FW: הרהורים על כיתת המחוננים...

[lepidus]

FW: הרהורים על כיתת המחוננים...

FW: הרהורים על כיתת המחוננים...
קצת לפני יום הזכרון חיכה לי בתיבת הדואר מכתב מהתיכון. מסתבר שהם עושים סקר על בוגרי כיתת המחוננים (למתעניינים - תיכון "הראשונים" בהרצליה, י"ב 4) ורוצים לדעת לאן הגענו בחיים, אחרי מס' שנים של ניתוק קשר. המחקר נועד לשפר את מסלול הלימודים במגמת המחוננים בעתיד. מלבד השגיי האישיים, המכתב הבלתי צפוי גרם לי להרהר בהישגיהם של חברי לכיתה, שעם חלקם אני עדיין בקשר, והגעתי לתובנה די מעניינת. ככל שאני חושב על זה, הלימודים בכיתת המחוננים היו אוטופיים באופן חסר פרופורציה לעולם האמיתי. ולא בגלל רמת הלימודים הגבוהה או תוכניות ההעשרה השונות, אלא בגלל איכות התלמידים, והתלמידים הם אלו שהפכו את כיתת המחוננים לסביבה מדהימה לגדול בה. ככל שאני עובר מסגרות שונות בחיי (אוניברסיטה, צבא, עבודות וכו') מפליא אותי לגלות כל פעם מחדש שאין מקום שבו איכות האנשים מגרדת את הרמה הממוצעת של חברי לספסל הלימודים. מעבר לרמה הגבוהה במקצועות המדעיים (הרכים והקשים כאחד), כל דיון בכיתה בשיעורים ההומניים היה ברמה שלא היתה מביישת סטודנטים בשנים מתקדמות לתואר ראשון, ואוצר המילים וכושר הביטוי של התלמידים היו מעולים (דבר שחסר לי מאד בצבא...). אם זה היה תלוי בי, היינו נותן לנו זכות הצבעה כבר בכיתה ט'. בכיתה י"ב היינו 12 תלמידים במתמטיקה 5 יח' מוגברת, וקראנו לעצמנו בשם החיבה "החממה". רק היום אני מבין עד כמה הכינוי הזה היה אנדרסטייטמנט... מתוך כיתה של פחות מ-30. יותר מ-20 סיימו בהצטיינות את התיכון. חצי היו (או עדיין) קצינים, רובם בחיל המודיעין, חלקם דרך מסלולי "שחקים" היוקרתיים. 5 עתודאים. 1 תלפיון. ל-7 יש כבר תואר ראשון (נא לזכור, אנחנו רק בני 21) ולפחות 5 נוספים נמצאים בשלבי לימודים, מתוכם 2 בשנים מתקדמות ברפואה. הציון הממוצע הכיתתי בפסיכומטרי שעשינו בקיץ שלאחר כיתה י"א היה מעל 700. ולכל מי שמבין קצת בסטטיסטיקה, אם איכות היא משתנה המתפלג נורמלית באוכלוסיה, אני מניח שה-peak של עקומת הפעמון בכיתות האלה הוא באזור ה7-7.5. זאת הזחה שאי אפשר לפספס, ומרגישים אותם בכל יום שמגיעים לבית הספר. בסיומו של השאלון היתה השאלה המתבקשת "האם היית ממליץ לילד מחונן ללמוד בכיתת המחוננים בתיכון הראשונים" (בסקלה של 1-5) ובלי להסס הקפתי את הספרה 5. אני יודע שילדים ובעיקר הוריהם חוששים מהסביבה הייחודית של כיתות שכאלה. דבר שמאד מאפיין את כיתות המחוננים הוא תחרות. אבל אסור לשכוח שתחרות מובילה להתקדמות. גם אם ילד הוא "סתם מחונן", אין דבר טוב יותר מלהקיף אותו בילדים חכמים ממנו. תמיד עדיף להיות זנב לאריות, מאשר ראש לשועלים. יהיו לו מספיק הזדמנויות אח"כ להיות הכי חכם בחבר'ה... לסיום, אני חייב להודות שאני מתגעגע לסביבה ההיא, וכנראה שזה היצר שגרם לי להיות חבר במנזה (עוד לפני שהיה סניף בארץ) ולסייע לייסד את השלוחה הישראלית של הארגון. רק אח"כ הבנתי את הפוטנציאל האמיתי שגלום בארגון שכזה, אבל הדחף הראשוני להצטרף היה בדיעבד הרצון לשחזר את הסביבה האינטלקטואלית אליה הורגלתי בתיכון... *הודעה שכתבתי בפורום "אינטיליגנציה IQ ומחוננים", ולבקשתו של ELIאלי אני מפרסם גם בפורום הזה.

