../images/Emo13.gif
dewa מתקצר ל-ja גם בדיבור רשמי (רגיל), אבל הייתי אומר שהוא עדיין בשימוש. אני לא בטוח בקשר לזה לגמרי, אבל נראה לי ש-ja במקום dewa זאת תופעה די חדשה. בכל מקרה יצא לך להיתקל בו לדעתי, אני נתקלתי בו דווקא די הרבה ומבחינה דקדוקית המשמעות של dewa יותר ברורה מאשר ja שזה סתם קיצור, אז לימדתי גם אותו. בקשר לספר קאנג'י, אני משער שהוא כתוב בשיטה מבוססת השכיחות, כמו רוב הספרים (רשמתי על זה במאמר הקודם שלי). אני אישית לא מאמין בשיטת השכיחות כשיטה ללימוד קאנג'י לזרים. היא אמנם אפשרית, אבל צריכה השקעה גדולה ובסופו של דבר רוב התלמידים פשוט מוותרים על לימוד קאנג'י, ומקווים להסתדר עם קאנה ויפנית מדוברת. השיטה השכיחותית זאת אמנם השיטה שבה היפנים עצמם לומדים את הקאנג'י (ובגלל זה היפנים עצמם משוכנעים שהיא הנכונה), אבל ההבדל הוא שהיפנים לומדים את הקאנג'י באופן אינטסיבי במשך 8 שנים, ועוד כשהם במגע יומיומי עם חומר כתוב בקאנג'י. וכמובן שמדובר בשפת אם שלהם. אני לא חושב שרוב הגאיג'ין יכולים להשוות תנאים איתם בדרך הזאת. לשיטה השנייה, שנקרא לה השיטה התרכיבית, יש את החסרונות שלה. אתה לא תוכל לקרוא את רוב הטקסטים עד שתלמד את כל הג'ויו כי חלק מהקאנג'י הנפוצים הם דווקא בסוף בשיטה הזאת. אבל בשיטה התרכיבית אתה יכול ללמוד קאנג'י הרבה יותר מהר וזה גם יותר פשוט. אז גם אם יש אנשים שלא יסכימו איתי - אני חושב שזאת השיטה המומלצת. בינתיים אין שום דבר רע בלהתחיל ללמוד בשיטת השכיחות (גם אני התחלתי איתה), אבל בסופו של דבר אני ממליץ לך לנסות את שתי השיטות. נראה לי שאתה יכול לקרוא את הדפים הראשונים של הספר Remembering The Kanji I באמאזון. ובקשר ל-nooto (מחברת) רושמים בקטקאנה, אבל רושמים את זה: ノート. כשרושמים מילים זרות בקטקאנה, אז מאריכים הברה עם צ'ואון ー ולא עם אות תנועה נוספת.
