני אגיד שוב - נעשו מספר (רב) של מבחני שמיעה עיוורים ל"מומחי אודיו" - ובאופן עקבי הם מעדיפים את הצליל ממגברי טרנזיסטורים איכותיים.
 
לגבי משהו רומנטי ללהאזין לפטפון עם רחש חרישי ברקע - זה כבר דיון אחר... זה מחזיר אותנו לעולם הוינטג...
 
ככל שהשפופרות טובות יותר העיוות קטן יותר.
אני אגיד שוב - נעשו מספר (רב) של מבחני שמיעה עיוורים ל"מומחי אודיו" - ובאופן עקבי הם מעדיפים את הצליל ממגברי טרנזיסטורים איכותיים.
 
לגבי משהו רומנטי ללהאזין לפטפון עם רחש חרישי ברקע - זה כבר דיון אחר... זה מחזיר אותנו לעולם הוינטג...
 
חרגנו מהנושא של הפורום אבל בגדול
ואני אחבר את זה גם לצילום, זה לא מה שמשנה. אנשים אוהבים שפורפרות בגלל החסרונות שלהם. לא בגלל שאפשר להשיג שפורפרות מאוד יקרות ויותר מדויקות.
אנשים רוצים את הגוון שהשפורפרות מוסיפות.
ואם ניקח את נושא הפטיפון שוב כדוגמה. רוב מאזיני הקלאסית יעדיפו לשמוע ממקור FLAC דיגיטלי. חובבי הויניל יעדיפו מהדורה ראשונה עם רעשי הרקע הנלווים של תקליט בן 30 שנה. זה תלוי בסגנון של המוזיקה שמאזינים לה ובטעם האישי.
אז אם נחזור לצילום, מי שמצלם חיות יש לו דרישה שונה ממי שמצלם אקסטריפ למי שמצלם חתונות. הכל תלוי במה מצלמים ובטעם האסטתי של הצלם.
יש מקום לכל האופציות
ואני אחבר את זה גם לצילום, זה לא מה שמשנה. אנשים אוהבים שפורפרות בגלל החסרונות שלהם. לא בגלל שאפשר להשיג שפורפרות מאוד יקרות ויותר מדויקות.
אנשים רוצים את הגוון שהשפורפרות מוסיפות.
ואם ניקח את נושא הפטיפון שוב כדוגמה. רוב מאזיני הקלאסית יעדיפו לשמוע ממקור FLAC דיגיטלי. חובבי הויניל יעדיפו מהדורה ראשונה עם רעשי הרקע הנלווים של תקליט בן 30 שנה. זה תלוי בסגנון של המוזיקה שמאזינים לה ובטעם האישי.
אז אם נחזור לצילום, מי שמצלם חיות יש לו דרישה שונה ממי שמצלם אקסטריפ למי שמצלם חתונות. הכל תלוי במה מצלמים ובטעם האסטתי של הצלם.
יש מקום לכל האופציות
אוי הנוסטלגיה... (תעזרו לי להשלים את המשפט)
הדיגיטיזציה של העולם הופכת יותר ויותר מכשירים אנלוגיים להיסטוריה.
מצד שני - בלי חשמל (סוללה/גנרטור) שיפעילו את כל המכשירים האלקטרוניים - הם אינם שווים מאומה.
מצד שני - אין לי יותר מדי סימפטיה לאמצעים המיושנים שהיו לא יותר מאשר דור ביניים בדרך לעולם הדיגיטלי. זה נכון לאודיו וזה נכון לחוזי על כל סוגיו. המכשירים האנלוגיים היו אמנם גאוניים, אבל לא יכולים היו (ועדיין אינם יכולים) להתגבר על מכשולים טכנולוגיים שהדיגיטיזציה פותרת בקלות.
להתענג על המוגבלות המובנית בטכנולוגיה ישנה? קצת קינקי...