 

[יוסי99]

אוסיף ואגרע

FW: הרהורים על כיתת המחוננים...
קצת לפני יום הזכרון חיכה לי בתיבת הדואר מכתב מהתיכון. מסתבר שהם עושים סקר על בוגרי כיתת המחוננים (למתעניינים - תיכון "הראשונים" בהרצליה, י"ב 4) ורוצים לדעת לאן הגענו בחיים, אחרי מס' שנים של ניתוק קשר. המחקר נועד לשפר את מסלול הלימודים במגמת המחוננים בעתיד. מלבד השגיי האישיים, המכתב הבלתי צפוי גרם לי להרהר בהישגיהם של חברי לכיתה, שעם חלקם אני עדיין בקשר, והגעתי לתובנה די מעניינת. ככל שאני חושב על זה, הלימודים בכיתת המחוננים היו אוטופיים באופן חסר פרופורציה לעולם האמיתי. ולא בגלל רמת הלימודים הגבוהה או תוכניות ההעשרה השונות, אלא בגלל איכות התלמידים, והתלמידים הם אלו שהפכו את כיתת המחוננים לסביבה מדהימה לגדול בה. ככל שאני עובר מסגרות שונות בחיי (אוניברסיטה, צבא, עבודות וכו') מפליא אותי לגלות כל פעם מחדש שאין מקום שבו איכות האנשים מגרדת את הרמה הממוצעת של חברי לספסל הלימודים. מעבר לרמה הגבוהה במקצועות המדעיים (הרכים והקשים כאחד), כל דיון בכיתה בשיעורים ההומניים היה ברמה שלא היתה מביישת סטודנטים בשנים מתקדמות לתואר ראשון, ואוצר המילים וכושר הביטוי של התלמידים היו מעולים (דבר שחסר לי מאד בצבא...). אם זה היה תלוי בי, היינו נותן לנו זכות הצבעה כבר בכיתה ט'. בכיתה י"ב היינו 12 תלמידים במתמטיקה 5 יח' מוגברת, וקראנו לעצמנו בשם החיבה "החממה". רק היום אני מבין עד כמה הכינוי הזה היה אנדרסטייטמנט... מתוך כיתה של פחות מ-30. יותר מ-20 סיימו בהצטיינות את התיכון. חצי היו (או עדיין) קצינים, רובם בחיל המודיעין, חלקם דרך מסלולי "שחקים" היוקרתיים. 5 עתודאים. 1 תלפיון. ל-7 יש כבר תואר ראשון (נא לזכור, אנחנו רק בני 21) ולפחות 5 נוספים נמצאים בשלבי לימודים, מתוכם 2 בשנים מתקדמות ברפואה. הציון הממוצע הכיתתי בפסיכומטרי שעשינו בקיץ שלאחר כיתה י"א היה מעל 700. ולכל מי שמבין קצת בסטטיסטיקה, אם איכות היא משתנה המתפלג נורמלית באוכלוסיה, אני מניח שה-peak של עקומת הפעמון בכיתות האלה הוא באזור ה7-7.5. זאת הזחה שאי אפשר לפספס, ומרגישים אותם בכל יום שמגיעים לבית הספר. בסיומו של השאלון היתה השאלה המתבקשת "האם היית ממליץ לילד מחונן ללמוד בכיתת המחוננים בתיכון הראשונים" (בסקלה של 1-5) ובלי להסס הקפתי את הספרה 5. אני יודע שילדים ובעיקר הוריהם חוששים מהסביבה הייחודית של כיתות שכאלה. דבר שמאד מאפיין את כיתות המחוננים הוא תחרות. אבל אסור לשכוח שתחרות מובילה להתקדמות. גם אם ילד הוא "סתם מחונן", אין דבר טוב יותר מלהקיף אותו בילדים חכמים ממנו. תמיד עדיף להיות זנב לאריות, מאשר ראש לשועלים. יהיו לו מספיק הזדמנויות אח"כ להיות הכי חכם בחבר'ה... לסיום, אני חייב להודות שאני מתגעגע לסביבה ההיא, וכנראה שזה היצר שגרם לי להיות חבר במנזה (עוד לפני שהיה סניף בארץ) ולסייע לייסד את השלוחה הישראלית של הארגון. רק אח"כ הבנתי את הפוטנציאל האמיתי שגלום בארגון שכזה, אבל הדחף הראשוני להצטרף היה בדיעבד הרצון לשחזר את הסביבה האינטלקטואלית אליה הורגלתי בתיכון... *הודעה שכתבתי בפורום "אינטיליגנציה IQ ומחוננים", ולבקשתו של ELIאלי אני מפרסם גם בפורום הזה.

