FAILURE TO COMMUNICATE

[נסחפת עם הגלים]

FAILURE TO COMMUNICATE

אני: אני חושבת שחסר לי סרוטונין.
פסיכולוגית: *צוחקת* מה זאת אומרת חסר לך סרוטונין?
אני: חסר לי, יש לי סימפטומים של לא מספיק סרוטונין-דיכאון, תוקפנות וכו'.
פסיכולוגית: אבל איך את מרגישה?
אני: שיש לי פקקים בסינפסות, הסרוטונין לא עובר.
פסיכולוגית: אבל איך זה גורם לך להרגיש?
אני: כמו מישהי שיש לה מחסור בסרוטונין.

 

[נסחפת עם הגלים]

יש לי עוד אחד

"אתן לך דוגמא. כאשר הייתי קטן, חשקה נפשי עד מאוד במרק אטריות, אולם אמי שידעה כמה אני אוהב מרק אטריות התעקשה להזין אותי במרק ירקות, חרף סירוביי החוזרים ונשנים. זה עד היום רודף אותי, ההתעלמות שלה מרצוני במרק אטריות".

הפסיכולוג ארנסטו נותן פרספקטיבה חדשה לטראומה-טראומה של מפונקים.

 

[יעל ניסן]

ברור לך שהראשון

גובל בשיחה מהזן הפסיכוטי, כן?

אף אחד לא מרגיש את הסינפסות שלו או שום סטרוקטורה במוח.

 

[נסחפת עם הגלים]

ברור שלא מרגישים סינפסות

אבל אני כן מרגישה על פי ההתנהגות שכדאי לי להעלות מינון של ציפרלקס. וכשאני לוקחת אני לא מרגישה את הסינפסות אבל כן מרגישה תחושת חמימות בראש. כשאני לוקחת ריטלין אני מרגישה באיזור המצח כאילו שמו לי שם נוזל נגד סתימות שפותח אותן.

וזה בצחוק

 

[mormorto3]

כל מה שלא מובן פסיכוטי?

מה הסמכתך ?

 

[יעל ניסן]

ברור שלא

ואני כבר קוראת את נע"ג כבר כמה זמן לדעת שהיא לא.
ההערכה הייתה לגבי הדרך בה בוחרים להתלונן.

כשאמרתי שהמשפט *גובל* בשיחה המזן הפסיכוטי הכוונה הייתה לא שזה לא מובן. נהפוך הוא. מובן לגמרי שמה שנע"ג רוצה זה שהרופא יעלה לה את מינון התרופה., אלא שהניסוח היה בסגנון של מחשבת שווא סומטית.

 

[נסחפת עם הגלים]

זו דווקא הייתה פסיכולוגית לא רופאה

והיא נגנבה בגלל שאמרתי לה שאני לא יודעת להגיד
מה אני מרגישה. אז לפעמים אני משתמשת בציטוטים לתאר את החוויה שלי, או שפשוט מדברת איתם ב״שפה״ אוניברסלית שהם מבינים.
הרי כולם יודעים שאם אני אומרת חסר סרוטונין מה זה אומר,
ואם אני אומרת ״אני צריכה אוקסיטוצין״ זה אומר שאני רוצה חיבוק.

 

[יעל ניסן]

לדבר בקוד

זה תהליך שקורה בכל מקום בו יש אינטראקציה ארוכת טווח וממושכת. יש משפחות עם 'שפה פרטית' דברים שהם אומרים אחד לשני שמרפררים למשהו מהזיכרון הקולקטיבי של בני אותה משפחה. מילה אחת במקום נרטיב שלם לאזכור.

מתי זה לא תקין?
מתי שמדברים בקוד עם מישהו שלא מכיר אותו, ושבכלל לא עולה על דעתו של מי שמשתמש בקוד שמולו עומד אדם שלא יודע אותו. לא את הקוד, לא את הנרטיב שמאחריו, לא את הזיכרון הקולקטיבי שהביא להתפתחותו...

כך יכול להיות שבין חבריך הקרובים או אלה שמכירים אותך זמן רב ומבינים ש"אוקסיטוצין" זה שם קוד לחיבוק - סבבה. אבל להניח שמי שרק נחשף אליך ואל הדיבור המיוחד שלך ידע? איך בדיוק?

*כולם יודעים* למה הכוונה כשאת אומרת שחסר לך סרוטונין? אז זהו, שלא.
מדובר על *כולם* מאוד צר ומצומצם. רק כזה שמכיר אותך לאורך זמן ובוודאי שלא כולל את כל העולם ואחותו.

ואני יודעת שאת יודעת, ובכל זאת יש לך ציפייה שגם אם יושב מולך מי שלא יודע קוד - בעיה שלו! את תדברי בקוד הזה בכל זאת, כי ככה בא לך וככה את מדברת, ותתפלאי עד מאוד שאת לא מובנת או שמרימים גבה.

 

[נסחפת עם הגלים]

הממ

ברור שלא כולם יודעים מה זה חסר סרוטונין-לא הייתי מדברת ככה עם אדם "רגיל" אבל היא פסיכולוגית, נראה לי שהיא צריכה לדעת...
ובאמת לא כזה קשה להבין אותי, צריך רק מעט דמיון, ראש פתוח ולבוא משוחרר ונקי מסכמות קודמות והנחות מובלעות.

 

[יעל ניסן]

TOM

Theory Of Mind
קראי קצת מה זה

כשיש לך דרישות סף להבנה (קצת דמיון ראש פתוח שחרור ממוסכמות קודמות והנחות מובלעות) ובו"ז בעצמך לא שומרת על ראש פתוח ושחרור ממוסכמות והנחות מובלעות, את מפספסת את כל האנשים שצריכים קצת תווך מצידך כדי להבין אותך יותר טוב.
ובכלל לא משנה שהיא פסיכולוגית

גם לך היו הנחות מובלעות על פסיכולוגים בדרך שהתנהלת.

 

[נסחפת עם הגלים]

אני יודעת מה זה TOM

וייתכן ויש לי בעיה באמפטיה קוגנטיבית (רגשית דווקא לא)
אבל היי-אני המטופלת.