Follow the Leader
נסיעת מבחן ארוכת טווח: איי.אם.ג´נרל האמר (האמווי). *********************************************** "מה עשית בצבא?" שאלה רונית, אחראית כוח האדם של קמור. "המממ.." מלמלתי, "הייתי במערך הלוגיסטי של התותחנים, ואח"כ הוכשרתי לתפעול של רכב קרבי". "אז היית נהג?" פלטה רונית בחצי חיוך. "כן" השבתי במבט מושפל, "הייתי נהג האמר, אבל זה תפקיד טוב". Honestly, baby… כשאני מסתכל אחורה על השנים שלי בצבא, אני לא יכול להמנע מהתחושה של הגעגוע. לא, אני לא מתגעגע לטירונות, לא להכשרה על אחד מהכלים היקרים והעוצמתיים שיש לצה"ל על הקרקע, ובטח שלא לשהות המאוד ממושכת במדינה הפלסטינאית הכבושה. מה שאני כן מתגעגע אליו, הוא ההאמר. למעלה מ5 מטרים אורכו, ו2.16 מ´ (לא כולל מראות- אז זה 2.44 מ´) רוחבו, ההאמר הוא חיה מוזרה לנהיגה. אמנם אני הצלחתי לסגל לעצמי יכולת דיוק נאה בשליטה על מגבלותיו הפיזיים, אך רבים וטובים כשלו. בקורס ההכשרה המתקדם, שנקרא "נהיגה קרבית", ישנו תרגיל הנקרא "Follow the Leader", ומטרתו בדומה לשמו היא תרגול הרוחב של ההאמר, לא דבר מובן מאליו. באזור מיוחד דרום-מערבית לבאליש, נלקחים הנהגים עם ההאמרים למקום בו סבך עצים שהמרווח ביניהם כאילו ותוכנן במיוחד להאמרים. הרווח מינימלי, והמטרה היא "לאבד" את ההאמר שמאחוריך- ומטרת ההאמר שמאחוריך למנוע ממך להתחמק. הבעייה מתעוררת כשהנהג המוביל טועה בהערכתו את הרוחב, וכך זכיתי לשבת בהאמר בעוד שנהגו משפד את שני מראותי על עצים... לא נעים, אבל אני מודה שלא אני ולא ההאמר שמאחורינו על צוותו לא חווינו צחוק בריא כ"כ הרבה זמן... ואחרי שצחקנו ונהנינו, נעבור לחלק האומנותי. ההאמר על הכביש הוא רכב בינוני למדי. עם רוחב של משאית וצמיגים בהתאם, היה ניתן לצפות לאחיזת כביש טובה. אך לא כך הדבר. ההאמר נועל צמיגי בוץ, מה שאומר שהאחיזה על האספלט נפגעת. תת היגוי עדין יוביל חיש קל להיגוי יתר אומנותי, והשליטה על כך הינה טבעית, קלה ונעימה. עם למעלה מ3 טון כולל הציוד שעל גבו, יודע ההאמר לכשכש בזנבו באופן משעשע שיכול להסביר מדוע המגבלה החוקתית הצבאית היא 65 קמ"ש. ההיגוי קל מאוד אך עם פחות משלושה סיבובים מנעילה לנעילה, הוא מהיר למדי וניתן להתמודד עם מצבים קיצוניים בכבוד יחסי. תקשורת? הצחקתם את האמריקאים, יש גבול לכל תעלול. המושבים הצבאיים ספרטניים כמצופה, אך גם בנסיעות ארוכות במיוחד, כאלו שמתחילות ברמה"ג ומסתיימות בנגב, ההאמר נוח למדי כששילוב של מתלים רכים במהלכם הראשוני ומושבים קשים עושה את העבודה לשביעות רצוני החלקית. בשטח העניינים נשארים נוחים, אך אותה הרכות ההתחלתית בראש המהלך, גורמת לקפיצות מיותרות