אוסיף ואגרע
(במקרה נתקלתי בזה) אצלנו 700 בפסיכומטרי היה הרף התחתון, למעט 3-4 אנשים. הממוצע - יותר קרוב ל 720. משרתים או שירתו בשחקים (הרוב חוגרים, קצין אחד) - כ 8-9 בעלי תואר ראשון בגיל 21-22 - יותר משליש (10 אנשים), חלקם באוניברסיטה הפתוחה, הרוב עתודאים. לצד זה - לא זכורים לי דיונים אינטלקטואלים מרתקים. כמו גם, מרבית האנשים הם אנשים שלא אהנה לבלות איתם ערב. נכון שעובדתית היכולות יותר גבוהות ממרבית האוכלוסיה וזה נחמד, אך במקרה שלנו מדובר בהרבה אנשים הממוקדים בתחומי ידע מאד מסוימים (מחשבים-מדעים), אנוכיים, וחסרי כישורים חברתיים או רצון ויכולת לעסוק בפעילות שאינה "שכלתנית". אני יודע גם על הרכבים אחרים של כתות אצלנו בבי"ס, אך מרביתן לא היו יותר מדי מוצלחות מבחינה זו. וזו הייתה במידה רבה הביקורת שלי מלכתחילה - שרעיונות הסינון לא משמשים לבניית כתה הומוגנית חזקה גם בהיבטים של מנהיגות, אינטליגנציה רגשית וכו, אלא הם פורמאליים בלבד. אצלנו בביה"ס, יותר מכל דבר אחר, היוותה הכתה חממה ל social misfits. אכן, המסגרת, היחס, והעובדה שסבבו אותי אנשים מוכשרים השפיעו מאד לטובה על המשך הדרך שלי. לצד זאת, לדעתי ניתן היה לעשות הרבה יותר. אווירה תחרותית המצמצמת את העולם למימדים של ידע מדעי בלבד - אינה סביבה מטיבה בעיני.

 

[lepidus]

איפה למדת?

אוסיף ואגרע
(במקרה נתקלתי בזה) אצלנו 700 בפסיכומטרי היה הרף התחתון, למעט 3-4 אנשים. הממוצע - יותר קרוב ל 720. משרתים או שירתו בשחקים (הרוב חוגרים, קצין אחד) - כ 8-9 בעלי תואר ראשון בגיל 21-22 - יותר משליש (10 אנשים), חלקם באוניברסיטה הפתוחה, הרוב עתודאים. לצד זה - לא זכורים לי דיונים אינטלקטואלים מרתקים. כמו גם, מרבית האנשים הם אנשים שלא אהנה לבלות איתם ערב. נכון שעובדתית היכולות יותר גבוהות ממרבית האוכלוסיה וזה נחמד, אך במקרה שלנו מדובר בהרבה אנשים הממוקדים בתחומי ידע מאד מסוימים (מחשבים-מדעים), אנוכיים, וחסרי כישורים חברתיים או רצון ויכולת לעסוק בפעילות שאינה "שכלתנית". אני יודע גם על הרכבים אחרים של כתות אצלנו בבי"ס, אך מרביתן לא היו יותר מדי מוצלחות מבחינה זו. וזו הייתה במידה רבה הביקורת שלי מלכתחילה - שרעיונות הסינון לא משמשים לבניית כתה הומוגנית חזקה גם בהיבטים של מנהיגות, אינטליגנציה רגשית וכו, אלא הם פורמאליים בלבד. אצלנו בביה"ס, יותר מכל דבר אחר, היוותה הכתה חממה ל social misfits. אכן, המסגרת, היחס, והעובדה שסבבו אותי אנשים מוכשרים השפיעו מאד לטובה על המשך הדרך שלי. לצד זאת, לדעתי ניתן היה לעשות הרבה יותר. אווירה תחרותית המצמצמת את העולם למימדים של ידע מדעי בלבד - אינה סביבה מטיבה בעיני.

