Eric, I'm begging darling please...
Eric, Im begging, darling, please או: אבל מי זה לעזאזל דרק?! אם בית הספר לרוק הוא אידיוט שמנמן עם גיטרת אס ג'י שהוא בטוח שנראית עליו טוב (טוב, בעצם גיבסון נאה על כל אחד...), אזי בית הספר לבלוז-רוק הוא האלבום הזה. דרק והדומינוס מציגים בזאת 14 רצועות בלוז-רוק משובחות, ואני מציגה בזאת את "המדריך לבלוזיסט בגלקסיה".
שלב ראשון: המצרכים הדרושים
גיטרה, כמה חברים לג'אם, וגם עצבות לא תזיק, שכן היא המפתח לבלוז... האלבום נפתח בשני שירים מהטובים בו: “I looked away” נותן פתיח קצבי שיותר מכל דבר אחר עושה חשק לשמוע מה עוד מתוכנן עבורנו, ו “Bell bottom blues” שיכול להתפאר לא רק באלתורים מעולים מצד קלפטון והגיטריסט לבית אולמן, אלא גם בהלחנה טובה בצורה יוצאת דופן, כזו שגורמת לי לשמוע את השיר שוב ושוב ושוב ולו בשביל מספר קטעים חזקים במיוחד.
שלב שני: המשך לגדול ולהתפתח
שם האלבום במקרה זה בהחלט מצדיק את עצמו: מדובר באסופת שירי בלוז בתפזורת; המשמעות של סדר השירים אפסית, לכן אני בטוחה שתסלחו לי על הבחירה הרנדומלית בשירים... בחזרה לעניינינו: גדילה והתפתחות! “Key to the highway” מדגים היטב את האיכויות הטמונות בבלוז פשוט ושורשי – ה 12 bar blues. כל גיטריסט מתחיל יעיד שאלתור על הסולם הפנטטוני הוא אחד הדברים המהנים ביותר שהגיטרה יכולה להציע. אבל קלפטון אומר “Keep on growing” (עוד שיר מעולה, אגב) וקלפטון מקיים: השירים ב"ליילה" בנוים על הלחנות שונות ומגוונות, חלקן מהירות דוגמת “Why does love got to be so sad” שלמרות השם המדכא, הוא מתברר להיות שיר כייפי למדי... וחלקן איטיות יותר דוגמת “Nobody knows you when youre down and out" שכל מילה עליו רק תגרע, מדובר באחד הבלוזים הכי מוצלחים שיצא לי לשמוע (מתוך בערך שבעת אלבומי הבלוז שיצא לי לשמוע בנתיים). “I am yours” מחזיק בכבוד בתואר השיר המיוחד ביותר באלבום, עם חטיבת קצב שאינה תופים אלא מה שנקרא פרקשן. שיר עדין שחורג מגבולות הבלוז הברורים של האלבום, מין אתנחתא שכזו...
שלב שלישי: השתמש בנושאים מהחיים
"מבוסס על סיפור אמיתי" היא כותרת שלעולם תזכה ביותר כבוד והערכה. קחו למשל את “Have you ever loved a woman?” שהוא בעצם לא פחות מסיכום של סיפור אריק-ג'ורג'-פטי המפורסם (ע"ע המאמר המרתק של ניבלו'). וזו רק הדוגמא הבולטת – ברור למדי שכל השירים האחרים מבוססים כך או אחרת על הסיפור הזה.
שלב רביעי: מכונת הלהיטים
מה חשבתם, שתקבלו ביקורת שלמה בלי התייחסות יחידה לשיר “Layla” ?! אני אחסוך מכם את נסיונותי ליציאות שנונות ופשוט אזרוק מילים: ריפ מהמוצדקים בהסטוריה, קצב מקפיץ, שירה עוצמתית, סולו עוצר נשימה (עכשיו, לזה אני קוראת גיטרה מייבבת!) השיר הזה הוא יותר ממוסיקה, הוא מסמל טלנובלה שלמה. אישית יש לי כבר מספר סצנות מפורטות בראש, אתם תראו, יום אחד עוד אעשה על זה סרט
ובכן, עד כאן המדריך, מקווה שרשמתם הכל, תרימו גיטרה ותחזרו על החומר הנלמד – שבוע הבא מבחן!
Eric, Im begging, darling, please או: אבל מי זה לעזאזל דרק?! אם בית הספר לרוק הוא אידיוט שמנמן עם גיטרת אס ג'י שהוא בטוח שנראית עליו טוב (טוב, בעצם גיבסון נאה על כל אחד...), אזי בית הספר לבלוז-רוק הוא האלבום הזה. דרק והדומינוס מציגים בזאת 14 רצועות בלוז-רוק משובחות, ואני מציגה בזאת את "המדריך לבלוזיסט בגלקסיה".
