פחות או יותר כך:
1. geen משמשת לשלילת שם עצם "כללי" או לא מיודע. קל לדעת אם שם העצם לא מיודע לפי התווית שמופיעה לפניו במשפט ה"חיובי": אם היא een, או אם לא מופיעה תווית בכלל, הרי שבשלילה משתמשים ב geen. נשתמש בדוגמאות שהבאת: ik spreek geen Nederlands - בצורת החיוב: ik spreek Nederlands - המילה Nederlands איננה מלווה בתווית een או תווית כלשהי, לכן בשלילה משתמשים בgeen Engels is een moeilijke taal - התווית המופיעה לפני moeilijke taal היא een, ולכן בשלילה משתמשים ב geen - חשוב להדגיש שכאן השלילה היא לא של שם התואר moeilijke, אלא של שם העצם המלווה בתיאור moeilijke taal - שפה קשה. במשפט Nederlands is niet moeilijk השלילה היא לא של שם עצם, אלא של שם תואר, לכן אין משתמשים ב geen. 2. ודוגמה הפוכה: ik lees het boek. כאן השם "ספר" מיודע ע"י תווית היידוע het, ולכן בשלילה: ik lees het boek niet. לשאלתך השנייה: אם את שוללת פועל שיש לו במשפט מושא ישיר, ה niet יבוא לאחר המושא הישיר, כמו במשפט הקודם: ik lees het boek niet, או כמו במשפט ik ken de student uit Engeland niet. אם השלילה מתייחס לפועל שלאחריו מושא עקיף, ה niet ייכתב מיד לאחר הפועל: Ik ga niet naar school, praat niet tegen me וכו'.