פילם הוא דרך פרימיטיבית להקפיא רגע בנצח. פרימיטיבית מאד משום שהוא כרוך בכמה וכמה תהליכים כימיים ובחומרים מתיישנים ובתיקון על גבי תיקון על גבי תיקון של חוסר הלינאריות וחוסר התאימות של האמצעים שבדרך. בעבר זה מה שהיה. היום יש חלופה כל כך הרבה יותר יעילה שהשימוש בשיטות המיושנות הללו הופך לטרחה שאי אפשר להצדיק אותה בטיעונים לוגים.
פעם היינו הופכים תדר נשמע לאות חשמלי שהיה הופך לאות אנלוגי על סרט מגנטי שהיה הופך לחריץ לולייני על צלחת פלסטיק שהיה מרעיד מחט יהלום שהיתה יוצרת אות חשמלי שהיה מוגבר והופך לתנועה של סליל שהיה מרעיד דיאפרגמה שהיתה מחוללת תדר נשמע. (חסכתי מאיתנו את המכשירים נטולי החשמל עם המנואלה והאפרכסת הענקית...).
היום אנחנו דוגמים את התדר והופכים אותו למידע דיגיטלי לינארי לחלוטין שהופך בחזרה לתדר נשמע בלי כל המעברים הלא לינאריים שבדרך. התוצאה: נאמנות מלאה למקור.
מצד שני - כשהמקור זיפת - גם ההשמעה שלו חושפת את כל הזיפת...
ככה בדיוק גם בפילם מול דיגיטלי.
(מחשבות שעלו בראשי אמש כשנסעתי במונית מונעת דיזל אחרי טראם חשמלי ברחובות סופיה בירת בולגריה).
הדיגיטיזציה של העולם הופכת יותר ויותר מכשירים אנלוגיים להיסטוריה.
מצד שני - בלי חשמל (סוללה/גנרטור) שיפעילו את כל המכשירים האלקטרוניים - הם אינם שווים מאומה.
מצד שני - אין לי יותר מדי סימפטיה לאמצעים המיושנים שהיו לא יותר מאשר דור ביניים בדרך לעולם הדיגיטלי. זה נכון לאודיו וזה נכון לחוזי על כל סוגיו. המכשירים האנלוגיים היו אמנם גאוניים, אבל לא יכולים היו (ועדיין אינם יכולים) להתגבר על מכשולים טכנולוגיים שהדיגיטיזציה פותרת בקלות.
להתענג על המוגבלות המובנית בטכנולוגיה ישנה? קצת קינקי...
פילם הוא דרך פרימיטיבית להקפיא רגע בנצח. פרימיטיבית מאד משום שהוא כרוך בכמה וכמה תהליכים כימיים ובחומרים מתיישנים ובתיקון על גבי תיקון על גבי תיקון של חוסר הלינאריות וחוסר התאימות של האמצעים שבדרך. בעבר זה מה שהיה. היום יש חלופה כל כך הרבה יותר יעילה שהשימוש בשיטות המיושנות הללו הופך לטרחה שאי אפשר להצדיק אותה בטיעונים לוגים.
פעם היינו הופכים תדר נשמע לאות חשמלי שהיה הופך לאות אנלוגי על סרט מגנטי שהיה הופך לחריץ לולייני על צלחת פלסטיק שהיה מרעיד מחט יהלום שהיתה יוצרת אות חשמלי שהיה מוגבר והופך לתנועה של סליל שהיה מרעיד דיאפרגמה שהיתה מחוללת תדר נשמע. (חסכתי מאיתנו את המכשירים נטולי החשמל עם המנואלה והאפרכסת הענקית...).
היום אנחנו דוגמים את התדר והופכים אותו למידע דיגיטלי לינארי לחלוטין שהופך בחזרה לתדר נשמע בלי כל המעברים הלא לינאריים שבדרך. התוצאה: נאמנות מלאה למקור.
מצד שני - כשהמקור זיפת - גם ההשמעה שלו חושפת את כל הזיפת...
ככה בדיוק גם בפילם מול דיגיטלי.
(מחשבות שעלו בראשי אמש כשנסעתי במונית מונעת דיזל אחרי טראם חשמלי ברחובות סופיה בירת בולגריה).
