.E.L.O - השלמה
בסקירה הקודמת לא פירטתי לגבי האלבום השני שיצא ב- 73. קיבלתי את הפטיפון מתיקון ובדקתי בבית אם הוא בסדר עם התקליט הזה ובדרך ריעננתי את זיכרוני. כפי שציינתי בסקירה הקודמת, אלבום קשה לעיכול ודומה בסיגנונו לאלבום הראשון אך פחות טוב. האלבום מכיל 5 קטעים: הקטע הפותח (In Old England Town (Boogie#2 הינו שיר פרוגי מצויין שהמשקל של כלי המיתר (כינורות וצ'לואים) הוא רב, הגיטרה צורמנית וכן קולו של ג'ף לין שנישמע כאילו תוך כדי השירה מישהו גירד לו את הגרון עם פומפיה. כל מכה בתופים של בוו בואן נשמעים בשיר זה ובחלק ניכר של האלבום כמו ירי תותח בספינה עתיקה. זהו הקטע הטוב באלבום. הקטע השני שקט, אבל שקט של .E.L.O לא נותן לך מנוחה כי הכינורות והצ'לואים גורמים לעובר אורח מועקה כבדה ביותר. עוברים לקטע השלישי: Roll Over Beethoven המפורסם של צ'אק ברי שזכה להרבה ביצועים כולל של החיפושיות. הביצוע של ELO מצויין וזכה להגברה משמעותית. ELO פירסמו את הקטע הזה בגירסה מקוצרת יותר. 2 הקטעים האחרונים: From the Sun to the World (Boogie#1 ו- Kuiama חוזרים שוב לסיגנונה של הלהקה באותה תקופה: מעורבות בומבסטית של כל מה שעושה קולות/צלילים בשירים ומי שלא מכיר, שיבחן בזהירות ובהמון סבלנות. האלבום לא מאכזב אבל לא מתעלה לרמות גבוהות במיוחד לאחר השיר הראשון. אני אישית אוהב גם אותו.
בסקירה הקודמת לא פירטתי לגבי האלבום השני שיצא ב- 73. קיבלתי את הפטיפון מתיקון ובדקתי בבית אם הוא בסדר עם התקליט הזה ובדרך ריעננתי את זיכרוני. כפי שציינתי בסקירה הקודמת, אלבום קשה לעיכול ודומה בסיגנונו לאלבום הראשון אך פחות טוב. האלבום מכיל 5 קטעים: הקטע הפותח (In Old England Town (Boogie#2 הינו שיר פרוגי מצויין שהמשקל של כלי המיתר (כינורות וצ'לואים) הוא רב, הגיטרה צורמנית וכן קולו של ג'ף לין שנישמע כאילו תוך כדי השירה מישהו גירד לו את הגרון עם פומפיה. כל מכה בתופים של בוו בואן נשמעים בשיר זה ובחלק ניכר של האלבום כמו ירי תותח בספינה עתיקה. זהו הקטע הטוב באלבום. הקטע השני שקט, אבל שקט של .E.L.O לא נותן לך מנוחה כי הכינורות והצ'לואים גורמים לעובר אורח מועקה כבדה ביותר. עוברים לקטע השלישי: Roll Over Beethoven המפורסם של צ'אק ברי שזכה להרבה ביצועים כולל של החיפושיות. הביצוע של ELO מצויין וזכה להגברה משמעותית. ELO פירסמו את הקטע הזה בגירסה מקוצרת יותר. 2 הקטעים האחרונים: From the Sun to the World (Boogie#1 ו- Kuiama חוזרים שוב לסיגנונה של הלהקה באותה תקופה: מעורבות בומבסטית של כל מה שעושה קולות/צלילים בשירים ומי שלא מכיר, שיבחן בזהירות ובהמון סבלנות. האלבום לא מאכזב אבל לא מתעלה לרמות גבוהות במיוחד לאחר השיר הראשון. אני אישית אוהב גם אותו.