צועניה אדומה
New member
Fight club.
ת"א. שדרות רוטשילד . אני מתיישבת על ספסל בתחילת השדרה. מוודאת שהספסל שמולי יישאר ריק. אנשים חולפים על פניי ,הם ממהרים ,וחלקם ממהרים מאוד . מעטים מביטים בעיניים, וגם אז מבטם שטחי .רגעי .הם לא מתעקשים מספיק. יש לי עוד חמש דקות . שולפת את הספר שבתיק שלי , ומוציאה מתוכו את הפתק שעליו מתנוסס כתב ידך . " 6 ועשרה . תתלבשי כמו שאמרתי. תהיי לבד. " אין שם בקשה, אין נחמדות ,רק המילים שאני צריכה למלא אחריהן. יש לי עוד דקה. אגל זיעה גולש בחריץ של שדיי. אילו רק היית מלקק אותו עכשיו. מה לא הייתי נותנת. דמות של גבר גבוה מתקרבת אל הספסל שמולי . החוק הראשון שלנו היה שלא מדברים על זה.הכלל השני שלנו –לא מדברים על זה. עיניך נעוצות בשלי ,אתה מתיישב באיטיות ,וזה נדמה כחלקיק שנייה. היד שלי כאילו מעצמה מתחילה ללטף את השיער ,השנייה בין היריכיים , כבר קשה לי לנשום . האוויר נעים ואנשים ממשיכים ללכת, מסתירים לי אותך ברגעי נצח . אתה יושב כמהופנט , ואני פותחת מעט את הג'קט ,מגלה לך שמתחת לבשתי את החולצה השקופה, זו שאתה אוהב . אגל הזיעה שלי כבר עמוק בפנים, וגופי זז באי נוחות . אני משלבת רגליים, והחצאית הקצרה עולה לי מעט למעלה. אני מרשה לה אפילו יותר, ומרימה עוד קצת . לא קשה להבחין שהגוף שלך נוקשה, עיניך סוקרות את רגליי. אתה מדמיין את כפות הרגליים, את השוק , פנים הירך, את ידייך נשלחות אליי ומלטפות ,צובטות אותי ומוציאות ממני קולות כאב . פותחת עוד קצת את הג'קט ,נותנת לאגל הזיעה לנשום . אתה זז. בלי שאשים לב, אתה מניד את הראש . מחזיר את עיניך לשלי ,מתגרה שכמותך. אני מלקקת שפתיים, מורידה את רגלי אל הקרקע ועכשיו הן צמודות . פותחת מעט את הרגליים, ואני יודעת שחוש הריח שלך כבר משתגע. אני יודעת שחוש הראייה שלך נטרף. גם בחושך אתה מזהה את הרטיבות הנוצצת בין שפתיי. אתה מריח מקילומטרים את קולות הייחום . אתה זז שוב, במהירות. הידיים שלך נקמצות לאגרופים. השפתיים שלך ננשכות ע"י השיניים. עכשיו אתה מדמיין שהאצבע שלך חודרת לי לכוס. אתה מדמיין את רגע הגילוי של החום והרטיבות. הזין שלך כבר עומד, אבל אסור לי שתחדור. אסור. אתה מדמיין אותי כורעת על ארבע אל מול המבטים, שולפת את הזין שלך ומוצצת. אתה חונק אותי, כמו שרציתי, כמו שלא הפסקת לדמיין מאז שהתחלנו לדבר. כמו מאז שדימיינת את העור המתוח, ואצלי התרוצצו מחשבות על פער הגילאים, על הגבריות והשליטה והרצון. על הטירוף הזה שבי, שיתפרץ בכל רגע וירוץ אליך . אבל לא, אסור. אתה קושר אותי בחבלי קטיפה אל הספסל, מנשק אותי עם הרוח, צובט ומכאיב עם הגשם שיגיע עוד מעט . אלומ הם חיינו, והם נגמרים דקה אחרי דקה. הניסיון שלנו להישאר שפויים, ולא לגעת.