ולטלטול המרכב. אכות ההרכבה בתא הנוסעים היא מגוכחת, אך משום שיש שלושה חלקים בקושי, לא קשה להשיב אותם חזרה למקומם J. המרווח בתא הנוסעים הוא הנקודה החלשה בהאמר. עם בסיס גלגלים שעולה על 4 מטרים, היה ניתן לצפות למרווח רגלים ראוי, אך זה פשוט ואינו קיים, לא לנהג, ובמיוחד לא לנוסעים האומללים שאיתו. גם למעלה משני המטרים של הרוחב לא עוזרים, ומה שנשאר לנוסעים זה מיני-כוך שבו הם מצטמצמים. זה מחיר התכנון- האמריקאים לא רצו רכב גבוה (שכן גבוה= מסוכן ומתהפך) והעדיפו רכב נמוך ורחב (1.9 מ´ גובהו) למען הבטיחות- ושיהיה בזול וזוהי התוצאה. להאמר הצבאי מנוע דיזל 6.5 ליטר עם 160 כ"ס, ו39 קג"מ של מומנט. יחסי העברה קצרים ומנוע שמתקשה להגיע לסל"ד גבוה, מותירים את המהירות הסופית על 117.2 קמ"ש בעוד שהסקאלה מסתיימת כבר ב100, זה מה שנקרא הערכה עצמית נמוכה. תיבת ההילוכים בעלת 4 הילוכים (3 והילוך יתר) פשוטה ויעילה, ומבצעת את מה שרגל ימין מבקשת יפה. ההאמר רועש במיוחד, והמנוע מחוספס וצורם- לא עובדה מפתיעה בהתחשב בגילו ובהעדר כל בידוד רעשים. אבל מה שמוקרב על הכביש בדמות נוחות בינונית או התנהגות וביצועים פושרים, מתוגמל היטב בשטח. להאמר הנעה קבועה לכל ארבעת הגלגלים, עם תיבת העברה המאפשרת לנעול את הדיפרנציאל המרכזי ובכך לחלק את הכוח שווה בשווה בין שני הסרנים (בניגוד לכוח ע"פ דרישה במצב הרגיל) או לנעול את כל שלושת הסרנים כהילוך נמוך ובכך להעביר כוח זהה לכל גלגל וגלגל. בעוד שהמצב השני הינו לשטח קשה מאוד בלבד ומגביל את מהירות הנסיעה לכ40 קמ"ש ומציע יכולת שטח טכני/חילוץ מרשימה, הרי שהמצב השני מאפשר גם שיפור לאחיזה על כביש חלק או שבילים מהירים. עד כמה זה באמת שיפר? אני העדפתי את המצב הרגיל גם על כביש רטוב, ואת התיקונים כבר עשיתי לבד שכן לדעתי הנעילה יוצרת יותר מדי תת-היגוי. את יכולת השטח של ההאמר ניתן להגדיר כמעולה. לא פחות. אמנם רוחבו בעוכריו ושבילים צרים מהווים בעייה במיוחד אם מדובר בשביל הררי, אבל במקרה הרע פשוט נוסעים על חצי שביל ועל חצי בולדרים. ברמת הגולן המבולדרת, מתגלה ההאמר כבעל יכולות מופלאות. שפע של מומנט עוקר סלעים ממקומם, וארבעת צמיגי השטח נועצים שיניהם בכל מכשול וצולחים אותו בקלות מרשימה. ההאמר מוכיח פעם אחר פעם כמה מיומנות לא חשובה אם אתה בכלי הנכון. אז נכון, מי שיודע לנצל את ההאמר נכון יגיע איתו למהירויות מופלגות ולמקומות שאחרים רק חולמים עליהם, אך גם הנהג הלא מיומן ידע להפיק ממנו יכולות גבוהות. מבנה ההאמר, לפיו הגלגלים הקדמיים כמעט וחורגים מקדמת הרכב, מאפשרת עליה על מכשולים גבוהים במיוחד עליהם רכב שטח ממוצע יתלבש עם הפגוש הקדמי, ובחגיגה