איפה למדת?

 

[יוסי99]

הגמנסיה הריאלית - ראשל"צ.

איפה למדת?

הגמנסיה הריאלית - ראשל"צ.

 

[יוסי99]

*רעיונות -> ראיונות

אוסיף ואגרע
(במקרה נתקלתי בזה) אצלנו 700 בפסיכומטרי היה הרף התחתון, למעט 3-4 אנשים. הממוצע - יותר קרוב ל 720. משרתים או שירתו בשחקים (הרוב חוגרים, קצין אחד) - כ 8-9 בעלי תואר ראשון בגיל 21-22 - יותר משליש (10 אנשים), חלקם באוניברסיטה הפתוחה, הרוב עתודאים. לצד זה - לא זכורים לי דיונים אינטלקטואלים מרתקים. כמו גם, מרבית האנשים הם אנשים שלא אהנה לבלות איתם ערב. נכון שעובדתית היכולות יותר גבוהות ממרבית האוכלוסיה וזה נחמד, אך במקרה שלנו מדובר בהרבה אנשים הממוקדים בתחומי ידע מאד מסוימים (מחשבים-מדעים), אנוכיים, וחסרי כישורים חברתיים או רצון ויכולת לעסוק בפעילות שאינה "שכלתנית". אני יודע גם על הרכבים אחרים של כתות אצלנו בבי"ס, אך מרביתן לא היו יותר מדי מוצלחות מבחינה זו. וזו הייתה במידה רבה הביקורת שלי מלכתחילה - שרעיונות הסינון לא משמשים לבניית כתה הומוגנית חזקה גם בהיבטים של מנהיגות, אינטליגנציה רגשית וכו, אלא הם פורמאליים בלבד. אצלנו בביה"ס, יותר מכל דבר אחר, היוותה הכתה חממה ל social misfits. אכן, המסגרת, היחס, והעובדה שסבבו אותי אנשים מוכשרים השפיעו מאד לטובה על המשך הדרך שלי. לצד זאת, לדעתי ניתן היה לעשות הרבה יותר. אווירה תחרותית המצמצמת את העולם למימדים של ידע מדעי בלבד - אינה סביבה מטיבה בעיני.

*רעיונות -> ראיונות

 

[עוד צפורה גנן]

שלום יוסי

אוסיף ואגרע
(במקרה נתקלתי בזה) אצלנו 700 בפסיכומטרי היה הרף התחתון, למעט 3-4 אנשים. הממוצע - יותר קרוב ל 720. משרתים או שירתו בשחקים (הרוב חוגרים, קצין אחד) - כ 8-9 בעלי תואר ראשון בגיל 21-22 - יותר משליש (10 אנשים), חלקם באוניברסיטה הפתוחה, הרוב עתודאים. לצד זה - לא זכורים לי דיונים אינטלקטואלים מרתקים. כמו גם, מרבית האנשים הם אנשים שלא אהנה לבלות איתם ערב. נכון שעובדתית היכולות יותר גבוהות ממרבית האוכלוסיה וזה נחמד, אך במקרה שלנו מדובר בהרבה אנשים הממוקדים בתחומי ידע מאד מסוימים (מחשבים-מדעים), אנוכיים, וחסרי כישורים חברתיים או רצון ויכולת לעסוק בפעילות שאינה "שכלתנית". אני יודע גם על הרכבים אחרים של כתות אצלנו בבי"ס, אך מרביתן לא היו יותר מדי מוצלחות מבחינה זו. וזו הייתה במידה רבה הביקורת שלי מלכתחילה - שרעיונות הסינון לא משמשים לבניית כתה הומוגנית חזקה גם בהיבטים של מנהיגות, אינטליגנציה רגשית וכו, אלא הם פורמאליים בלבד. אצלנו בביה"ס, יותר מכל דבר אחר, היוותה הכתה חממה ל social misfits. אכן, המסגרת, היחס, והעובדה שסבבו אותי אנשים מוכשרים השפיעו מאד לטובה על המשך הדרך שלי. לצד זאת, לדעתי ניתן היה לעשות הרבה יותר. אווירה תחרותית המצמצמת את העולם למימדים של ידע מדעי בלבד - אינה סביבה מטיבה בעיני.

