free- tons of sobs

[the mnm factor]

free- tons of sobs

אהלן חבר'ה. לאחרונה יצא לי לשמוע את האלבום לא מעט וגמרתי בדעתי: זהו דיסק הבלוז רוק הכיפי ביותר ששמעתי. ואז חשבתי לעצמי שאמורים להיות המון דיסקים בסגנון הזה... והגעתי למסקנה שאין. לזפלין יש קטעים דומים אבל הם יותר הולכים לכיוון הרוק הכבד, קצת פולק רוק. זה לא בלוז רוק טהור. קרים ולינארד סקינארד לקחו את הבלוז רוק לכיוונים שונים וקצת יותר מתוחכמים. יש לדורס לפעמים קטעים דומים... אבל כמעט ואין אמנים שעשו בלוז רוק פשוט וטוב כמו פרי וזה מוזר כי הרי השילוב בין הרוק לבלוז הפשוט הוא כמעט מתבקש ומוזר לי שמעט כל כך עשו את זה והתפרסמו. קיצר, יש מצב שאני ממש מחרטט ולא מכיר, אבל בדיוק בשביל זה אני כאן. אתם יכולים להמליץ לי על דיסקים דומים לtons of sobs? יעני בלוז רוק טוב עם גיטרת בלוז דומיננטית, מקצבים פשוטים וסולן איכותי. תודה!

 

[AeroTom]

אחד האהובים עלי ביותר

אלבום הבכורה של Free הוא לא רק אחד מאלבומי הבכורה הכי טובים שנוצרו שמבחינתי, הוא גם אחד האלבומים הכי טובים בכלל שיצאו. במיוחד בסגנון הרוק-בלוז שעליו דיברת, שנמצא כאן או שהרבה הושפע ממנו. 2 החלקים של Over The Green Hills שפותחים ומסיימים את האלבום, וכל מה שנמצא ביניהם...פשוט נפלא. אני ממש שמח כל פעם שהשם Free מופיע כאן, כי תמיד יהיו עוד אנשים שלא ממש מכירים את הלהקה הנפלאה הזאת. אישית אחת הלהקות היותר אהובות עלי וזאת שאני תמיד אכתיר כ"הלהקה הכי בלתי מוערכת שיש" או ההכי טובה שאתם לא מכירים...כי הרבה יגידו ש-All Right Now הוא סבבה וימשיכו הלאה. כדי להבין את הכישרון הענק שהיה להם יחד ומה שיצא ממנו, צריך לשמוע את 6 אלבומי הסטודיו, עם דגש על ה-4 הראשונים, יחד עם אלבום הלייב שלהם הפשוט גדול. כדי להמליץ על עוד אני כמובן אוטומטי יגיד להמשיך איתם... Free Fire & Water ו-Highway, שלושת הבאים הם לא פחות טובים ומלאים בכל טוב. כמו גם Free Live, אלבום הלייב שלהם שציינתי. בשביל להקות אחרות יש כמובן את Peter Green's Fleetwood Mac שדיברנו עליהם פה ממש לא מזמן שוב. האלבום הראשון שלהם ה-Self Titled פשוט מושלם למה שאתה כנראה מחפש. Creedence Clearwater Revival ו- Ten Years After הם עוד 2 שמות של להקות שממש מתאימות לדעתי. אני ואחרים פה ישמחו לפרט גם עליהם וגם על עוד המלצות בטח של רוקנ'רול-בלוז משובח.

 

[מנור9]

../images/Emo168.gifאם הזכרנו את CCR אז John Fogerty

הוא דרגה בפני עצמה.

 

[the mnm factor]

