Bajoran Priest
New member
Emissary
יצא לי לראות עכשיו שוב את הפרק הראשון והכפול של חלל עמוק תשע. אני כל פעם שוכח כמה שהוא טוב. הוא טוב משתי הבחינות שבהם הסדרה כולה טובה: הוא גם מהווה חלק ובסיס של עלילה מתמשכת רחבה ומפותלת, וגם מעלה סיפור ורעיון עצמאיים ועמוקים. בצפייה חוזרת לאחר שרואים את המשך הסדרה, אפשר לראות כמה מהאלמנטים החשובים של עלילת חלל עמוק והתפתחות הדמויות כבר נמצאים בפרק הזה בצורתם העוברית: קירה והפוליטיקה הבאג'ורית על גווניה(מאבקים פנימיים או מול יחסים אמביוולנטיים עם הפדרציה), גול דוקאט והקרדסים("אני מתגעגע למשרד הזה, קפטן. לא שמחתי לעזוב אותו".), אודו כצ'יינג'לינג, קווארק ונוג(ועל כן, במרומז גם רום), דאקס כטריל, וכמובן סיסקו בתחילת תפקידו כשליח אל הנביאים. הפרק גם מקשר את הסדרה בצורה יפה אל תוך המארג הגדול של טרק, עם קישוריות ל"הדור הבא": פיקארד, לוקיוטוס אוף בורג והקרב בווךף 538, האנטרפרייז ואובראיין. בשיחה בין פיקארד לסיסקו מוזכר במרומז הפרק הבאג'ורי של הדור הבא שקדם לחלל עמוק(היה רק אחד, לא?) ואובראיין מזכיר במרומז את רו לארן("קומנדר, שירתת בעבר עם אישה באג'ורית?.. רק בדקתי"). ובכלל, העונה הראשונה ממשיכה את המוטיבים האלה עם המשך הצבת הבסיס לעלילה המתמשכת והדמויות(פרק על דאקס, פרק פרנגי עם הגרנד נגוס, וכמה וכמה פרקים באג'וריים, מהטובים שהיו בסדרה) וגם בנושא הקישוריות לTNG(הופעות האורח של קיו, לוקסנה טרוי והאחיות לורסה ובאט'ור לבית דוראס). העונה הראשונה רולז ! נו, למי יש משהו אחר לומר, למי ? (כמובן שיש עונות יותר טובות, אבל אני מנצל כל הזדמנות לשבח את העונה הראשונה שמוערכת הרבה פחות מדי, פשוט בגלל שאנשים לא שמים לב לדקויות שיש בה). Emissary הוא גם פרק טוב לחלוטין בזכות עצמו. המפגש בין סיסקו לנביאים מעלה מספר סוגיות פילוסופיות בנוגע למהות הקיום האנושי "הקווי". למשל, העובדה שכל פעולה או אירוע שאנחנו עוברים יכול להוביל למספר תוצאות שונות שאיננו יודעים עליהם. שאירועים מעצבים אותנו. העובדה שאנחנו מתקיימים בנקודות זמן שונות, אבל החיים שלנו הם קוויים וסופיים. אגב, אם תשימו לב, למעשה חלק גדול מהרעיון שעומד מאחורי הנקסוס ב"דורות" מופיע כבר הפרק הזה. למשל, הסצינות שבהן קירק מגיע לתקופה שבה פגש את אהובתו מזכירות מאוד את הסצינה שבה סיסקו חוזר, כביכול, לזמן בו פגש את אישתו המנוחה ג'ניפר. הנאום של פיקארד לסורן בנוגע לזה שהמוות הוא חלק ממה שמגדיר אותנו כבני אדם מזכיר את מה שאומר סיסקו לנביאים בנוגע לזה שהקוויות היא חלק ממה שמגדיר אותנו כאנושיים. ובכלל.
יצא לי לראות עכשיו שוב את הפרק הראשון והכפול של חלל עמוק תשע. אני כל פעם שוכח כמה שהוא טוב. הוא טוב משתי הבחינות שבהם הסדרה כולה טובה: הוא גם מהווה חלק ובסיס של עלילה מתמשכת רחבה ומפותלת, וגם מעלה סיפור ורעיון עצמאיים ועמוקים. בצפייה חוזרת לאחר שרואים את המשך הסדרה, אפשר לראות כמה מהאלמנטים החשובים של עלילת חלל עמוק והתפתחות הדמויות כבר נמצאים בפרק הזה בצורתם העוברית: קירה והפוליטיקה הבאג'ורית על גווניה(מאבקים פנימיים או מול יחסים אמביוולנטיים עם הפדרציה), גול דוקאט והקרדסים("אני מתגעגע למשרד הזה, קפטן. לא שמחתי לעזוב אותו".), אודו כצ'יינג'לינג, קווארק ונוג(ועל כן, במרומז גם רום), דאקס כטריל, וכמובן סיסקו בתחילת תפקידו כשליח אל הנביאים. הפרק גם מקשר את הסדרה בצורה יפה אל תוך המארג הגדול של טרק, עם קישוריות ל"הדור הבא": פיקארד, לוקיוטוס אוף בורג והקרב בווךף 538, האנטרפרייז ואובראיין. בשיחה בין פיקארד לסיסקו מוזכר במרומז הפרק הבאג'ורי של הדור הבא שקדם לחלל עמוק(היה רק אחד, לא?) ואובראיין מזכיר במרומז את רו לארן("קומנדר, שירתת בעבר עם אישה באג'ורית?.. רק בדקתי"). ובכלל, העונה הראשונה ממשיכה את המוטיבים האלה עם המשך הצבת הבסיס לעלילה המתמשכת והדמויות(פרק על דאקס, פרק פרנגי עם הגרנד נגוס, וכמה וכמה פרקים באג'וריים, מהטובים שהיו בסדרה) וגם בנושא הקישוריות לTNG(הופעות האורח של קיו, לוקסנה טרוי והאחיות לורסה ובאט'ור לבית דוראס). העונה הראשונה רולז ! נו, למי יש משהו אחר לומר, למי ? (כמובן שיש עונות יותר טובות, אבל אני מנצל כל הזדמנות לשבח את העונה הראשונה שמוערכת הרבה פחות מדי, פשוט בגלל שאנשים לא שמים לב לדקויות שיש בה). Emissary הוא גם פרק טוב לחלוטין בזכות עצמו. המפגש בין סיסקו לנביאים מעלה מספר סוגיות פילוסופיות בנוגע למהות הקיום האנושי "הקווי". למשל, העובדה שכל פעולה או אירוע שאנחנו עוברים יכול להוביל למספר תוצאות שונות שאיננו יודעים עליהם. שאירועים מעצבים אותנו. העובדה שאנחנו מתקיימים בנקודות זמן שונות, אבל החיים שלנו הם קוויים וסופיים. אגב, אם תשימו לב, למעשה חלק גדול מהרעיון שעומד מאחורי הנקסוס ב"דורות" מופיע כבר הפרק הזה. למשל, הסצינות שבהן קירק מגיע לתקופה שבה פגש את אהובתו מזכירות מאוד את הסצינה שבה סיסקו חוזר, כביכול, לזמן בו פגש את אישתו המנוחה ג'ניפר. הנאום של פיקארד לסורן בנוגע לזה שהמוות הוא חלק ממה שמגדיר אותנו כבני אדם מזכיר את מה שאומר סיסקו לנביאים בנוגע לזה שהקוויות היא חלק ממה שמגדיר אותנו כאנושיים. ובכלל.
