RichardLionHeart1
New member
Down the road to Koh-phangan
נסיעת הטוק-טוק הרועשת לוותה ברעידות ובנהיגה לא שקטה של הנהג, שאמור להביאנו בחיים לעבר מסיבת-יער שנערכת במשך יומיים כ-10 דקות נסיעה מהעיירה טונג-סאלה, באי קופנגן. רבות שמעתי על המסיבות הללו שבהם יש יותר נשים מגברים, אלכוהול מזויף וגם אמיתי, חומרי עישון למפירי חוק בלבד ומוסיקה איכותית כאשר השילוב של כולם ביחד מטרתם אחת: לממש פנטזיות!
מאבטחים לבושי שחורים קידמו את פנינו עם תור של כ-40 עד 50 איש לפנינו, אך המתחם עצמו נראה חצי ריק שכן הגענו יחסית מוקדם מאחר ומסיבה הנוכחית הגבילו את מספר החוגגים בכדי לשמור על איזון בין גברים לנשים. ברקע נשמע טרק של טראנס פסיכדלי חזק ודומה שגם כאן ,כמו במועדון "גרין מנגו" בקוסמוי לא ממש יודעים לנגן מוסיקה ולייצר לייןאפ איכותי והגיוני.
לאחר 20 דקות הגיע תורנו להיכנס. אחד המאבטחים נופף לי בידו ולאחר כמה שניות של מאמץ זיהיתי אותו ממועדון הסאונד-קלאב בסמוי. החלפנו מספר מילים ועל ידי הונח אחר כבוד צמיד בצבע כתום שילווה אותי למשך כל האירוע, מה שנותן 3 סבבי שתייה חופשיים עד לשעה 05:00 בבוקר.
שלב ראשון, היה לשוטט ברחבי המתחם (מודיעין שטח) ולהכיר יציאות, כניסות ומקומות מסתור להתבודדות לכשיגיע הזמן והצורך, וכמובן שניהם יגיעו בתזמון מדויק ומושלם עבורי. הייתי לבוש עם מכנס בד שחור ארוך גמיש וחולצה קצרה בצבע ארגמן דוחה-זיעה. שיערי היה משוח בקרם שיער ועדשות עיניים בצורה של להבות-אש שהזמנתי מחו"ל מבעוד מועד.
החוקים כאן די ברורים עבורי: הלילה ומחר (מסיבה שנמשכת כ-48 שעות) לא לוקח שבויות; לא שותה מבאקטים שאינני בטוח בתוכנם; כוסות ובקבוקים פתוחים שמוגשים לי – יידחו על הסף, לא נעתר לבקשות של עישון סמים האסורים בתאילנד; ולא נכנס לעימותים לא נחוצים. מצד שני, כל מה שיתרום להורדת המגננות של הנשים בהחלט יהיה בעל-בריתי למערכה.
לאחר סיום השלב הראשון של מודיעין-שטח נעמדתי בקדמת הבמה לספוג אנרגיות ולהתחיל להשתחרר מהקשיחות שעטתה אותי רוב היום. טרקים בסגנון לטיני החלו להתנגן וזה היה הסימן שלי להיכנס לעניינים ולקצב דרום-אמריקאי. תוך כדי ריקוד שלי, בזווית עיניי שמתי לב לצמד נערות שעונות למראה החיצוני שמזכיר לטיניות והתקרבתי אליהן בצעדי ריקוד, תוך מבטים מתגרים בהם כאשר אני נוגע בגופי בגופן ונסוג לאחור ומיד לאחת אחרת שרוקדת שם, בכדי לתת להן את הרושם שאני יודע לפלרטט אך עליהן המשימה להשאיר אותי בקרבתן. מה אתם חושבים קרה? ..... ובכן, זה עבד!
הבנות התקרבו אליי ואני אליהן, לקחתי את ידה של שחורת השיער ומשכתי אותי לעברי, תוך כדי שאני מצמיד אותה בחוזקה לגופי לכמה שניות, תוך מבט חודר אל תוך עיניה. היא החמיאה לי על המראה שלי ועל האומץ (תלמדו לקרוא שפתיים, קשה לשמוע בווליום המטורף במסיבות הללו), אני רק חייכתי בחזרה. כעת, התחלנו לנוע כגוף אחד, היא אמנם דרכה לי על הרגל פעמיים אבל מי סופר. התקליטן, ציין אותנו במיקרופון והחמיא מה שמעט הדליק את המתחם מה שגרם לי לחפון את ישבניה ולנשק אותה.. בתחילה היא ניסתה להתחמק אך לא לאורך זמן, עת גרונה שיחרר אנחות הנאה קלות.