הו אני שמח שאני לא לבד

(חשבתי שאולי אני מעריך אותם יתר על המידה) לא יודע בן אדם. פליטווד מאק? זו לא אותה רמה מבחנתי. הם קצת פופיים, לא רוקיסטיים. הזמרת (סטיבי ניקס כמדומני) היא ממש לא פול רוג'רס. ופול קוסוף בכלל לא רואה ממטר אף אחד מהגיטריסטים של פליטווד מאק (גם לא את פיטר גרין) מבחינת הtightness בסולואים. אבל שמעתי רק אלבומים מעטים שלהם (kiln house ו- Mr. Wonderful בכלליות ואת שאר הלהיטים), אז אולי קיבלתי רושם מוטעה. אתה יכול להמליץ לי על אלבום מסוים שמזכיר את tons of sobs? האמת שזה מצחיק- אני כל כך אוהב את tons שאני ממש מפחד לקנות עוד אלבום של Free. שמעתי מה פול רוג'רס עשה אחרי פרי (bad company וכו'..) וזה ממש אבל ממש לא אותו הדבר. אני ממש מפחד שהרושם האדיר שיש לי מfree יהרס פתאום. גם סיפור הלהקה מגניב לגמרי אז בכלל. CCR אדירים אבל הם טיפה לקחו את הבלוז רוק לכיווני קאנטרי רוק (?) ורוק דרומי, רוק&רול יעני. וזו בעיה כשג'ון פוגרטי עושה כמעט הכל. יש לו קול ענק... באמת שהקול שלו צבעוני להפליא, אבל אין איזה גיטריסט שיביא בסולו... הסולואים של suzy Q ודומיהם פשוטים ומגניבים והכל... אבל זה לא בדיוק זה. באופן מפתיע את Ten Years After מעולם לא שמעתי. שום דבר. אולי כי תמיד זה נשמע לי כמו שם של להקת גראנג' קשוחה משנות ה90... קצת כמו Nine Inch Nails או משהו. וזה אפילו יותר מוזר כי דיסקים של אלווין לי יש לי. גיטריסט מעולה- אבל לפחות לפי הדיסקים שיש לי (הופעות חיות) הוא נשמע בלוזיסט נטו. שום רוק. בלוז כזה עם קצת בוגי ווגי אפילו.

 

[melancholy man]

ממש לא לבד

מדובר באחד ההרכבים הטובים של הרוק הבריטי והאלבומים שתומר הזכיר הם מהיותר טובים בתחום, אני אנסה לכתוב כמה המלצות (רמז: האמל פאי, הפאסיס והג'ף בק גרופ אבל אם יהיה זמן יהיו עוד) בקשר לפליטווד מק, אלו שאתה מכיר זו לא בדיוק אותה להקה שתומר הזכיר, הוא התכוון להרכב הראשון בו פיטר גרין הנהיג את ההרכב.

 

[the mnm factor]

וואלה.. זה באמת לא אותו פליטווד מאק ../images/Emo12.gif

גם לא ידעתי שblack magic woman שלהם בכלל... |עולם חדש נפתח|

 

[melancholy man]

אכן שלהם

זו אותה להקה, ההרכב אחר לגמרי והסגנון המוסיקלי לא דומה אפילו.

 

[the mnm factor]

מיד עולה לי האסוציאציה לדבר העצוב הזה

שהיום נקרא יוריה היפ

 

[Aeroguy]

כאן אני חייב שלא להסכים...

אני מאוד נהנה מיוריה היפ של היום. אמנם הם החליפו יותר חברים מגרביים, אבל אני חושב שלמעט שנות השמונים (כמו כל להקה אחרת בעצם - איזה אסון של עשור) הם כן שמרו על הרוח המקורית שלהם.

 

[melancholy man]

אה.. זה אתה?

נדמה לי שמיק בוקס מחפש אותך

 

[AeroTom]

כמו שאייל ציין

אנחנו מדברים על Fleetwood Mac של פיטר גרין. בתחילת הדרך שלה כשהיא הייתה להקות רוק-בלוז בין הטובות שיש. תנסה את האלבום הראשון שלהם מ-68, ה-Self Titled ותראה על מה אנחנו מדברים...זו הייתה הלהקה הבאמת טובה של Fleetwood לפני סטיבי ניקס והשינוי שהיה שם. Peter Green's Fleetwood Mac זה בלוז לבן במיטבו. ואל תפחד מלהמשיך עם Free, כי לדעתי האהבה שלך אליהם רק תגדל כשתשלים גם את המשך הדיסקוגרפיה לפי הסדר. הזכרתי שמות כבר מקודם. ממשיך באותו הקו של "Tons" וכל אלבום מעולה בזכות עצמו. CCR אומנם הם לא בדיוק Free, אבל תמיד נראה שמי שבאמת מכיר ואוהב את Free יוכל לאהוב גם אותם. יש להם את ההרגשה החופשית הזאת והכיף שביצירה, שהיא גם לא יצירה קלילה ממש בלי עומק...אלא משהו אמיתי. אתה יודע למה אני מתכוון בטח...אלבומים כמו Green River או Willy & The Poor Boys ו-Cosmo's Factory מראים את זה די טוב. ו-Ten Years After בהחלט שם שכדאי להכיר לעומק. נסה את Cricklwood Green, את Ssssh או Space In Time. הם גם להקה שאולי לא עושה בדיוק את הבלוז-רוק הזה של Free, אבל יש לי תחושה שמי שאהב אותם יאהב בהחלט גם את Ten Years. הם פשוט נפלאים. גם אלבום הלייב שלהם ב-Fillmore הוא אחד היותר טובים, כמו גם הלייב "Undead" שהוא פחות מוכר אולי וקצת בלתי מוערך מספיק לדעתי.

