->
רוחב-הפס של USB קטן בהרבה מזה של הfirewire. (12 מגה-ביט לשניה מול 400 מגה-ביט או 800 מגה-ביט לשנייה). לכן ניתן להעביר בfirewire יותר מידע בזמן נתון. בUSB ניתן להעביר אות וידאו, אבל היא תהיה באיכות מאד נמוכה, משום שרוחב-פס העברת המידע מגביל מסת הנתונים העוברים בזמן נתון (המסה גדלה ככל שהאיכות שתגדיר גבוהה יותר). עוד נחיתות בUSB היא, שבUSB המידע העובר לא מסונכרן. הוא עובר בחבילות, ולא תמיד מאפשר דגימה נקייה של וידאו. לקבצים למשל זה לא משנה, אבל וידאו צריך לעבור ברוחב-פס יציב (בכדי שלא יהיה delay בין קול לתמונה ושלא יהיו dropים), שUSB לא נותן. בfirewire הכל מסונכרן, והוא מבטיח רוחב פס יציב וקבוע (באנגלית זה נקרא isochronous). היום ישנו גם ממשק משודרג של USB העונה לשם USB2. התקן המדובר עובד במהירות תיאורטית של 480Mbps, שזה יותר מממשק firewire סטנדרטי. הבעייה היא שוב, שהמידע עובר בpackets, ולא בזרימה קבועה ומבוקרת, ולכן תשדיר וידאו, שבו הרצף כן חשוב, לא תמיד יתקבל טוב. USB גם תלוי מאד בעוצמת המעבד של המחשב, ולכן אמינות דגימת הוידאו תהיה תלויה מאד גם במשתנה הזה. היתרון הבולט של USB אל מול הוא שהממשק נמצא בכל מחשב היום, והוא מאד נגיש. מצד שני, כרטיס PCI פשוט של firewire400 עולה היום 150-200 שקל, מה שמצל קצת על היתרון של הUSB. מה עדיף? תלוי בייעוד. לתזרימי וידאו אינטרנטיים באיכות נמוכה USB מתאים גם מתאים, מכיוון שמראש אנשים לא מצפים לאיכות גבוה במיוחד, וקפיצות פה ושם לא ממש מפריעות. גם לתמונות סטילס, כמו העברת קבצים רגילים למחשב, USB מתאים מאד. גם לסרטי משפחה USB2 יהווה פתרון סביר. לעבודה קצת פחות חובבנית רצוי לעבוד עם firewire. כדאי לזכור גם שהרבה מצלמות דיגיטליות בכלל לא תומכות בהעברת וידאו בUSB.