ככה אני אוהב להיות, חסר פחד ובושה. אש פורצת מחסומים קדימה.
Adelante
חברתה הביטה בנו וניתן לשים לב שהיא לא שמה עיניה על גבר כלשהו לעת עתה. לחשתי לשחורת השער שענתה לשם "לטיסיה לימה": "אולי, אקח את חברתך לריקוד אישי בכדי שהיא לא תרגיש מקופחת. את יודעת, לא רק לך מגיע". לטיסיה תמכה ואף הובילה את חברתה הישר לחיקי. ליטפתי את פניה ואת שיערה תוך נשיקה על מצחה ואחר כבוד על פניה, אך היא הקדימה אותי וחפנה בידיה את "מעבורת החלל" שלי שלא הייתה במצב שיגור.
"אז את אוהבת לשחק קשוח, אה?" הבטתי בה
"אתה לא יודע מה קשוח עדיין, פאפיטו" החזירה עקיצה מצידה. המצב נהיה יותר מעניין בזה הרגע
בעלת השיער השטני הארוך, העונה לשם ולריה ראמוס, לבשה טיץ קצר אפור צמוד, עם תחתון חוטיני ברזילאי מבצבץ. התחלתי לנוע איתה הרחק מקידמת הבמה לפינה מרוחקת יותר, אך לא יותר מדי. שם חפנתי ידיי בישבניה ומשכתי את התחתון שלה בכדי ליצור חיכוך עדין על הקליטריס שלה. לטיסיה הצטרפה אלינו לאחר סימון שלי כלפיה ובזה הרגע קיבלתי סוג של "בלאק אאוט", בו לא ידעתי מה אני עושה הלאה, מתי, היכן... מי שחווה רגע חדש כזה בחייו בוודאי יבין את המצב הלא נעים הזה, אך גם יוכל להבין את ההתאוששות המהירה שבבסיסה לתת למחשבות לחלוף להן ולזרום אל תוך הסיטואציה שכן לא תמיד ניתן לשלוט על כל היבט בחוויה. כאשר אתה לומד ליהנות מהלא-מודע, הפחד כבר מפסיק לתפוס מקום של הכבוד בתיאטרון החיים התלת-ממדיים. ככל שתילחמו יותר כך הפחד יגבר, שכן אין לו כל מודעות וקיום זולת מה שקיים בתודעתכם, שם הדלק שנותן לפחד מקום.
סובבתי את ולריה כאשר נצמדתי אל ישבנה מאחור וידיי משתובבות באוצרות גופה הקדמיים. לטיסיה נצמדה אליי מאחור ממש בו ברגע שצמד תאילנדיות "יחצניות" שרקו לנו וסימנו לי תנועת 'תתקשר אלי' והנה לכם, הסכר נפרץ לו תוך פחות משעתיים מתחילת האירוע. כעת, הייתי כמו כריך רב-שכבתי. אחחח, לו היו לי 4 ידיים הייתי מספיק יותר אבל בל נתלונן ברגעים כאלו. לטיסיה כבר שלחה ידיה עמוק אל תוך המכנס שלי בחיפושיה אחר הצוללת "דקר" שעומדת לדקור את שניהן לא עוד זמן רב. ולריה לא נשארה חייבת (אני מזכיר לכם, מסיבת טבע, מוסיקת רקע רועשת ואנו רוקדים תוך כדי) והסתובבה. במיומנותה הרבה היא דאגה להתכוונן כאשר איברי בקו ישיר מול איבר מינה... עימות צבאי בשיאו.
לקחתי אותן לעבר נקודת מסתור שאותה בחנתי עם הגיעי למתחם על-מנת שלא ניעצר על ידי השוטרים התאילנדים בעוון התערטלות בציבור. דיוניסוס, אל הנהנתנות והיין מהמיתולוגיה היוונית הופיע לו מולנו ופנה לבנות באומרו: "תדאגו טוב לבן שלי, אני רוצה שהוא ישכח את השם שלו. עכשיו זה הזמן שלו, הוא סבל מספיק!" הבנות היו בהלם לרגעים, הן היבטו אליי וראו אותי מחייך חיוך מסתיר סוד.