פוגם רק הפגוש האחורי והגלגל הרזרבי שעליו שמצמצמים מעט את זווית הנטישה. מרווח גחון של 40 ס"מ ויכולת צליחה של 70 ס"מ (למעלה ממטר עם ערכת צליחה) מבטיחים יכולת טובה. ההגנה התחתונה של ההאמר מאסיבית, ורק הדיפרנציאל המרכזי מעט חשוף למרות הגנה מסויימת שיש לו. במהלך שרותי יצא לי לחלץ האמרים ש"התיישבו" על בולדר גדול במיוחד, ובד"כ פרט לחילוץ עצמו אין כל נזק. חוסן המבנה בא גם לידי ביטוי ביכולתו של ההאמר לקפוץ. האמר שעלה על רמפת טנקים במהירות גבוהה (טעות של הנהג) נחת על האדמה ללא כל פגע, וזו מדרגה של למעלה ממטר. ההאמר הוא לא החיה של כל אחד. הוא ענק, לא נוח דיו לנסיעה בכביש, צריכת הדלק שערורייתית (5 ק"מ לליטר) והמחיר גבוה, שלא לדבר על הצורך ברשיון ג´ עבור. ההתנהגות על הכביש גם היא לא עושה עימו חסד. אבל לאלו שבאמת מעוניינים לרדת לשטח (ולא זה שמול בית-הקפה) ההאמר הוא פסגת המאוה. איי.אם.ג´נרל האמר (האמווי): מנוע: דיזל, 6.5 ליטר עם 160 כ"ס ו39 קג"מ. ביצועים: 117.2 קמ"ש מרביים, 17 שניות למאה ביום טוב, 21 שניות ביום רע. בעד: יכולת שטח ללא תחרות, מראה. נגד: לא נוח, צפוף, זללן, על הכביש העניינים בינוניים, יקר, מנוע חלש ורועש. סיכום: חיית שטח, תענוג אמיתי. *הכתוב הוא בגדר דעה אישית וכך יש להתייחס אליו, כאילו בכלל יהיה לכם אי פעם האמר
נסיעת מבחן ארוכת טווח: איי.אם.ג´נרל האמר (האמווי). *********************************************** "מה עשית בצבא?" שאלה רונית, אחראית כוח האדם של קמור. "המממ.." מלמלתי, "הייתי במערך הלוגיסטי של התותחנים, ואח"כ הוכשרתי לתפעול של רכב קרבי". "אז היית נהג?" פלטה רונית בחצי חיוך. "כן" השבתי במבט מושפל, "הייתי נהג האמר, אבל זה תפקיד טוב". Honestly, baby… כשאני מסתכל אחורה על השנים שלי בצבא, אני לא יכול להמנע מהתחושה של הגעגוע. לא, אני לא מתגעגע לטירונות, לא להכשרה על אחד מהכלים היקרים והעוצמתיים שיש לצה"ל על הקרקע, ובטח שלא לשהות המאוד ממושכת במדינה הפלסטינאית הכבושה. מה שאני כן מתגעגע אליו, הוא ההאמר. למעלה מ5 מטרים אורכו, ו2.16 מ´ (לא כולל מראות- אז זה 2.44 מ´) רוחבו, ההאמר הוא חיה מוזרה לנהיגה. אמנם אני הצלחתי לסגל לעצמי יכולת דיוק נאה בשליטה על מגבלותיו הפיזיים, אך רבים וטובים כשלו. בקורס ההכשרה המתקדם, שנקרא "נהיגה קרבית", ישנו תרגיל הנקרא "Follow the Leader", ומטרתו בדומה לשמו היא תרגול הרוחב של ההאמר, לא דבר מובן מאליו. באזור מיוחד דרום-מערבית לבאליש, נלקחים הנהגים עם ההאמרים למקום בו סבך עצים שהמרווח ביניהם כאילו ותוכנן במיוחד להאמרים. הרווח מינימלי, והמטרה היא "לאבד" את ההאמר שמאחוריך- ומטרת