מה שהיה
צניחת ישיבה עם חיים הרשקוביץ, יצאנו קצת רחוק ופתחתי קצת נמוך. מצאתי את עצמי די רחוק משטח הנחיתה אבל לא רחוק מדי והאמנתי שאגיע. מתי שהוא בערך 1000 רגל מעל הקרקע הבנתי שזה לא יקרה והתחלתי לחפש שטח אלטרנטיבי. כל השטחים הקרובים היו מכוסים בעצים ותוכ כדי שאני חושב ומחפש אני כמובן ממשיך לאבד גובה ולהתקרב (עם רוח צד) לשטח הנחיתה המרכזי. בשלב מסוים ראיתי קרחת בין העצים קרובה מאד לדשא. בשלב הזה הייתי צריך לבחור בין לנחות עם רוח צד לרוחב כיוון הנחיתה ולחתוך את כל שאר החופות שבאו משמאלי, נחיתה לתוך עצים, קקטוסים וכו' לבין סיבוב נמוך ונסיון לנחות לתוך אותה קרחת בין העצים. ה חלטה לא כיפית בכלל. חשבתי שהדבר הכי פחות נורא יהיה לנסות ללכת על אותה קרחת. הסיבוב היה נמוך מדי החופה התיישרה מטרים בודדים מעל הקרקע ולמרות שמשכתי את ההגאים עד הסוף זה היה מאוחר מדי והחופה לא בלמה. רגל שמאל פגשה ראשונה את הקרקע ואח"כ כל הגוף. אין כאן שום לקח חדש ללמוד, קובי. מה שמורדי אומר בכל הזדמנות : א.אם אתה לא משוכנע ב100 אחוז שאתה מגיע, ברגע הפתיחה תתחיל לחפש שטח אלטרנטיבי. ב.עדיף לנחות עם רוח צד או גב ולא לעשות סיבוב נמוך ג.אם כבר עשית את כל הטעויות כדאי לדעת להימרח על הקרקע בצורה הכי טובה סה"כ, היתה לי טעות בשיקול דעת והערכה מוטעית לגבי המרחק ואיבוד הגובה שלי. מקווה שאנשים ילמדו ולא בדרך הקשה כמוני. לאלה שדואגים לי : סה"כ מדובר בפציעה קלה מאד. יום אחרי חיים לקח אותי לבית חולים קרוב, צילמו, קיבעו וקבעו שכנראה יש לי סדק קטן מאד בכף הרגל. זה לא כואב ועם קצת מזל אולי אני עוד אצנח לקראת סוף התקופה שלי פה. אני מסתובב כאן על קביים אבל ממש לא סובל תעשו חיים ושמרו על עצמכם עינב