דיוניסוס אז פנה בדברים אליי: "ריצ'רד ליונהארט! זמנך הגיע לאחר זמן רב ועבודה מעולה, אל תיקח שבויים. ומתנה קטנה ממני..." אמר והשאיר על כיסא שיש גבוה 3 מטבעות זהה גדולות ונאד יין עתיק עם חותמים שלו ושל האולימפוס. חיש קל הוא נעלם לו בענן סגול בעל ריח לבנדר.
"מי אתה? מה אתה? אתה בן אדם בכלל?" שאלו אותי הבנות בתדהמה
"חצי אדם, החצי השני אתן לא מסוגלות לתפוס בהבנה שלכן. שנמשיך מהיכן שהפסקנו?" שיניתי נושא
ומייד דאגתי לחדור על ולריה שנשענה על גדם עץ מגולף. צעקה שלה הושתקה מיד מחשש שאנו נאבד את הפרטיות הרגעית שיש לנו כרגע, כי לך תדע מי יבוא להפריע ומתי. קארפה דיאם.
"מהר יותר, חזק יותר.." התחננה ולריה אליי
"כדאי לך להקשיב לה.. היא לא הייתה עם גבר כבר חצי שנה.." הסגירה אותה "חברתה הטובה"
"טוב, מי אמר שגברים לא מקשיבים לנשים..." והגברתי את קצב החדירות כאשר אני מתחרה עם עצמי כמה עמוק אוכל לחדור אליה וליהנות מהבעות פניה בכל רגע שאני בתוכה.
15 דקות בהן אני מתעמר בולריה כאשר לטיסיה מצידה מגרה את איבריה של לטיסיה ומדי פעם כאשר אני יוצא מולריה, לטיסיה מכניסה אותו עמוק לגרונה לכמה שניות כאשר לשונה מרפרפת על אשכיי ואז שוב חוזר לממסלול, ממש כמו תדלוק במירוצי פורמולה 1. ולריה החלה לצעוק שהיא גומרת וזה היה סימן שלי לתזמן אורגזמה הדדית. ולריה גמרה בצורה כמעט אלימה ולא שקטה, היא נפלה על ברכיה מאחר ולא יכלה להכיל את רעידות גופה שנמשכו לאחר מכן עוד 15 דקות נוספות. לטיסיה לא ביזבזה זמן ושאבה אותי לתוכה עד שהגשתי טהור, כמעט כמו חצי-אל.
לטיסיה הפנתה את גבה אליי והתכופפה, בעודה מפשקת את ישבניה ומסמנת לי היכן היא רוצה אותי בתוכה. חברים, אתם לא אומרים לא לישבן כזה. הישבן שלה סומן בקוד פח"עי והתחלתי לחדור בהדרגתיות אל ישבנה ובמקביל אני מגרה את שדיה ואתה איבר מינה החלק למשעי. לקח דקה עד שישבנה התרגל אליי והתחושות היו מדהימות, איזה גן-עדן, איזו פתיחה מדהימה בקופנגן.
ככה המשכתי איתה עוד חצי שעה עד שהחלטנו לחזור לרחבה, לאכול משהו קליל ולשתות בכדי להחזיר את האנרגיה שיצאה מהגוף שלנו, וגם להכיר אחרים במסיבה. אין היגיון להיצמד רק אליהן. הלילה ארוך.
להרגיע אתכם, הפרטים שלהן נשמרו במערכת.