ההבדל הוא בגישה
אתה חושב בצורה אנליטית ויש שיגידו קרה. אתה שופט על בסיס טכנופילי דברים.
אצל אחרים יש מדדים אחרים שגם רלוונטיים.
שתי הבחירות לגיטימיות לחלוטין ומאחורי שני הצדדים יש טיעונים נכונים יותר ונכונים פחות.
זה לא ענין של צודק וטועה, נכון ולא נכון זה ענין של מערכת שיקולים שונה, גישה שונה לחיים.
לצילום בפילם יש קסם שעושה את זה לחלק מהאנשים.
תשאל את טרנטינו הוא לא מוכן לעבור לדיגיטלי. זה מבחינתו הורג חלק מהקסם. וזו אחת הסיבות שהוא בגינן מתכנן לפרוש מבימוי קולנוע. לפחות על פי מה שפורסם כטענות שלו.
הייתי אומר שההבדלים בגישות בד"כ מגיעים מאנשים שנוטים יותר לאמנות מול אנשים שנוטים יותר להיות אומנים (ולא משנה אם מי משני הצדדים נמצא שם באמת, וזה ממש לא בינארי וכולנו איפה שהוא על הסקאלה).
אני יכול לשמוע עד מחר קבצים באיכות מדהימה בנגן הנהדר הנייד שיש לי (A&K 70) והאיכות עם האוזניות הלא רעות שיש לי פשוט יוצאת מן הכלל, אבל ברגע שאני שם תקליט על הפטיפון בסלון, ופתאום יש טקס נלווה להתליך האזנה, והצליל אמנם פחות מדויק, במובחן פחות אנליטי, אבל הוא כל כך מתוק (גם אם חלק מזה פסיכולוגי לחלוטין) ונעים לי באוזן.
במבחן התוצאה זה עובד.
כל אחד ומה שעושה לו את זה
לא כל דבר צריך או אפשר לתרץ בעדיפות טכנולוגית. וזה בסדר.
אתה חושב בצורה אנליטית ויש שיגידו קרה. אתה שופט על בסיס טכנופילי דברים.
אצל אחרים יש מדדים אחרים שגם רלוונטיים.
שתי הבחירות לגיטימיות לחלוטין ומאחורי שני הצדדים יש טיעונים נכונים יותר ונכונים פחות.
זה לא ענין של צודק וטועה, נכון ולא נכון זה ענין של מערכת שיקולים שונה, גישה שונה לחיים.
לצילום בפילם יש קסם שעושה את זה לחלק מהאנשים.
תשאל את טרנטינו הוא לא מוכן לעבור לדיגיטלי. זה מבחינתו הורג חלק מהקסם. וזו אחת הסיבות שהוא בגינן מתכנן לפרוש מבימוי קולנוע. לפחות על פי מה שפורסם כטענות שלו.
הייתי אומר שההבדלים בגישות בד"כ מגיעים מאנשים שנוטים יותר לאמנות מול אנשים שנוטים יותר להיות אומנים (ולא משנה אם מי משני הצדדים נמצא שם באמת, וזה ממש לא בינארי וכולנו איפה שהוא על הסקאלה).
אני יכול לשמוע עד מחר קבצים באיכות מדהימה בנגן הנהדר הנייד שיש לי (A&K 70) והאיכות עם האוזניות הלא רעות שיש לי פשוט יוצאת מן הכלל, אבל ברגע שאני שם תקליט על הפטיפון בסלון, ופתאום יש טקס נלווה להתליך האזנה, והצליל אמנם פחות מדויק, במובחן פחות אנליטי, אבל הוא כל כך מתוק (גם אם חלק מזה פסיכולוגי לחלוטין) ונעים לי באוזן.
במבחן התוצאה זה עובד.
כל אחד ומה שעושה לו את זה
לא כל דבר צריך או אפשר לתרץ בעדיפות טכנולוגית. וזה בסדר.
הייתי שם. המשכתי הלאה.
עבר עלי עידן הגעגוע לפילם. לשמחתי עבר מהר ולא יותר מדי ביוקר. עוד יושב אצלי סורק בארון בלי שימוש.