ההאמר שמאחוריך למנוע ממך להתחמק. הבעייה מתעוררת כשהנהג המוביל טועה בהערכתו את הרוחב, וכך זכיתי לשבת בהאמר בעוד שנהגו משפד את שני מראותי על עצים... לא נעים, אבל אני מודה שלא אני ולא ההאמר שמאחורינו על צוותו לא חווינו צחוק בריא כ"כ הרבה זמן... ואחרי שצחקנו ונהנינו, נעבור לחלק האומנותי. ההאמר על הכביש הוא רכב בינוני למדי. עם רוחב של משאית וצמיגים בהתאם, היה ניתן לצפות לאחיזת כביש טובה. אך לא כך הדבר. ההאמר נועל צמיגי בוץ, מה שאומר שהאחיזה על האספלט נפגעת. תת היגוי עדין יוביל חיש קל להיגוי יתר אומנותי, והשליטה על כך הינה טבעית, קלה ונעימה. עם למעלה מ3 טון כולל הציוד שעל גבו, יודע ההאמר לכשכש בזנבו באופן משעשע שיכול להסביר מדוע המגבלה החוקתית הצבאית היא 65 קמ"ש. ההיגוי קל מאוד אך עם פחות משלושה סיבובים מנעילה לנעילה, הוא מהיר למדי וניתן להתמודד עם מצבים קיצוניים בכבוד יחסי. תקשורת? הצחקתם את האמריקאים, יש גבול לכל תעלול. המושבים הצבאיים ספרטניים כמצופה, אך גם בנסיעות ארוכות במיוחד, כאלו שמתחילות ברמה"ג ומסתיימות בנגב, ההאמר נוח למדי כששילוב של מתלים רכים במהלכם הראשוני ומושבים קשים עושה את העבודה לשביעות רצוני החלקית. בשטח העניינים נשארים נוחים, אך אותה הרכות ההתחלתית בראש המהלך, גורמת לקפיצות מיותרות ולטלטול המרכב. אכות ההרכבה בתא הנוסעים היא מגוכחת, אך משום שיש שלושה חלקים בקושי, לא קשה להשיב אותם חזרה למקומם J. המרווח בתא הנוסעים הוא הנקודה החלשה בהאמר. עם בסיס גלגלים שעולה על 4 מטרים, היה ניתן לצפות למרווח רגלים ראוי, אך זה פשוט ואינו קיים, לא לנהג, ובמיוחד לא לנוסעים האומללים שאיתו. גם למעלה משני המטרים של הרוחב לא עוזרים, ומה שנשאר לנוסעים זה מיני-כוך שבו הם מצטמצמים. זה מחיר התכנון- האמריקאים לא רצו רכב גבוה (שכן גבוה= מסוכן ומתהפך) והעדיפו רכב נמוך ורחב (1.9 מ´ גובהו) למען הבטיחות- ושיהיה בזול וזוהי התוצאה. להאמר הצבאי מנוע דיזל 6.5 ליטר עם 160 כ"ס, ו39 קג"מ של מומנט. יחסי העברה קצרים ומנוע שמתקשה להגיע לסל"ד גבוה, מותירים את המהירות הסופית על 117.2 קמ"ש בעוד שהסקאלה מסתיימת כבר ב100, זה מה שנקרא הערכה עצמית נמוכה. תיבת ההילוכים בעלת 4 הילוכים (3 והילוך יתר) פשוטה ויעילה, ומבצעת את מה שרגל ימין מבקשת יפה. ההאמר רועש במיוחד, והמנוע מחוספס וצורם- לא עובדה מפתיעה בהתחשב בגילו ובהעדר כל בידוד רעשים. אבל מה שמוקרב על הכביש בדמות נוחות בינונית או התנהגות וביצועים פושרים, מתוגמל היטב בשטח. להאמר הנעה קבועה לכל ארבעת הגלגלים, עם תיבת העברה המאפשרת לנעול את הדיפרנציאל המרכזי ובכך לחלק את הכוח שווה בשווה בין שני