שלום יוסי
מה שאותי הטריד בדברי קודמך, הוא שלמעשה הכיתה היוותה חממה שאינה דומה במאום לעולם האמיתי. האם אנחנו חיים בחממה?

 

[יוסי99]

זו הפרובלמטיקה - חממה זה טוב, אבל..

שלום יוסי
מה שאותי הטריד בדברי קודמך, הוא שלמעשה הכיתה היוותה חממה שאינה דומה במאום לעולם האמיתי. האם אנחנו חיים בחממה?

זו הפרובלמטיקה - חממה זה טוב, אבל..
א. חממה זה טוב. אם יש אפשרות שחלק מהחיים יתנהלו בחממה מבחינה חיובית, במקרה דנן מבחינה שכלית/אינטלקטואלית זה דבר נפלא. אני לא מאמין גדול בכתות הטרוגניות וכו - אמנם זה לא מזיק שלפחות בחלק מהזמן תהיה סביבה "טבעית" ואדם לא יגדל ב"בועה", אבל מלבד זאת אין לכך יתרונות. אני מדבר על כתת מחוננים בתיכון. הייתי אחד הבודדים שלא היו במסגרות בגיל מוקדם יותר (כמעט כולם- ב"מרכז רון"). ההבדלים בין שתי הקבוצות היו ניכרים, אגב - מי שהיה כל הזמן באותן מסגרות (שאינן לרוב מסגרות מלאות, אלא "יום בשבוע" וכו), כנראה קיבל חיזוק לשני כיוונים, שניהם שליליים בעיני, מה יותר ומה פחות: 1. המסגרות הנ"ל מנוהלות ע"י מרצים למינהם, שלרוב היו בעצמם אוטסיידרים ומקרי קיצון. תחומי העניין שלהם לפיכך מוגבלים למדע בלבד, על סוגיו השונים. תמצאי לי למשל, מסגרת למחוננים בה מדברים על זכויות ומשפט, או לחלופין על כלכלה, או פסיכולוגיה [לא בהיבט הפיזיולוגי]. לעומת זאת, קל מאד למצוא חוגים מתקדמים במתמטיקה, ניסיויים בפיסיקה מודרנית לגיל הרך, רפואה וכו. סתם דוגמה שבוודאי חלק מחברי הפורום מכירים - תומס - המרצה לפיסיקה של כל הילדים האלה, שמלמד באת"א בחוגים לנוער שוחר מדע וכו - הוא תמהוני רציני, העיסוקים שלו נעים בין חברות במועדון "מסע בין כוכבים", לבין ניסויים צבאיים סודיים בפיסיקה. גם ההורים כמובן מאד שמחים שהילד גאון מתמטי וכבר לומד פונקציות רבות-משתנים, בעוד שאם הוא היה מסוגל לקרוא גלובס זה לא היה מרשים אותם באותה מידה. זה נכון שהמדע מפתח חשיבה וכו, אבל גם מדעי החברה והרוח לא זניחים בעניין. למה, למשל, כושר הביטוי של מרבית הילדים הללו לא מפותח? הם יודעים המון מלים מפוצצות, אבל לרבים מאד אין יכולת התנסחות יוצאת דופן. 2. ההיבט השני, ואולי יותר מרכזי - המסגרת נותן לגיטימציה לחריגות. עכשיו, אני לא אומר שצריך להיות קונפורמיים וכו, ועדיף אולי שהילד יתעסק בפיסיקה מאשר בלראות "המורדים". אבל מן הסתם הנזק הנגרם לילד כזה, שמקבל