לקחתי בקבוק קורונה וניגשתי לאחד הערסלים שהיו בצדי המתחם, בין צמד עצים בזווית של 50 מעלות מהבימה של התקליטן. עליתי על אחד מהם עם בקבוק וערכת המבורגר כפול בכדי לנוח לי דקות ארוכות כי הרגליים שלי היו דואבות. 3 לגימות ו-2 ביסים מהכריך ושמעתי את התקליטן מכריז שאחד מהמשתתפים בקהל יזכה לנגן 40 דקות של מוסיקה אהובה עליו (טראנס או האוס עמוק) ב
נסיעת הטוק-טוק הרועשת לוותה ברעידות ובנהיגה לא שקטה של הנהג, שאמור להביאנו בחיים לעבר מסיבת-יער שנערכת במשך יומיים כ-10 דקות נסיעה מהעיירה טונג-סאלה, באי קופנגן. רבות שמעתי על המסיבות הללו שבהם יש יותר נשים מגברים, אלכוהול מזויף וגם אמיתי, חומרי עישון למפירי חוק בלבד ומוסיקה איכותית כאשר השילוב של כולם ביחד מטרתם אחת: לממש פנטזיות!
מאבטחים לבושי שחורים קידמו את פנינו עם תור של כ-40 עד 50 איש לפנינו, אך המתחם עצמו נראה חצי ריק שכן הגענו יחסית מוקדם מאחר ומסיבה הנוכחית הגבילו את מספר החוגגים בכדי לשמור על איזון בין גברים לנשים. ברקע נשמע טרק של טראנס פסיכדלי חזק ודומה שגם כאן ,כמו במועדון "גרין מנגו" בקוסמוי לא ממש יודעים לנגן מוסיקה ולייצר לייןאפ איכותי והגיוני.
לאחר 20 דקות הגיע תורנו להיכנס. אחד המאבטחים נופף לי בידו ולאחר כמה שניות של מאמץ זיהיתי אותו ממועדון הסאונד-קלאב בסמוי. החלפנו מספר מילים ועל ידי הונח אחר כבוד צמיד בצבע כתום שילווה אותי למשך כל האירוע, מה שנותן 3 סבבי שתייה חופשיים עד לשעה 05:00 בבוקר.
שלב ראשון, היה לשוטט ברחבי המתחם (מודיעין שטח) ולהכיר יציאות, כניסות ומקומות מסתור להתבודדות לכשיגיע הזמן והצורך, וכמובן שניהם יגיעו בתזמון מדויק ומושלם עבורי. הייתי לבוש עם מכנס בד שחור ארוך גמיש וחולצה קצרה בצבע ארגמן דוחה-זיעה. שיערי היה משוח בקרם שיער ועדשות עיניים בצורה של להבות-אש שהזמנתי מחו"ל מבעוד מועד.
החוקים כאן די ברורים עבורי: הלילה ומחר (מסיבה שנמשכת כ-48 שעות) לא לוקח שבויות; לא שותה מבאקטים שאינני בטוח בתוכנם; כוסות ובקבוקים פתוחים שמוגשים לי – יידחו על הסף, לא נעתר לבקשות של עישון סמים האסורים בתאילנד; ולא נכנס לעימותים לא נחוצים. מצד שני, כל מה שיתרום להורדת המגננות של הנשים בהחלט יהיה בעל-בריתי למערכה.
לאחר סיום השלב הראשון של מודיעין-שטח נעמדתי בקדמת הבמה לספוג אנרגיות ולהתחיל להשתחרר מהקשיחות שעטתה אותי רוב היום. טרקים בסגנון לטיני החלו להתנגן וזה היה הסימן שלי להיכנס לעניינים ולקצב דרום-אמריקאי. תוך כדי ריקוד שלי, בזווית עיניי שמתי לב לצמד נערות שעונות למראה החיצוני שמזכיר לטיניות והתקרבתי אליהן בצעדי ריקוד, תוך מבטים מתגרים בהם כאשר אני נוגע בגופי בגופן ונסוג לאחור ומיד לאחת אחרת שרוקדת שם, בכדי לתת להן את הרושם שאני יודע לפלרטט אך עליהן המשימה להשאיר אותי בקרבתן. מה אתם חושבים קרה? ..... ובכן, זה עבד!
הבנות התקרבו אליי ואני אליהן, לקחתי את ידה של שחורת השיער ומשכתי אותי לעברי, תוך כדי שאני מצמיד אותה בחוזקה לגופי לכמה שניות, תוך מבט חודר אל תוך עיניה. היא החמיאה לי על המראה שלי ועל האומץ (תלמדו לקרוא שפתיים, קשה לשמוע בווליום המטורף במסיבות הללו), אני רק חייכתי בחזרה. כעת, התחלנו לנוע כגוף אחד, היא אמנם דרכה לי על הרגל פעמיים אבל מי סופר. התקליטן, ציין אותנו במיקרופון והחמיא מה שמעט הדליק את המתחם מה שגרם לי לחפון את ישבניה ולנשק אותה.. בתחילה היא ניסתה להתחמק אך לא לאורך זמן, עת גרונה שיחרר אנחות הנאה קלות.