מה אני יכול לומר על פילם? ״פייק ניוז״?
הוא צובע את העולם בצבעים עליזים. קודכרום... יש אפילו שיר כזה.
גם אני דיברתי על החוויה, על הציפיה לתוצאות, על הטכס שמסביב לזה. על המחשבה לפני כל תמונה.
בסופו של דבר הבנתי שאני מנסה להצדיק לעצמי את ההתעסקות ובזבוז המשאבים. דיסוננס קוגניטיבי? פלצנות? עיסוק בעצמי? תקיעות בעבר?
לא בטוח מה מהם אם בכלל.
כך גם לגבי השפופרות. נכון בעידן הטרנזיסטורים באמת היה לשפופרות יתרון איכותי. השלב האנלוגי של המוזיקה במוליכים למחצה היה אכן די קטסטרופלי. במגברי שפופרות היה צורך בשתיים: קדם מגבר, ושפופרת הספק. במוליכים למחצה היה צריך לעבור שבעה טרנזידטורי גהינום עם זוג טרנזיסטורי הספק נגדיים, משטחי קירור והתוצאות בסופו של דבר עדיין נשמעו על הפנים. והמקור לכל המוזיקה היה עדיין אנלוגי - מגנטי (סרט) או מכני (תקליט).
אבל המעבר לאודיו דיגיטלי סיים את הסאגה. דגימה בתדר גבוה בערך בסד׳ג אחד מהתדר הנשמע שלא מאפשרת מקום לטעויות ולא מאפשרת אבדן איכות. עכשיו אפשר לתפלצן על ההבדלים בין דחיסה ב-128 ק׳מ לדחיקה ב-256 או 192 ק׳ב. מבחני טעימה עיוורת עשויים להיות מעניינים.
ההבדל בגישה אכן קיים. השאלה היא אם זה באמת עניין של גישה שונה לחיים או שאולי זה סתם פלצנות. אולי בעצם מה שמבדיל בין אומן לאמן זה הפרטנזיות?
עבר עלי עידן הגעגוע לפילם. לשמחתי עבר מהר ולא יותר מדי ביוקר. עוד יושב אצלי סורק בארון בלי שימוש.
מה אני יכול לומר על פילם? ״פייק ניוז״?
הוא צובע את העולם בצבעים עליזים. קודכרום... יש אפילו שיר כזה.
גם אני דיברתי על החוויה, על הציפיה לתוצאות, על הטכס שמסביב לזה. על המחשבה לפני כל תמונה.
בסופו של דבר הבנתי שאני מנסה להצדיק לעצמי את ההתעסקות ובזבוז המשאבים. דיסוננס קוגניטיבי? פלצנות? עיסוק בעצמי? תקיעות בעבר?
לא בטוח מה מהם אם בכלל.
כך גם לגבי השפופרות. נכון בעידן הטרנזיסטורים באמת היה לשפופרות יתרון איכותי. השלב האנלוגי של המוזיקה במוליכים למחצה היה אכן די קטסטרופלי. במגברי שפופרות היה צורך בשתיים: קדם מגבר, ושפופרת הספק. במוליכים למחצה היה צריך לעבור שבעה טרנזידטורי גהינום עם זוג טרנזיסטורי הספק נגדיים, משטחי קירור והתוצאות בסופו של דבר עדיין נשמעו על הפנים. והמקור לכל המוזיקה היה עדיין אנלוגי - מגנטי (סרט) או מכני (תקליט).
אבל המעבר לאודיו דיגיטלי סיים את הסאגה. דגימה בתדר גבוה בערך בסד׳ג אחד מהתדר הנשמע שלא מאפשרת מקום לטעויות ולא מאפשרת אבדן איכות. עכשיו אפשר לתפלצן על ההבדלים בין דחיסה ב-128 ק׳מ לדחיקה ב-256 או 192 ק׳ב. מבחני טעימה עיוורת עשויים להיות מעניינים.
ההבדל בגישה אכן קיים. השאלה היא אם זה באמת עניין של גישה שונה לחיים או שאולי זה סתם פלצנות. אולי בעצם מה שמבדיל בין אומן לאמן זה הפרטנזיות?