חיזוק חיובי לעובדה שלא צריך לשחק כדורגל, או לראות המורדים ולהתלבש יפה, אלא מה שחשוב זה רק האם הוא יודע לפתור חידות אינטליגציה, הוא לא זניח. כושר ההסתגלות החברתי, היכולת לפתח מערכות יחסים נורמליות ובריאות עם בני אדם (משני המינים), הדימוי העצמי, היכולת לתפקד בקבוצה, היכולת לבצע משימה באופן שאינו פרפקציוניסטי היכן שלא נדרש לעשות כן, וכיו"ב, הן תכונות שחסרות לאותם אנשים. ב. נחזור ל"אבל" - והוא מה שפרטתי בהודעתי - חממה זה טוב, בתנאי שהיא לא מהווה תחליף ל"מציאות". בדימוי פשטני, הייתי אומר שמצב בריא הוא מצב שבו אותם ילדי כתת מחוננים, בהפסקה מתערבבים עם יתר הכתות ולא נותרים בינם ולבין עצמם. לרבים מחברי כתתי, התיכון הייתה הפעם הראשונה בה היו להם חברים. מהכתה, כמובן. נוצרה קבוצה סגורה שבעצם במקום להתמודד עם הבעיות (בגיל קטן היכולת להתמודד לא גדולה, אך בגיל 15-18 האפשרות להשתנות, להפתח אל העולם וכו במקביל לתהליך ההתגברות נגישה יחסית), נתנה לכל אחד מחבריה לגיטמציה להמשיך להיות outsider. אגב, הצבא ריפא חלק מהאנשים הללו - ראיתי אנשים משתנים מקצה לקצה, וזה משהו שיכל לקרות קודם לכן: אנשים שבקושי דיברו וגמגמו כיום מדברים רגיל, אנשים שהיו ממוקדים בטירוף בלימודים מדברים איתי על לסוע להודו, ליהנות מהחיים, על חבר'ה (זה מישהו שבשירות קרבי), וכהנה. כמובן שהבעיות עדיין קיימות מתחת לפני השטח, ולדעתי לו היו מקבלים הזדמנות מעין זו בגיל 15, זה היה רק לטובה. האיך, הוא כבר קשה יותר לביצוע, אבל אני חושב שהצבעתי על אחת הדרכים - סינון לא לפי מבחן אינטליגנציה בלבד. שהכתה תהיה הומוגנית ברמתה השכלית, אך מגוונת במרכיביה. הרי עדיף כתה בה יש נגן מחונן, רקדנית, צייר, פריק מחשבים וסופר צעיר (בהגזמה, כן, מספיק שאלו יהיו תחביביהם - אין הכרח שהם יהיו מצטיינים בצורה קיצונית בהם), וכולם מאד אינטליגנטים, על פני כתה בה 15 ילדים שלומדים מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. לראיה - בצבא זה עובד, גם באוניברסיטה - משתי סיבות שונות: בצבא כי המיון כולל מרכיב מרכזי של מבחני אישיות, ראיונות וכו. באוניברסיטה כי גודל הפקולטאות, מחייב כי גם בפקולטה אליה כולם הגיעו עם ציונים יפים מאד, יש מגוון רחב מעין כמוהו של אנשים (בין היתר בגילאים שונים). ואז חלק מאותם אנשים שאני מדבר עליהם משתנים. אבל לחלק, זה מזמן מאוחר מדי.