 

[the mnm factor]

../images/Emo45.gif אחלה... אני לבטח אנסה

את CCR אני מכיר מצוין, גם את שני האלבומים הנ"ל, אבל קשה להגיד שזה דומה לFree. כן, גם CCR הם פשוטים ועושים כיף- אבל זה סאונד שונה וקצב שונה. תאכלס גם ACDC נופלים לקטגוריה של "רוק כיפי וקליל"... ואפילו אם מקשיבים טוב יכולים לשמוע שאנגוס מנגן הרבה בלוז. פשוט עם הSG שלו והאוברדרייב לשמיים זה נשמע שונה לחלוטין. את TEN YEARS אני בהחלט אנסה... ועכשיו גם שמעתי את הדיסק FREE של free... והוא פחות טוב... אפילו הרבה פחות טוב- הרבה יותר שקט ורגוע. שלא תבין אותי לא נכון, הוא טוב, פשוט קשה לבוא אחרי tons.

 

[AeroTom]

זה לא אמור להיות ממש ממש דומה

אלא להקות בסביבות אותו ז'אנר שנראה לי תאהב אם אהבת באמת את Free. הכל בגדר המלצה כמובן

ו-Free וגם האלבומים האחרים, הם לא אמורים להיות דומים ל-"Tons", אחרת גם זה היה די משעמם תסכים איתי. אך כל אחד בהחלט מעולה בתרו עצמו והאווירה שלו לדעתי. צריך אולי קצת זמן גם להתחבר לאווירה הרגועה יותר שלהם והמקסימה לדעתי. לכל אחד מ-4 האלבומים הראשונים יש את הקסם שלו מבחינתי.

 

[the mnm factor]

אגב, משהו מעניין לגביי free-free

בדרך כלל אני נוטה לא להסכים עם ההגדרות של ויקיפדיה אבל שם בחרו להגדיר את האלבום כrock, soul... חשבתי לעצמי שזה מעניין ודי נכון- אמנם לא סול שחור. אבל מין רוק נשמה רגוע.

 

[AeroTom]

הוא בהחלט גם בסביבה הזאת

יש בו רוקנ'רול, רוק-בלוז, נשמה והרבה חופש. אני ממש אוהב את האלבום הזה. I'll Be Creepin Songs of Yesterdays הכ"כ אהוב עלי Trouble On Double Time באווירה המיוחדת שלו הרצועה Mouthfull of Grass הסוחפת Woman Broad Daylight המהפנט...אין, זה אלבום פשוט גדול. לדעתי. לא יורד ברמתו עם התוכן. צריך אבל להכיר את כל הצדדים של Free. גם אלו היותר קצביים והרוקנ'רול-בלוזיים, וגם אלו היותר Laid-Back ושקטים. כל החבילה הזאת שלהם באלבומים בהחלט עובדת והופכת אותם ללהקה משובחת. קצת גיוון זה דבר טוב, ושמצליחים לשמור על רמת עומק מוזיקלית מוצלחת בכמה וכמה אלבומים עם זה, אז זה בכלל תענוג. אבל תמיד הסאונד של Free נמצא שם בכל אלבום שלהם. מיד מזהים לדעתי.

 

[Investigations]

שאלה בקשר לאלווין לי

לא מכיר תקריירת סולו שלו? יש לא שם משהו שווה הצצה? ויש לא איזה בלוז עוצמתי? שקט ככה אתם יודעים בלדדת בלוז קורעת לב?

 

[the mnm factor]

בהחלט שווה...

לא בדיוק בלדות קורעות לב, אבל יכולות קצביות פנטסטיות.

 

[Anuerysm]

הוא לא ממש בלוז בקריירת סולו

אבל הייתי ממליץ מאוד על האלבום שלו עם.. לא זוכר ת'שם On The Road to Freedom ג'ורג' האריסון ורון ווד בתפקיד אורח..

 

[melancholy man]

Mylon LeFevre

שנדמה לי שהשם שלו צריך להקפיץ כמה אמריקנופילים כאן...

 

[LEATHER REBEL]

אולי זה יתאים לך

LEAFHOUND - Growers of Mushroom יש שאמרו בציניות שזה חיקוי זפלין... נו, אני מסכים שההשפעה היא בלתי נמנעת, אבל מי שקורא לזה בפשטות "חיקוי" כנראה ששמע כל חייו רק זפלין ולא שם לב שיש גם דברים אחרים. אין לי זמן להתייחס לשטויות של ציניים... אבל בהחלט יש לי זמן להקשיב למה שיש כאן.