everybody או nobody

[נסיכת אהבה]

everybody../images/Emo24.gif או nobody ../images/Emo201.gif

יצא לי במסגרת קורס "מבוא לתיאטרון" לקרוא מחזה מימי הביניים שנקרא "כל אדם" ולא ידוע מה מקורו, אבל הוא מדבר על רגע לפני המוות של אדם שהוא כל אדם למעשה, שמגלה שכל חבריו- שבהם חמשת החושים ושאר רגשות ותחושות בנפשו- בוגדים בו, כי הוא לא טרח לטפח אותם, ואיכזב אותם. מי זה "כל אדם" לדעתכם

האם ניתן לומר עליכם שאתם "כל אדם"- האם אתם לא מטפחים את הרגשות והחושים שלכם ובעצם את הנפש שלכם

האם יש להם לפעמים הרגשה של פספוס שלא עשיתם דבר מאוד חשוב עבור הנפש שלכם

 

[להבה ירוקה]

לטפח את החושים

זו זווית ממש מעניינת, שאף פעם לא חשבתי עליה. תמיד חשבתי על טיפוח הגוף, או הנפש - והרצונות שלהם. (תמיד = ב-3 השנים האחרונות, כמובן). אבל בדיוק השבוע, דודתי האהובה מפאריז שלחה לי מייל שבו היא כתבה לי לצאת ולראות, להריח, להרגיש, למשש, ולשמוח.

 

[אלמון ה ו ד י]

אני בהחלט יכולה למצוא את עצמי

תחת ההגדרה המסויימת הזו של כל אדם. השאלה היא אם זה נכון לחיות בתחושה של פספוס... האם זה נכון לבלות את החיים לנו בשפיטה עצמית והלקאה? האם לא נכון יותר לאסוף את האנרגיות המתכלות בתחושה של החמצה ולעשות אתה עבודה על המודעות שתוביל לתחושה של שבע פנימי ורווחה...

 

[sunshine2004]

איך אהבתי את המחזה...

חושבת שכל אחד מאיתנו הוא Everyman...וברגע האמת, מה שחשוב הוא הדרך שבה הלכת בחייך. אם היית בן אדם טוב ולא פגעת באחרים (בכוונה...) ועשית את מה שיכולת בדרך שלך - זה הכי חשוב...לא סתם אומרים שהדרך חשובה הרבה פעמים יותר מהמטרה... מנסה לא לחשוב על פיספוס...כי אחרי הכל עשיתי מה שיכולתי בנקודת זמן בעבר.