יצירת אומנות
ככלל, הסידריאלים בנויים במומחיות גאונית שהביאה שבחים חסרי תקדים לחבורת הכותבים ברי המזל והמוכשרים האלה. אופי המשחק שונה, כמובן, ומיוחד בצורה שלא ראיתי מעולם במשחק תפקידים אחר (אבל סממנים לביורוקרטיה השמיימית אה-לה המיתולוגיה הסינית נכנסו כבר באקזלטד הבסיסי). מעבר לזה, יש לספר שני בעיות מרכזיות - הראשונה נוגעת לצ'ארמים הסידריאלים, שהם יצירתיים בצורה מטורפת ומגניבים ביותר (מדד המגניבות שלהם הוא כנראה הגבוה ביותר מבין כל סוגי הנשגבים). מנגד, הצ'ארמים שלהם סובלים מכמה בעיות חמורות של איזון, של מכניקה לא ברורה (שברוגסטרום התבטאה לפחות פעם אחת לגבי היותה מכוונת), ושל עצים קצרים ממוקדים מדי ו\או אוספים של השפעות ספורדיות. בסופו של דבר, יש כאן אות ומופת לכל כותב של יכולות מיוחדות מבחינת הפלייבור, האווירה והרעיונות, אבל המכניקה והמבניות פגומים. כדוגמה קח את עץ הרפואה (שלא מרפא אף אחד חוץ מצ'ארם פציעה אחד אחרון שהוא כבר התחדשות וצ'ארם בסיסי נגד מחלות) או את עץ ההתנגדות, ההיאבקות, ההפלגה והרכיבה - שיש בהם אפקטים מאוד עוצמתיים ומעניינים, שמהווים לא תוספת מעניינת לעץ אלא הבסיס שלו ולפעמים על חשבון דברים בסיסיים שנועדו לשרת את הצ'ארמים שאלה. הבעיה השנייה היא הפרק שעוסק באסטרולוגיה גורלות וכו'. שוב, מדובר באחת מהאופציות המעולות והיצירתיות ביותר שקיימות באקזלטד ובכלל עבור שחקנים. מנגד, זה היה הפרק הכי לא ברור אי פעם בכל ספרי אקזלטד (לפני שהפייר פולק יצא... עכשיו הוא נראה פשוט יחסית אליו) וזו בעיה קשה כשמדובר ברמת המורכבות שפועלת שם, שבה כל אי בהירות יוצרת תגובת שרשרת לאורך העץ, מה גם שדברים בסיסיים כמו עטיית גורלות נהדרים (RESPLENDENT DESTINIES, נכון שזה לא נשמע בסיסי?) לא ברורים בעצמם. בקיצור, זה כנראה אחד מהספרים הטובים ביותר למ"ת שיצאו אי פעם, ואחד משלושת האהובים ביותר עלי ללא ספק. יש קשיים, אבל הוא שווה את זה, ללא ספק.