 

[נועה לביא]

מה רע בלהיות אאוטסיידר?

זו הפרובלמטיקה - חממה זה טוב, אבל..
א. חממה זה טוב. אם יש אפשרות שחלק מהחיים יתנהלו בחממה מבחינה חיובית, במקרה דנן מבחינה שכלית/אינטלקטואלית זה דבר נפלא. אני לא מאמין גדול בכתות הטרוגניות וכו - אמנם זה לא מזיק שלפחות בחלק מהזמן תהיה סביבה "טבעית" ואדם לא יגדל ב"בועה", אבל מלבד זאת אין לכך יתרונות. אני מדבר על כתת מחוננים בתיכון. הייתי אחד הבודדים שלא היו במסגרות בגיל מוקדם יותר (כמעט כולם- ב"מרכז רון"). ההבדלים בין שתי הקבוצות היו ניכרים, אגב - מי שהיה כל הזמן באותן מסגרות (שאינן לרוב מסגרות מלאות, אלא "יום בשבוע" וכו), כנראה קיבל חיזוק לשני כיוונים, שניהם שליליים בעיני, מה יותר ומה פחות: 1. המסגרות הנ"ל מנוהלות ע"י מרצים למינהם, שלרוב היו בעצמם אוטסיידרים ומקרי קיצון. תחומי העניין שלהם לפיכך מוגבלים למדע בלבד, על סוגיו השונים. תמצאי לי למשל, מסגרת למחוננים בה מדברים על זכויות ומשפט, או לחלופין על כלכלה, או פסיכולוגיה [לא בהיבט הפיזיולוגי]. לעומת זאת, קל מאד למצוא חוגים מתקדמים במתמטיקה, ניסיויים בפיסיקה מודרנית לגיל הרך, רפואה וכו. סתם דוגמה שבוודאי חלק מחברי הפורום מכירים - תומס - המרצה לפיסיקה של כל הילדים האלה, שמלמד באת"א בחוגים לנוער שוחר מדע וכו - הוא תמהוני רציני, העיסוקים שלו נעים בין חברות במועדון "מסע בין כוכבים", לבין ניסויים צבאיים סודיים בפיסיקה. גם ההורים כמובן מאד שמחים שהילד גאון מתמטי וכבר לומד פונקציות רבות-משתנים, בעוד שאם הוא היה מסוגל לקרוא גלובס זה לא היה מרשים אותם באותה מידה. זה נכון שהמדע מפתח חשיבה וכו, אבל גם מדעי החברה והרוח לא זניחים בעניין. למה, למשל, כושר הביטוי של מרבית הילדים הללו לא מפותח? הם יודעים המון מלים מפוצצות, אבל לרבים מאד אין יכולת התנסחות יוצאת דופן. 2. ההיבט השני, ואולי יותר מרכזי - המסגרת נותן לגיטימציה לחריגות. עכשיו, אני לא אומר שצריך להיות קונפורמיים וכו, ועדיף אולי שהילד יתעסק בפיסיקה מאשר בלראות "המורדים". אבל מן הסתם הנזק הנגרם לילד כזה, שמקבל חיזוק חיובי לעובדה שלא צריך לשחק כדורגל, או לראות המורדים ולהתלבש יפה, אלא מה שחשוב זה רק האם הוא יודע לפתור חידות אינטליגציה, הוא לא זניח. כושר ההסתגלות החברתי, היכולת לפתח מערכות יחסים נורמליות ובריאות עם בני אדם (משני המינים), הדימוי העצמי, היכולת לתפקד בקבוצה, היכולת לבצע משימה באופן שאינו פרפקציוניסטי היכן שלא נדרש לעשות כן, וכיו"ב, הן תכונות שחסרות לאותם אנשים. ב. נחזור ל"אבל" - והוא מה שפרטתי בהודעתי - חממה זה טוב, בתנאי שהיא לא מהווה תחליף ל"מציאות". בדימוי פשטני, הייתי אומר שמצב בריא הוא מצב שבו אותם ילדי כתת מחוננים, בהפסקה מתערבבים עם יתר הכתות ולא נותרים בינם ולבין עצמם. לרבים מחברי כתתי, התיכון הייתה הפעם הראשונה בה היו להם חברים. מהכתה, כמובן. נוצרה קבוצה סגורה שבעצם במקום להתמודד עם הבעיות (בגיל קטן היכולת להתמודד לא גדולה, אך בגיל 15-18 האפשרות להשתנות, להפתח אל העולם וכו במקביל לתהליך ההתגברות נגישה יחסית), נתנה לכל אחד מחבריה לגיטמציה להמשיך להיות outsider. אגב, הצבא ריפא חלק מהאנשים הללו - ראיתי אנשים משתנים מקצה לקצה, וזה משהו שיכל לקרות קודם לכן: אנשים שבקושי דיברו וגמגמו כיום מדברים רגיל, אנשים שהיו ממוקדים בטירוף בלימודים מדברים איתי על לסוע להודו, ליהנות מהחיים, על חבר'ה (זה מישהו שבשירות קרבי), וכהנה. כמובן שהבעיות עדיין קיימות מתחת לפני השטח, ולדעתי לו היו מקבלים הזדמנות מעין זו בגיל 15, זה היה רק לטובה. האיך, הוא כבר קשה יותר לביצוע, אבל אני חושב שהצבעתי על אחת הדרכים - סינון לא לפי מבחן אינטליגנציה בלבד. שהכתה תהיה הומוגנית ברמתה השכלית, אך מגוונת במרכיביה. הרי עדיף כתה בה יש נגן מחונן, רקדנית, צייר, פריק מחשבים וסופר צעיר (בהגזמה, כן, מספיק שאלו יהיו תחביביהם - אין הכרח שהם יהיו מצטיינים בצורה קיצונית בהם), וכולם מאד אינטליגנטים, על פני כתה בה 15 ילדים שלומדים מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. לראיה - בצבא זה עובד, גם באוניברסיטה - משתי סיבות שונות: בצבא כי המיון כולל מרכיב מרכזי של מבחני אישיות, ראיונות וכו. באוניברסיטה כי גודל הפקולטאות, מחייב כי גם בפקולטה אליה כולם הגיעו עם ציונים יפים מאד, יש מגוון רחב מעין כמוהו של אנשים (בין היתר בגילאים שונים). ואז חלק מאותם אנשים שאני מדבר עליהם משתנים. אבל לחלק, זה מזמן מאוחר מדי.

