FZR1000 והיידגר...
היידגר דיבר על האנושיות כתודעה ייחודית המתפתחת מול החרדה מהמוות. חשבתי על כך היום כאשר שאלתי את עצמי, "האם החרדה הזו, ההתמודדות מול הסופיות שלנו מובילה אל קיום מודע יותר?" חריקת בלמים חריפה. הרוכב שלידי לוחץ בחריפות על שני הבלמים וה-FZR מתחיל בריקוד: הגלגל האחורי מנסה לעקוף את הקדמי והאופנוע נוטה שמאלה. המשאית האפרורית שעומדת אחרונה בטור נראית כל כך שלווה. איך בעצם התודעה שלי, כישות חושבת, מול המוות מתפתחת? החרדה צריכה להיות ממשית, לא רעיונית. עלי לחוש אותה; לדעת שהנה, שיירת המכוניות שאליה אני מתקרב במהירות גבוהה קרובה מדי, ונשארו לי עוד עשרה מטרים לפני הפגיעה. לפני שאוספים את השיניים שלי ושל המורכב שלי מהאספלט הלוהט. ה-FZR מתיישר, שובר ימינה, מגרד את המשאית, חותך כמה מכוניות עלומות, ומתחיל בדהירה על קו השוליים. חוויה ראשונית קובעת את הממשיות של תודעתי, לא קטגוריה רעיונית. אם זאת חסר משהו: ישויות אחרות. החרדה האותנטית חייבת להיות מבודדת, אני תוהה? האם החרדה שעוברת עלי בזמן שאני חושב על ישות אחרת משקפת רק מסלול חשיבה מוגבל ולא התמודדות עם עצמי? המורכבת שלי מסמנת לי "הוא משוגע," ואני מסובב את המצערת בעדינות וחולף בין שני הטורים המסודרים. ה-FZR פונה ימינה, ואני נשאר עם המחשבות: דפק לך הלב? עמדת מול המוות ושרדת? אני מקווה שבפעם הבאה יהיו לך מיגונים (או אז אולי יישארו כמה עצמות שלמות), אני מקווה שבפעם הבאה לא תסכן מורכב (חיל במדים), אני מקווה שבפעם הבאה תבדוק שיש לך לחץ אוויר בגלגלים - כי באחורי אין לך, ואני מקווה שעד הפעם הבאה שבה תרגיש את הטסטוסטרונים זורמים כי אופנוע אחר חלף על פניך תקרא את היידגר ותפתח תודעה לקיומך הסופי.
היידגר דיבר על האנושיות כתודעה ייחודית המתפתחת מול החרדה מהמוות. חשבתי על כך היום כאשר שאלתי את עצמי, "האם החרדה הזו, ההתמודדות מול הסופיות שלנו מובילה אל קיום מודע יותר?" חריקת בלמים חריפה. הרוכב שלידי לוחץ בחריפות על שני הבלמים וה-FZR מתחיל בריקוד: הגלגל האחורי מנסה לעקוף את הקדמי והאופנוע נוטה שמאלה. המשאית האפרורית שעומדת אחרונה בטור נראית כל כך שלווה. איך בעצם התודעה שלי, כישות חושבת, מול המוות מתפתחת? החרדה צריכה להיות ממשית, לא רעיונית. עלי לחוש אותה; לדעת שהנה, שיירת המכוניות שאליה אני מתקרב במהירות גבוהה קרובה מדי, ונשארו לי עוד עשרה מטרים לפני הפגיעה. לפני שאוספים את השיניים שלי ושל המורכב שלי מהאספלט הלוהט. ה-FZR מתיישר, שובר ימינה, מגרד את המשאית, חותך כמה מכוניות עלומות, ומתחיל בדהירה על קו השוליים. חוויה ראשונית קובעת את הממשיות של תודעתי, לא קטגוריה רעיונית. אם זאת חסר משהו: ישויות אחרות. החרדה האותנטית חייבת להיות מבודדת, אני תוהה? האם החרדה שעוברת עלי בזמן שאני חושב על ישות אחרת משקפת רק מסלול חשיבה מוגבל ולא התמודדות עם עצמי? המורכבת שלי מסמנת לי "הוא משוגע," ואני מסובב את המצערת בעדינות וחולף בין שני הטורים המסודרים. ה-FZR פונה ימינה, ואני נשאר עם המחשבות: דפק לך הלב? עמדת מול המוות ושרדת? אני מקווה שבפעם הבאה יהיו לך מיגונים (או אז אולי יישארו כמה עצמות שלמות), אני מקווה שבפעם הבאה לא תסכן מורכב (חיל במדים), אני מקווה שבפעם הבאה תבדוק שיש לך לחץ אוויר בגלגלים - כי באחורי אין לך, ואני מקווה שעד הפעם הבאה שבה תרגיש את הטסטוסטרונים זורמים כי אופנוע אחר חלף על פניך תקרא את היידגר ותפתח תודעה לקיומך הסופי.