יכול להיות שטרנטינו פלצן
למרות שאם אני שופט את הקולנוע שלו האישיות שלו נראית לי עונה יותר לכיוון של גאון ומטורף עם מודעות עצמית ודווקא נסיון להיות איכותי ללא מעבר של הרף הפלצני.
בשורה התחתונה הקסם אבד לו בדיגיטלי ולכן פילם זו בחירה טובה עבורו.
כמי שתומך בקולנוע דיגיטלי כי בעיני הוא פרקטי יותר אני מצליח להבין אותו.
ואני לא חושב שזו פלצנות, שהיא מילה בעייתית שתחת כסותה הרבה פעמים מנסים לכסות על בורות אגב, אלא תחושה פנימית שפוגעת בחדוות היצירה שלו כבמאי ויוצר.
למרות שאם אני שופט את הקולנוע שלו האישיות שלו נראית לי עונה יותר לכיוון של גאון ומטורף עם מודעות עצמית ודווקא נסיון להיות איכותי ללא מעבר של הרף הפלצני.
בשורה התחתונה הקסם אבד לו בדיגיטלי ולכן פילם זו בחירה טובה עבורו.
כמי שתומך בקולנוע דיגיטלי כי בעיני הוא פרקטי יותר אני מצליח להבין אותו.
ואני לא חושב שזו פלצנות, שהיא מילה בעייתית שתחת כסותה הרבה פעמים מנסים לכסות על בורות אגב, אלא תחושה פנימית שפוגעת בחדוות היצירה שלו כבמאי ויוצר.
ומצד שני יכול להיות שהוא פשוט נתקע בשלב אבולוציוני מוקדם?
כי בסופו של דבר הפילם היה שלב ביניים בהתפתחות האבולוציונית של הצילום כמו שהוויניל ושפופרות הוואקום היו שלב ביניים באבולוציה של מערכות השמע.
בעיני מי שמתעקש להישאר שם, גאון ככל שיהיה, ולא ממשיך הלאה פשוט תקוע בשלב אבולוציוני.
אולי זה גם עניין של גיל ושל אופי. הייתי בדיון מעניין השבוע באיזה כנס בבולגריה. דברו שם הרבה על העתיד של האינטרנט ועל היישומים העתידיים. מסתבר שעבור הנוער היום, פייסבוק זה יישום של זקנים. הם נמצאים בעידן של סנפצ׳אט. עבור הזקנים יותר יש את לינקדאין. לא יודע במה ישתמשו הנכדים... אני כן יודע שבנסיון להישאר רלוונטי לצעירים פייסבוק הופך הוספת תמונה לפשוט יותר מבעבר. החלקה ימינה והמצלמה כבר פועלת ונשאר רק להקליק והתמונה כבר מוכנה לשידור ליקום ומה שסביבו.
אחר כך מנסים להסביר את זה ב״קסם״ וב״חדוות היצירה״ וב״טקס״. פעם היה טקס של שליפת התקליט מעטיפת הקרטון. של שליפת הסרט מהגליל הפלסטי. אחר כך היה טקס של שליפת התקליטור מהמארז הפלסטי או שליפת כרטיס הזיכרון מהמצלמה. היום אפילו לא צריך לחבר משהו בכבל. הכל נעשה דרך האויר והאיכות הטכנולוגית רק הולכת ומשתפרת.
העניין הוא שפעם על מנת להיות אמן, קודם כל היית צריך להיות אומן. היום האומנות כל כך פשוטה שהכלים נמצאים בשימוש של כל זב חוטם ומצורע. אמנים נשארו קבוצה מצומצמת והם יודעים להפיק אמנות בכל כלי שילמדו להשתמש בו. מי מהם שנרתע ללמוד את הכלים המודרניים סופו להישאר מאחור. גם טרנטינו.
כי בסופו של דבר הפילם היה שלב ביניים בהתפתחות האבולוציונית של הצילום כמו שהוויניל ושפופרות הוואקום היו שלב ביניים באבולוציה של מערכות השמע.