מה רע בלהיות אאוטסיידר?
אם הם נהנים מפטירת חידות אינטיליגנציה וגם מוצאים בכיתה חברים (לראשונה בחייהם), למה, לכל הרוחות, צריך לשנות אותם (צבא "ריפא"? לדעתי הוא רק הרס)? למה שלא לתת לגיטימציה לחריגות?

 

[דויד בן גוריון]

חממות../images/Emo39.gif../images/Emo142.gif../images/Emo141.gif../images/Emo20.gif

שלום יוסי
מה שאותי הטריד בדברי קודמך, הוא שלמעשה הכיתה היוותה חממה שאינה דומה במאום לעולם האמיתי. האם אנחנו חיים בחממה?

חממות

חממות נועדו להגן על דברים ש"העולם האמיתי" יכול להרוס. חברת ילדים יכולה להיות מאוד אכזרית...

 

[בזזזזזזז]

חייבת להגיב לעניין החממות

אוסיף ואגרע
(במקרה נתקלתי בזה) אצלנו 700 בפסיכומטרי היה הרף התחתון, למעט 3-4 אנשים. הממוצע - יותר קרוב ל 720. משרתים או שירתו בשחקים (הרוב חוגרים, קצין אחד) - כ 8-9 בעלי תואר ראשון בגיל 21-22 - יותר משליש (10 אנשים), חלקם באוניברסיטה הפתוחה, הרוב עתודאים. לצד זה - לא זכורים לי דיונים אינטלקטואלים מרתקים. כמו גם, מרבית האנשים הם אנשים שלא אהנה לבלות איתם ערב. נכון שעובדתית היכולות יותר גבוהות ממרבית האוכלוסיה וזה נחמד, אך במקרה שלנו מדובר בהרבה אנשים הממוקדים בתחומי ידע מאד מסוימים (מחשבים-מדעים), אנוכיים, וחסרי כישורים חברתיים או רצון ויכולת לעסוק בפעילות שאינה "שכלתנית". אני יודע גם על הרכבים אחרים של כתות אצלנו בבי"ס, אך מרביתן לא היו יותר מדי מוצלחות מבחינה זו. וזו הייתה במידה רבה הביקורת שלי מלכתחילה - שרעיונות הסינון לא משמשים לבניית כתה הומוגנית חזקה גם בהיבטים של מנהיגות, אינטליגנציה רגשית וכו, אלא הם פורמאליים בלבד. אצלנו בביה"ס, יותר מכל דבר אחר, היוותה הכתה חממה ל social misfits. אכן, המסגרת, היחס, והעובדה שסבבו אותי אנשים מוכשרים השפיעו מאד לטובה על המשך הדרך שלי. לצד זאת, לדעתי ניתן היה לעשות הרבה יותר. אווירה תחרותית המצמצמת את העולם למימדים של ידע מדעי בלבד - אינה סביבה מטיבה בעיני.

חייבת להגיב לעניין החממות
גם אני תוצר של כתת מחוננים - וגם ילדי לומדים וילמדו במסגרת הזו. הייתי בחממה בבית הספר היסודי ובתיכון, ואחרכך בעתודה האקדמית, ובצבא (פו"ם) ואחרכך באוניברסיטה וגם היום בעבודה - משרד שהוא ממש "חממה". ועדיין (בגיל 33) אני בן אדם רגיש ורגשן - ועדיין בחממה - למה צריך היה להתחיל לחשוף אותי לעולם "האמיתי" בגיל צעיר - כדי שאלמד איך לחיות בו? זה לא קרה.