ככה אני אוהב להיות, חסר פחד ובושה. אש פורצת מחסומים קדימה.
Adelante
חברתה הביטה בנו וניתן לשים לב שהיא לא שמה עיניה על גבר כלשהו לעת עתה. לחשתי לשחורת השער שענתה לשם "לטיסיה לימה": "אולי, אקח את חברתך לריקוד אישי בכדי שהיא לא תרגיש מקופחת. את יודעת, לא רק לך מגיע". לטיסיה תמכה ואף הובילה את חברתה הישר לחיקי. ליטפתי את פניה ואת שיערה תוך נשיקה על מצחה ואחר כבוד על פניה, אך היא הקדימה אותי וחפנה בידיה את "מעבורת החלל" שלי שלא הייתה במצב שיגור.
"אז את אוהבת לשחק קשוח, אה?" הבטתי בה
"אתה לא יודע מה קשוח עדיין, פאפיטו" החזירה עקיצה מצידה. המצב נהיה יותר מעניין בזה הרגע
בעלת השיער השטני הארוך, העונה לשם ולריה ראמוס, לבשה טיץ קצר אפור צמוד, עם תחתון חוטיני ברזילאי מבצבץ. התחלתי לנוע איתה הרחק מקידמת הבמה לפינה מרוחקת יותר, אך לא יותר מדי. שם חפנתי ידיי בישבניה ומשכתי את התחתון שלה בכדי ליצור חיכוך עדין על הקליטריס שלה. לטיסיה הצטרפה אלינו לאחר סימון שלי כלפיה ובזה הרגע קיבלתי סוג של "בלאק אאוט", בו לא ידעתי מה אני עושה הלאה, מתי, היכן... מי שחווה רגע חדש כזה בחייו בוודאי יבין את המצב הלא נעים הזה, אך גם יוכל להבין את ההתאוששות המהירה שבבסיסה לתת למחשבות לחלוף להן ולזרום אל תוך הסיטואציה שכן לא תמיד ניתן לשלוט על כל היבט בחוויה. כאשר אתה לומד ליהנות מהלא-מודע, הפחד כבר מפסיק לתפוס מקום של הכבוד בתיאטרון החיים התלת-ממדיים. ככל שתילחמו יותר כך הפחד יגבר, שכן אין לו כל מודעות וקיום זולת מה שקיים בתודעתכם, שם הדלק שנותן לפחד מקום.
סובבתי את ולריה כאשר נצמדתי אל ישבנה מאחור וידיי משתובבות באוצרות גופה הקדמיים. לטיסיה נצמדה אליי מאחור ממש בו ברגע שצמד תאילנדיות "יחצניות" שרקו לנו וסימנו לי תנועת 'תתקשר אלי' והנה לכם, הסכר נפרץ לו תוך פחות משעתיים מתחילת האירוע. כעת, הייתי כמו כריך רב-שכבתי. אחחח, לו היו לי 4 ידיים הייתי מספיק יותר אבל בל נתלונן ברגעים כאלו. לטיסיה כבר שלחה ידיה עמוק אל תוך המכנס שלי בחיפושיה אחר הצוללת "דקר" שעומדת לדקור את שניהן לא עוד זמן רב. ולריה לא נשארה חייבת (אני מזכיר לכם, מסיבת טבע, מוסיקת רקע רועשת ואנו רוקדים תוך כדי) והסתובבה. במיומנותה הרבה היא דאגה להתכוונן כאשר איברי בקו ישיר מול איבר מינה... עימות צבאי בשיאו.
לקחתי אותן לעבר נקודת מסתור שאותה בחנתי עם הגיעי למתחם על-מנת שלא ניעצר על ידי השוטרים התאילנדים בעוון התערטלות בציבור. דיוניסוס, אל הנהנתנות והיין מהמיתולוגיה היוונית הופיע לו מולנו ופנה לבנות באומרו: "תדאגו טוב לבן שלי, אני רוצה שהוא ישכח את השם שלו. עכשיו זה הזמן שלו, הוא סבל מספיק!" הבנות היו בהלם לרגעים, הן היבטו אליי וראו אותי מחייך חיוך מסתיר סוד.