בעיני מי שמתעקש להישאר שם, גאון ככל שיהיה, ולא ממשיך הלאה פשוט תקוע בשלב אבולוציוני.
אולי זה גם עניין של גיל ושל אופי. הייתי בדיון מעניין השבוע באיזה כנס בבולגריה. דברו שם הרבה על העתיד של האינטרנט ועל היישומים העתידיים. מסתבר שעבור הנוער היום, פייסבוק זה יישום של זקנים. הם נמצאים בעידן של סנפצ׳אט. עבור הזקנים יותר יש את לינקדאין. לא יודע במה ישתמשו הנכדים... אני כן יודע שבנסיון להישאר רלוונטי לצעירים פייסבוק הופך הוספת תמונה לפשוט יותר מבעבר. החלקה ימינה והמצלמה כבר פועלת ונשאר רק להקליק והתמונה כבר מוכנה לשידור ליקום ומה שסביבו.
אחר כך מנסים להסביר את זה ב״קסם״ וב״חדוות היצירה״ וב״טקס״. פעם היה טקס של שליפת התקליט מעטיפת הקרטון. של שליפת הסרט מהגליל הפלסטי. אחר כך היה טקס של שליפת התקליטור מהמארז הפלסטי או שליפת כרטיס הזיכרון מהמצלמה. היום אפילו לא צריך לחבר משהו בכבל. הכל נעשה דרך האויר והאיכות הטכנולוגית רק הולכת ומשתפרת.
העניין הוא שפעם על מנת להיות אמן, קודם כל היית צריך להיות אומן. היום האומנות כל כך פשוטה שהכלים נמצאים בשימוש של כל זב חוטם ומצורע. אמנים נשארו קבוצה מצומצמת והם יודעים להפיק אמנות בכל כלי שילמדו להשתמש בו. מי מהם שנרתע ללמוד את הכלים המודרניים סופו להישאר מאחור. גם טרנטינו.
שנים אחר כך ינסו לשחזר את האותנטיות...
באך היה אחד המלחינים הפורים בהיסטוריה. היה כותב קנטטה כמעט כל שבוע. היה מלחין בימים שני עד חמישי. בשישי ושבת חזרות וביום ראשון מנגנים ושרים בכנסיה.
התזמורת שלו היתה קאמרית ממש קטנה. 5-6 כינורות (שלפעמים נחלקו לכינור ראשון ושני), 2-3 ויולות. 2 צ׳לי, באס אחד, אבוב, צ׳מבלו או עוגב, חליל צד. שניים-שלושה זמרים בכל אחד מקולות המקהלה. לא בכדי זה]ו נקראה מוזיקה קאמרית. הכל נכנס בחדר אחד.
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת לקחו המנצחים הדגולים את באך וביצעו את היצירות עם תזמורות סימפוניות ומקהלות רבות משתתפים. זה היה כבד, בומבסטי, איטי. החזרות לקונצרט לקחו חודשים. כשגדלתי על ההקלטות האלה חשבתי שזה באך.
שנים אחר כך התחלתי להאזין (וגם להשתתף בביצועים) לבאך בתזמורת ״אותנטית״ ומקהלה קטנה. ביצוע חי, דינמי, קצבי, דינמי. אחר לגמרי. עיקר העבידה של המנצח היתה להוציא מהעורקים שלנו את באך הכבד של קארל בוהם או הלמוט רילינג ולשים במקומו את באך הקליל של פיליפ הרוואחה.
היום אף מנצח לא מעז לחשוב אפילו לבצע את באך בתזמורת פילהרמונית. לכל היותר לוקחים קבוצה נבחרת של נגנים וזמרים, אבל ״יותר עדיף״ לקחת תזמורות קטנות ומקהלות קטנות שעובדות ביחד כל הזמן. כאלו שיכולות לקבל את הפרטיטורה ביום שישי ולהופיע מול הקהל אחרי יומיים.