הסרנים (בניגוד לכוח ע"פ דרישה במצב הרגיל) או לנעול את כל שלושת הסרנים כהילוך נמוך ובכך להעביר כוח זהה לכל גלגל וגלגל. בעוד שהמצב השני הינו לשטח קשה מאוד בלבד ומגביל את מהירות הנסיעה לכ40 קמ"ש ומציע יכולת שטח טכני/חילוץ מרשימה, הרי שהמצב השני מאפשר גם שיפור לאחיזה על כביש חלק או שבילים מהירים. עד כמה זה באמת שיפר? אני העדפתי את המצב הרגיל גם על כביש רטוב, ואת התיקונים כבר עשיתי לבד שכן לדעתי הנעילה יוצרת יותר מדי תת-היגוי. את יכולת השטח של ההאמר ניתן להגדיר כמעולה. לא פחות. אמנם רוחבו בעוכריו ושבילים צרים מהווים בעייה במיוחד אם מדובר בשביל הררי, אבל במקרה הרע פשוט נוסעים על חצי שביל ועל חצי בולדרים. ברמת הגולן המבולדרת, מתגלה ההאמר כבעל יכולות מופלאות. שפע של מומנט עוקר סלעים ממקומם, וארבעת צמיגי השטח נועצים שיניהם בכל מכשול וצולחים אותו בקלות מרשימה. ההאמר מוכיח פעם אחר פעם כמה מיומנות לא חשובה אם אתה בכלי הנכון. אז נכון, מי שיודע לנצל את ההאמר נכון יגיע איתו למהירויות מופלגות ולמקומות שאחרים רק חולמים עליהם, אך גם הנהג הלא מיומן ידע להפיק ממנו יכולות גבוהות. מבנה ההאמר, לפיו הגלגלים הקדמיים כמעט וחורגים מקדמת הרכב, מאפשרת עליה על מכשולים גבוהים במיוחד עליהם רכב שטח ממוצע יתלבש עם הפגוש הקדמי, ובחגיגה פוגם רק הפגוש האחורי והגלגל הרזרבי שעליו שמצמצמים מעט את זווית הנטישה. מרווח גחון של 40 ס"מ ויכולת צליחה של 70 ס"מ (למעלה ממטר עם ערכת צליחה) מבטיחים יכולת טובה. ההגנה התחתונה של ההאמר מאסיבית, ורק הדיפרנציאל המרכזי מעט חשוף למרות הגנה מסויימת שיש לו. במהלך שרותי יצא לי לחלץ האמרים ש"התיישבו" על בולדר גדול במיוחד, ובד"כ פרט לחילוץ עצמו אין כל נזק. חוסן המבנה בא גם לידי ביטוי ביכולתו של ההאמר לקפוץ. האמר שעלה על רמפת טנקים במהירות גבוהה (טעות של הנהג) נחת על האדמה ללא כל פגע, וזו מדרגה של למעלה ממטר. ההאמר הוא לא החיה של כל אחד. הוא ענק, לא נוח דיו לנסיעה בכביש, צריכת הדלק שערורייתית (5 ק"מ לליטר) והמחיר גבוה, שלא לדבר על הצורך ברשיון ג´ עבור. ההתנהגות על הכביש גם היא לא עושה עימו חסד. אבל לאלו שבאמת מעוניינים לרדת לשטח (ולא זה שמול בית-הקפה) ההאמר הוא פסגת המאוה. איי.אם.ג´נרל האמר (האמווי): מנוע: דיזל, 6.5 ליטר עם 160 כ"ס ו39 קג"מ. ביצועים: 117.2 קמ"ש מרביים, 17 שניות למאה ביום טוב, 21 שניות ביום רע. בעד: יכולת שטח ללא תחרות, מראה. נגד: לא נוח, צפוף, זללן, על הכביש העניינים בינוניים, יקר, מנוע חלש ורועש. סיכום: חיית שטח, תענוג אמיתי. *הכתוב הוא בגדר דעה אישית וכך יש להתייחס אליו, כאילו בכלל יהיה לכם אי פעם האמר