דיוניסוס אז פנה בדברים אליי: "ריצ'רד ליונהארט! זמנך הגיע לאחר זמן רב ועבודה מעולה, אל תיקח שבויים. ומתנה קטנה ממני..." אמר והשאיר על כיסא שיש גבוה 3 מטבעות זהה גדולות ונאד יין עתיק עם חותמים שלו ושל האולימפוס. חיש קל הוא נעלם לו בענן סגול בעל ריח לבנדר.
"מי אתה? מה אתה? אתה בן אדם בכלל?" שאלו אותי הבנות בתדהמה
"חצי אדם, החצי השני אתן לא מסוגלות לתפוס בהבנה שלכן. שנמשיך מהיכן שהפסקנו?" שיניתי נושא
ומייד דאגתי לחדור על ולריה שנשענה על גדם עץ מגולף. צעקה שלה הושתקה מיד מחשש שאנו נאבד את הפרטיות הרגעית שיש לנו כרגע, כי לך תדע מי יבוא להפריע ומתי. קארפה דיאם.
"מהר יותר, חזק יותר.." התחננה ולריה אליי
"כדאי לך להקשיב לה.. היא לא הייתה עם גבר כבר חצי שנה.." הסגירה אותה "חברתה הטובה"
"טוב, מי אמר שגברים לא מקשיבים לנשים..." והגברתי את קצב החדירות כאשר אני מתחרה עם עצמי כמה עמוק אוכל לחדור אליה וליהנות מהבעות פניה בכל רגע שאני בתוכה.
15 דקות בהן אני מתעמר בולריה כאשר לטיסיה מצידה מגרה את איבריה של לטיסיה ומדי פעם כאשר אני יוצא מולריה, לטיסיה מכניסה אותו עמוק לגרונה לכמה שניות כאשר לשונה מרפרפת על אשכיי ואז שוב חוזר לממסלול, ממש כמו תדלוק במירוצי פורמולה 1. ולריה החלה לצעוק שהיא גומרת וזה היה סימן שלי לתזמן אורגזמה הדדית. ולריה גמרה בצורה כמעט אלימה ולא שקטה, היא נפלה על ברכיה מאחר ולא יכלה להכיל את רעידות גופה שנמשכו לאחר מכן עוד 15 דקות נוספות. לטיסיה לא ביזבזה זמן ושאבה אותי לתוכה עד שהגשתי טהור, כמעט כמו חצי-אל.
לטיסיה הפנתה את גבה אליי והתכופפה, בעודה מפשקת את ישבניה ומסמנת לי היכן היא רוצה אותי בתוכה. חברים, אתם לא אומרים לא לישבן כזה. הישבן שלה סומן בקוד פח"עי והתחלתי לחדור בהדרגתיות אל ישבנה ובמקביל אני מגרה את שדיה ואתה איבר מינה החלק למשעי. לקח דקה עד שישבנה התרגל אליי והתחושות היו מדהימות, איזה גן-עדן, איזו פתיחה מדהימה בקופנגן.
ככה המשכתי איתה עוד חצי שעה עד שהחלטנו לחזור לרחבה, לאכול משהו קליל ולשתות בכדי להחזיר את האנרגיה שיצאה מהגוף שלנו, וגם להכיר אחרים במסיבה. אין היגיון להיצמד רק אליהן. הלילה ארוך.
להרגיע אתכם, הפרטים שלהן נשמרו במערכת.
לקחתי בקבוק קורונה וניגשתי לאחד הערסלים שהיו בצדי המתחם, בין צמד עצים בזווית של 50 מעלות מהבימה של התקליטן. עליתי על אחד מהם עם בקבוק וערכת המבורגר כפול בכדי לנוח לי דקות ארוכות כי הרגליים שלי היו דואבות. 3 לגימות ו-2 ביסים מהכריך ושמעתי את התקליטן מכריז שאחד מהמשתתפים בקהל יזכה לנגן 40 דקות של מוסיקה אהובה עליו (טראנס או האוס עמוק) ב
