צועניה אדומה
New member
Fire.
כששואלים אותה מי היא, היא עונה תמיד "אני פירומנית", כמו איזו פליטת פה בלתי מכוונת.
"למה פירומנית?"
"כי אני צריכה..." היא אומרת, משתהה בדיוק לרגע, "להבעיר את לבותיהם של האנשים".
ואז תמיד מביטים האנשים זה בזה, כאילו בחוסר הבנה למילים שנאמרו זה עתה, מגחכים לאור התשובה המוזרה ולא יודעים עד כמה היא נאמנה למציאות.
בילדות קראו לה כולם 'גפרור', ולא בגלל גופה הגבעולי. השיער הג'ינג'י שלה היה סימבולי לכל הקיום שלה, החם, זה שהלהיט הכל מסביב. חבריה אהבו את אומץ הלב שניחנה בו ואת הדעתנות שלה, שלא יכלו להיות אדישים לה מעולם.
בגיל 19 התחילה לכתוב. כשנשכבה על המיטה רצו בראשה כל מיני מחשבות חדשות ולא מוכרות, שגרמו לכל הגוף שלה להיות דרוך. היא החליטה לתמלל אותן.
באחת הפנטזיות שלה, היא קשורה ערומה לכיסא. גבר מבוגר ממנה מלטף את לחייה ואז סוטר להן. היא מרגישה את ההשפלה עוטפת אותה ועד כמה נזקקה לה. אין לה מושג באילו יחסים הם נמצאים, רק שהכל מרגיש בדיוק במקומו. הגבר הזה מספר לה שצריך לכבות קצת את הלבה שבוערת בתוכה.
היא נושמת עמוק.
הם קבעו להיפגש בשעה אחת בבית הקפה. השעה אחת וחמישה. בית הקפה הומה אנשים משוחחים על הא ועל דא, והיא חושבת לרגע קטן שאולי כדאי ללכת, לברוח משם לפני שיקרה משהו שלא התכוננה אליו. ואז הוא מופיע. גבר כבן 37 בערך, כמו שאמר לה בשיחת הטלפון שלהם, נאה וגבוה. והיא מחייכת. הוא מוצא חן בעיניה.
אחר כך, בחדר, היא תהיה כמו נר קטן, שמשחקים בלהבה שלו במשך שעות.
כששואלים אותה מי היא, היא עונה תמיד "אני פירומנית", כמו איזו פליטת פה בלתי מכוונת.
"למה פירומנית?"
"כי אני צריכה..." היא אומרת, משתהה בדיוק לרגע, "להבעיר את לבותיהם של האנשים".
ואז תמיד מביטים האנשים זה בזה, כאילו בחוסר הבנה למילים שנאמרו זה עתה, מגחכים לאור התשובה המוזרה ולא יודעים עד כמה היא נאמנה למציאות.
בילדות קראו לה כולם 'גפרור', ולא בגלל גופה הגבעולי. השיער הג'ינג'י שלה היה סימבולי לכל הקיום שלה, החם, זה שהלהיט הכל מסביב. חבריה אהבו את אומץ הלב שניחנה בו ואת הדעתנות שלה, שלא יכלו להיות אדישים לה מעולם.
בגיל 19 התחילה לכתוב. כשנשכבה על המיטה רצו בראשה כל מיני מחשבות חדשות ולא מוכרות, שגרמו לכל הגוף שלה להיות דרוך. היא החליטה לתמלל אותן.
באחת הפנטזיות שלה, היא קשורה ערומה לכיסא. גבר מבוגר ממנה מלטף את לחייה ואז סוטר להן. היא מרגישה את ההשפלה עוטפת אותה ועד כמה נזקקה לה. אין לה מושג באילו יחסים הם נמצאים, רק שהכל מרגיש בדיוק במקומו. הגבר הזה מספר לה שצריך לכבות קצת את הלבה שבוערת בתוכה.
היא נושמת עמוק.
הם קבעו להיפגש בשעה אחת בבית הקפה. השעה אחת וחמישה. בית הקפה הומה אנשים משוחחים על הא ועל דא, והיא חושבת לרגע קטן שאולי כדאי ללכת, לברוח משם לפני שיקרה משהו שלא התכוננה אליו. ואז הוא מופיע. גבר כבן 37 בערך, כמו שאמר לה בשיחת הטלפון שלהם, נאה וגבוה. והיא מחייכת. הוא מוצא חן בעיניה.
אחר כך, בחדר, היא תהיה כמו נר קטן, שמשחקים בלהבה שלו במשך שעות.