מה זה קשור לנושא הדיון? אותנטיות. לא יודע אם באך רצה תזמורת ענק ומקהלה גדולה. הוא כתב מוזיקה לכלים ולזמרים שהיו לו, כי הוא היה צריך לספק את הסחורה מדי שבוע כדי לקבל את המשכורת מהכנסיה. אולי האמנים של עידן הפילם יצרו לתוך המגבלות של הז׳אנר. יתכן שאם היו לקארטיה או אדמס כלים דיגיטליים עולם הצילום היה נראה אחרת...
באך היה אחד המלחינים הפורים בהיסטוריה. היה כותב קנטטה כמעט כל שבוע. היה מלחין בימים שני עד חמישי. בשישי ושבת חזרות וביום ראשון מנגנים ושרים בכנסיה.
התזמורת שלו היתה קאמרית ממש קטנה. 5-6 כינורות (שלפעמים נחלקו לכינור ראשון ושני), 2-3 ויולות. 2 צ׳לי, באס אחד, אבוב, צ׳מבלו או עוגב, חליל צד. שניים-שלושה זמרים בכל אחד מקולות המקהלה. לא בכדי זה]ו נקראה מוזיקה קאמרית. הכל נכנס בחדר אחד.
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת לקחו המנצחים הדגולים את באך וביצעו את היצירות עם תזמורות סימפוניות ומקהלות רבות משתתפים. זה היה כבד, בומבסטי, איטי. החזרות לקונצרט לקחו חודשים. כשגדלתי על ההקלטות האלה חשבתי שזה באך.
שנים אחר כך התחלתי להאזין (וגם להשתתף בביצועים) לבאך בתזמורת ״אותנטית״ ומקהלה קטנה. ביצוע חי, דינמי, קצבי, דינמי. אחר לגמרי. עיקר העבידה של המנצח היתה להוציא מהעורקים שלנו את באך הכבד של קארל בוהם או הלמוט רילינג ולשים במקומו את באך הקליל של פיליפ הרוואחה.
היום אף מנצח לא מעז לחשוב אפילו לבצע את באך בתזמורת פילהרמונית. לכל היותר לוקחים קבוצה נבחרת של נגנים וזמרים, אבל ״יותר עדיף״ לקחת תזמורות קטנות ומקהלות קטנות שעובדות ביחד כל הזמן. כאלו שיכולות לקבל את הפרטיטורה ביום שישי ולהופיע מול הקהל אחרי יומיים.
מה זה קשור לנושא הדיון? אותנטיות. לא יודע אם באך רצה תזמורת ענק ומקהלה גדולה. הוא כתב מוזיקה לכלים ולזמרים שהיו לו, כי הוא היה צריך לספק את הסחורה מדי שבוע כדי לקבל את המשכורת מהכנסיה. אולי האמנים של עידן הפילם יצרו לתוך המגבלות של הז׳אנר. יתכן שאם היו לקארטיה או אדמס כלים דיגיטליים עולם הצילום היה נראה אחרת...
---->
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/809/182921110/תרבות_ואמנות/צילום_סטילס-ציוד_וסיוע
למרות שאין לי בעיה עם הניסוח ובחירת המילים, זה פשוט מצחיק אותי שכשזה נוח אז זה בסדר....
יש מקום ל FF, יש גם מקום ל M43 ואפילו למצלפון.
רק כמו שלא באמת תשווה מצלפון ל M43 אין טעם להשוות FF ל MF.
זה נכון שהבדלים טכניים מדידים מסויימים הולכים ונעלמים (לשני הכיוונים) אך עדיין יש הבדלים ויש עדיין מי שזה חשוב לו.
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/809/182921110/תרבות_ואמנות/צילום_סטילס-ציוד_וסיוע
למרות שאין לי בעיה עם הניסוח ובחירת המילים, זה פשוט מצחיק אותי שכשזה נוח אז זה בסדר....
יש מקום ל FF, יש גם מקום ל M43 ואפילו למצלפון.
רק כמו שלא באמת תשווה מצלפון ל M43 אין טעם להשוות FF ל MF.
זה נכון שהבדלים טכניים מדידים מסויימים הולכים ונעלמים (לשני הכיוונים) אך עדיין יש הבדלים ויש עדיין מי שזה חשוב לו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.