ועדיין...
ברור שלא כולם אותו דבר. אי אפשר לעשות הכללות. אי אפשר להאשים. כל האנשים מסוגלים לרוע ואטימות ללא הבדלה בין דת, צבע או לאום וכו' וכו', דווקא פולי טוינבי כתבה על זה במאמר מצוין מהגארדיאן היום, בו היא קוראת לחילון של בריטניה. אבל עדיין... מתחיל להיות קשה יותר ויותר לסובב את הראש, לא משנה איפה, לא משנה באיזה נושא: המוסלמים הם לא הבעיה, אבל האיסלאם כפי שהוא מפורש היום על ידי הרוב הגדול של אנשי הדת והמאמינים (באוכלוסיה בה הרוב מאמינים) הפך בשנים האחרונות לפצצת זמן. כמובן, כאן צריך להימנע מהכללות ולהיזהר מהן כמו מאש, אבל קשה להתעלם מהעובדה שכמה מהתופעות המדאיגות והמרתיחות ביותר בעולם מובלות על ידי האיסלאם, יוצאות ממנו, ולמרות שהן אינן מקבלות תמיכה אקטיבית בצורה של השתתפות מהרוב המוחלט של המוסלמים, הן נתמכות בשתיקה על ידי הרוב הדומם. מספיק רק לראות את התגובות של כל הארגונים המוסלמים בבריטניה, שבורחות מכל התמודדות על הנושא: "מה שנעשה זה לא איסלאם אמיתי" היא תגובה מגוחכת שמתעלמת מהעובדה שמה שנעשה נעשה בשם האיסלאם ועדיין באחריותם של ארגונים המתיימרים לייצג את הקהילה המוסלמית הבריטית. אני עדיין נגד הצהרות כמו "המוסלמים לא יכולים לחיות בחברת בני אדם", אבל קשה יותר ויותר לדבר על דיאלוג כלשהו או על סימנים אופטימיים כשזה מגיע לנושא האיסלאם באירופה. טוב... קצת יריתי לכל הכיוונים... אבל מאחר ואני עובד עם זה ביום יום, אני במצב של ייאוש טוטאלי בשנה האחרונה. לפעמים זה מאוד כואב לראות אנשים שבדרך מסויימת אפשר להגדיר כמקסימים וטובים, שבאים אלי לעזרה כשאני אמור לספק עזרה מסויימת, אבל הם מחזיקים בערכים שאני רואה כשורש כל הרוע בעולם, ויותר מזה - מוכנים להילחם עבורם. טוב, הגיע הזמן לסתום את הג'ורה.