ת"א. שדרות רוטשילד . אני מתיישבת על ספסל בתחילת השדרה. מוודאת שהספסל שמולי יישאר ריק. אנשים חולפים על פניי ,הם ממהרים ,וחלקם ממהרים מאוד . מעטים מביטים בעיניים, וגם אז מבטם שטחי .רגעי .הם לא מתעקשים מספיק. יש לי עוד חמש דקות . שולפת את הספר שבתיק שלי , ומוציאה מתוכו את הפתק שעליו מתנוסס כתב ידך . " 6 ועשרה . תתלבשי כמו שאמרתי. תהיי לבד. " אין שם בקשה, אין נחמדות ,רק המילים שאני צריכה למלא אחריהן. יש לי עוד דקה. אגל זיעה גולש בחריץ של שדיי. אילו רק היית מלקק אותו עכשיו. מה לא הייתי נותנת. דמות של גבר גבוה מתקרבת אל הספסל שמולי . החוק הראשון שלנו היה שלא מדברים על זה.הכלל השני שלנו –לא מדברים על זה. עיניך נעוצות בשלי ,אתה מתיישב באיטיות ,וזה נדמה כחלקיק שנייה. היד שלי כאילו מעצמה מתחילה ללטף את השיער ,השנייה בין היריכיים , כבר קשה לי לנשום . האוויר נעים ואנשים ממשיכים ללכת, מסתירים לי אותך ברגעי נצח . אתה יושב כמהופנט , ואני פותחת מעט את הג'קט ,מגלה לך שמתחת לבשתי את החולצה השקופה, זו שאתה אוהב . אגל הזיעה שלי כבר עמוק בפנים, וגופי זז באי נוחות . אני משלבת רגליים, והחצאית הקצרה עולה לי מעט למעלה. אני מרשה לה אפילו יותר, ומרימה עוד קצת . לא קשה להבחין שהגוף שלך נוקשה, עיניך סוקרות את רגליי. אתה מדמיין את כפות הרגליים, את השוק , פנים הירך, את ידייך נשלחות אליי ומלטפות ,צובטות אותי ומוציאות ממני קולות כאב . פותחת עוד קצת את הג'קט ,נותנת לאגל הזיעה לנשום . אתה זז. בלי שאשים לב, אתה מניד את הראש . מחזיר את עיניך לשלי ,מתגרה שכמותך. אני מלקקת שפתיים, מורידה את רגלי אל הקרקע ועכשיו הן צמודות . פותחת מעט את הרגליים, ואני יודעת שחוש הריח שלך כבר משתגע. אני יודעת שחוש הראייה שלך נטרף. גם בחושך אתה מזהה את הרטיבות הנוצצת בין שפתיי. אתה מריח מקילומטרים את קולות הייחום . אתה זז שוב, במהירות. הידיים שלך נקמצות לאגרופים. השפתיים שלך ננשכות ע"י השיניים. עכשיו אתה מדמיין שהאצבע שלך חודרת לי לכוס. אתה מדמיין את רגע הגילוי של החום והרטיבות. הזין שלך כבר עומד, אבל אסור לי שתחדור. אסור. אתה מדמיין אותי כורעת על ארבע אל מול המבטים, שולפת את הזין שלך ומוצצת. אתה חונק אותי, כמו שרציתי, כמו שלא הפסקת לדמיין מאז שהתחלנו לדבר. כמו מאז שדימיינת את העור המתוח, ואצלי התרוצצו מחשבות על פער הגילאים, על הגבריות והשליטה והרצון. על הטירוף הזה שבי, שיתפרץ בכל רגע וירוץ אליך . אבל לא, אסור. אתה קושר אותי בחבלי קטיפה אל הספסל, מנשק אותי עם הרוח, צובט ומכאיב עם הגשם שיגיע עוד מעט . אלומ הם חיינו, והם נגמרים דקה אחרי דקה. הניסיון שלנו להישאר שפויים, ולא לגעת.
