Get A Grip
אולי הוא ממוסחר, אולי זה לא אירסומית' של שנות ה70, אבל בשבילי Get A Grip תמיד יהיה האלבום הכי יקר לליבי. בכל זאת, זה האלבום הראשון ששמעתי ובגללו קדחת הארוסמית התחילה אצלי. השנה 1992, והחברים חוזרים על אותה נוסחא שעבדה עם אלבום האולפן הקודם שלהם Pump. גם הפעם המפיק הוא ברוס פרייבן והם נעזרים בכותבי-שירים מקצועיים, כתבו בלדות מרגשות, שירי רוק כבדים כמו שרק ארוסמית יכולים. אחרי שנה של הקלטות האלבום יוצא ב20 באפריל 1993 וזוכה לחיבוקו החם של המיינסטרים. עד היום מכר Get A Grip מעל 20 מיליון עותקים ברחבי העולם ולא סתם. זה מתחיל עם קטע ה"אינטרו" המקפיץ שנכתב ע"י סטיבן, ג'ו והצלע השלישית שלהם, כותב השירים – ג'ים וואלנס. הגענו לסינגל הראשון מתוך האלבום Eat The Rich, דווקא הוא לא הצליח כ"כ שיצא, אבל בכל אופן הוא אחד מהשירים הכי טובים באלבום (לפי דעתי כמובן) גם פה סטיבן וג'ו נעזרים בשירותיו של ג'ים וואלנס. את הקליפ שלו אפשר לראות באוסף הוידאו שלהם: Big Ones You Can Look At. ממשיכים עם שיר הנושא מתוך האלבום שמתחיל עם גרעפס (כנראה שתו הרבה משקאות מוגזים) אבל ממשיך עם גיטרות חזקות כמו שג'ו ובראד יודעים – שיר מצוין.. השיר Fever הוא הבא בתור, השיר מדבר על פשוט לעשות חיים, והוא השיר היחידי באלבום שנושא את הקרדיט טיילר/פרי. ארוסמית תמיד חיו על הקצה, אבל בשיר Living on the Edge, הם תוקפים (ביחד עם מארק האדסון) את החברה, ואת כל הנושאים הבוערים שהיו אז ב1993 (דת, גזענות, סקס וכו'). גם הקליפ זכה להצלחה רבה, והכיר לנו את השחקן אדוארד פורלונג (אמריקה איקס). לדעתי זה אחד השירים הכי טובים של ארוסמית בכל הזמנים, וכנראה בגללו אני אוהב אותם. השיר גם זכה בגראמי ב1993 בקטגוריה Best Rock Performance By A Duo Or Group With Vocal באלבום יש הרבה שירים יפים שלא מוכרים לקהל הרחב כמו Flesh ו-Can’t Stop Messin שאני אישית נורא נורא אוהב. Walk on Down מראה שג'ו פרי לא פראייר, וגם הוא יודע לשיר אם הוא רק רוצה. Gotta Love It שמזכיר יותר שיר B&R אבל עדיין ארוסמית יודעים לעשות את זה בכל סגנון מוזיקלי. השתיופ פעולה הכי מעניין באלבום הוא עם לני קרביץ שמנגן גיטרות, עוזר בקולות רקע ושותף בכתיבה לשיר Line Up. השיר Shut Up and Dance זכור לכולם מהסרט "עולמו של ווין 2", הלהקה מופיעה בסצנת הסיום עם השיר.
אולי הוא ממוסחר, אולי זה לא אירסומית' של שנות ה70, אבל בשבילי Get A Grip תמיד יהיה האלבום הכי יקר לליבי. בכל זאת, זה האלבום הראשון ששמעתי ובגללו קדחת הארוסמית התחילה אצלי. השנה 1992, והחברים חוזרים על אותה נוסחא שעבדה עם אלבום האולפן הקודם שלהם Pump. גם הפעם המפיק הוא ברוס פרייבן והם נעזרים בכותבי-שירים מקצועיים, כתבו בלדות מרגשות, שירי רוק כבדים כמו שרק ארוסמית יכולים. אחרי שנה של הקלטות האלבום יוצא ב20 באפריל 1993 וזוכה לחיבוקו החם של המיינסטרים. עד היום מכר Get A Grip מעל 20 מיליון עותקים ברחבי העולם ולא סתם. זה מתחיל עם קטע ה"אינטרו" המקפיץ שנכתב ע"י סטיבן, ג'ו והצלע השלישית שלהם, כותב השירים – ג'ים וואלנס. הגענו לסינגל הראשון מתוך האלבום Eat The Rich, דווקא הוא לא הצליח כ"כ שיצא, אבל בכל אופן הוא אחד מהשירים הכי טובים באלבום (לפי דעתי כמובן) גם פה סטיבן וג'ו נעזרים בשירותיו של ג'ים וואלנס. את הקליפ שלו אפשר לראות באוסף הוידאו שלהם: Big Ones You Can Look At. ממשיכים עם שיר הנושא מתוך האלבום שמתחיל עם גרעפס (כנראה שתו הרבה משקאות מוגזים) אבל ממשיך עם גיטרות חזקות כמו שג'ו ובראד יודעים – שיר מצוין.. השיר Fever הוא הבא בתור, השיר מדבר על פשוט לעשות חיים, והוא השיר היחידי באלבום שנושא את הקרדיט טיילר/פרי. ארוסמית תמיד חיו על הקצה, אבל בשיר Living on the Edge, הם תוקפים (ביחד עם מארק האדסון) את החברה, ואת כל הנושאים הבוערים שהיו אז ב1993 (דת, גזענות, סקס וכו'). גם הקליפ זכה להצלחה רבה, והכיר לנו את השחקן אדוארד פורלונג (אמריקה איקס). לדעתי זה אחד השירים הכי טובים של ארוסמית בכל הזמנים, וכנראה בגללו אני אוהב אותם. השיר גם זכה בגראמי ב1993 בקטגוריה Best Rock Performance By A Duo Or Group With Vocal באלבום יש הרבה שירים יפים שלא מוכרים לקהל הרחב כמו Flesh ו-Can’t Stop Messin שאני אישית נורא נורא אוהב. Walk on Down מראה שג'ו פרי לא פראייר, וגם הוא יודע לשיר אם הוא רק רוצה. Gotta Love It שמזכיר יותר שיר B&R אבל עדיין ארוסמית יודעים לעשות את זה בכל סגנון מוזיקלי. השתיופ פעולה הכי מעניין באלבום הוא עם לני קרביץ שמנגן גיטרות, עוזר בקולות רקע ושותף בכתיבה לשיר Line Up. השיר Shut Up and Dance זכור לכולם מהסרט "עולמו של ווין 2", הלהקה מופיעה בסצנת הסיום עם השיר.
