don't hold your breath, אבל

[ציףציף1000]

don't hold your breath, אבל

סווייד מגיעים לארץ.

ושוב, אוציא כסף על כרטיס, ושוב המפיקים יצרכו להחזיר לי אותו לאחר שהלהקה תבטל בשניה האחרונה.

וחוץ מזה: הופעה בנוקיה? לא קצת עפו על עצמם?

אה, וברנרד באטלר לא יהיה אתם.

http://timeout.co.il/תרבות/חדשות-תרבות/חדשות-מוזיקה/להקת-suede-חוזרת-לישראל-לקראת-הוצאת-אלבום-ח

 

[tzvika321]

פחח, סוף יולי. הם לא יודעים שזה שיא תקופת המבצעים אצלנו?

 

[tzvika321]

אייג'נט מאלדר הוציא אלבום סולו ראשון

חומר מקורי שהוא הוציא תחת הפסבדונים דיויד דוכונבי.
נשמע כמו סופט רוק אמריקאי סביר. מסוג האלבומים הלא מביכים, אבל שגם לא הרגשנו בחסרונם.

 

[oren29at]

welcome to the club!

מועדון השחקנים שהם בעצם בכלל מוזיקאים ע"ש ג'וני דפ או משהו.

אני שמעתי ואף חיבבתי את:

א. קווין קוסטנר. כמדומני שרון מייברג הפגיש בינינו. רוק אמריקאי שורשי, עם גיטרות ברזל, תופים חזקים, וריח של אספלט בשמש דרך חלונות פתוחים של מכו... היי, זה נשמע כמו שיר של ספרינגסטין! מינוס השירה וההשראה. אבל באמת, קוסטנר סבבה לגמרי

ב. רוברט דאוני ג'וניור. כמדומני שחיפוש כפייתי אחרי מוזיקה באינטרנט הפגיש בינינו, וכך התוודעתי לאלבום הלא רע בכלל The Futurist מ 2004. למרות שהקלף המוביל של דאוני ג'וניור הוא הביצוע ל "Smile" של צ'פלין, אני אוהב דווקא את הדואט עם ג'ון אנדרסון שמתחיל עם "The Move" של יס, ומסתיים עם "Give Peace a Chance" של לנון (ומקרטני).

ג. וויליאם "ביל" שאטנר, הוא קפטיין קירק האגדי. שאטנר הוציא כמה וכמה אלבומים, שבהם הוא לא מתיימר לשיר, אלא להגיש שירים. השת"פ שלו עם בן פולדס מ 2004 הוביל לאלבום לא רע בכלל בשם Has Been, שבו מתערבבים שחוק ודמע, חיוניות גדולה ודטרמיניזם חמוץ-מתוק. השיר המסיים, "Real" הוא אמת נקיה ופיכחת משחקן שראה לא מעט בימי חייו, כולל הערצה לא פרופורציונלית בעליל.

 

[The Grand Illusion]

אלויס פרסלי?

יותר זמר מאשר שחקן, אבל הוא שיחק בכמה סרטים

 

[oren29at]

היה קודם זמר ואחר כך שחקן. אנחנו מחפשים את המסלול ההפוך.

 

[tzvika321]

קריס קריסטופרסון

כנראה הזמר הטוב ביותר בין השחקנים, ולהיפך
תיחזק 2 קריירות מרשימות במקביל - לא סגור מה קדם למה, אבל הוא לא היה זמר שמשחק או שחקן ששר, הוא היה (עדיין) מוזיקאי ענק ושחקן מעולה.

וודי אלן וקלניט איסטווד - 2 במאים, שחקנים, נגנים וגם כותבי מוזיקה לסרטיהם, לא יודע אם הוציאו גם אלבומים.

 

[oren29at]

בהחלט קריסטופרסון

כמו קלינט איסטווד, יש בו מהות גברית שמאגדת את כל קלישאות האמריקנה במובן הטוב שלהן. שמעתי בזמנו את This Old Road שהוא הוציא ב 2006- אלבום שהגשים את כל הציפיות שתליתי בו במובן הזה שלא חיפשתי פריצות דרך או הרפתקנות, אלא מוזיקה מוכרת ועשויה היטב.

וודי אלן ניגן (עודנו מנגן?) בקלרנית. האם גם כתב מוזיקה? איסטווד- אני יודע שכן.

וצ'פלין כמובן, שכתב מוזיקה על אף שלא ידע לקרוא תווים. ככה זה גאונים- הם גאונים בהכל.

 

[tzvika321]

אהוד בנאי מוציא בסוף החודש אלבום חדש

לא יודע אם זו בשורה טובה או לא, מדובר באלבום שברובו אינסטרומנטלי, בנאי והגיטרה בלבד.
הוא מדבר הרבה על השפעות אמני הפלוק הבריטי עליו, אנשים כמו צ'פמן ואחרים, וכנראה שזו התוצאה -

https://www.youtube.com/watch?v=8c49qiPIElE

 

[oren29at]

נכנסה דת- יצאה השראה

סליחה על הפרובוקטיביות והפסימיות, אבל מאז שהתקרב לדת בנאי מתקשה לייצר אמירות ותובנות מעניינות על החיים ובכלל. מוזיקלית הוא עדיין אהוד בנאי כמובן, אבל המציאות הישראלית זקוקה לאמנים שיעברו דרכה ויכתבו עליה. בנאי היה שם לא פעם ולא פעמיים, עכשיו כבר לא.
&nbsp
נו שוין, לפחות המוזיקה יפה כשלעצמה.

 

[tzvika321]

לא מסכים

אני לא יודע מתי טכנית הוא שם כיפה על הראש, אבל בנאי היה מסורתי מקדמת דנן ובתהליך של חזרה בתשובה הרבה שנים, כך שקצת קשה להפריד בין היצירה הפרה-דתית והפוסט-דתית שלו. את אהוד בנאי והפליטים הוא לא יכתוב עוד פעם. גם ברוס לא יכתוב את נולד לרוץ ואת נברסקה, וגילמור לא ישחזר את אקאוז. להבדיל מהאחרון, אהוד עדיין מנסה, בהצלחה כזו או אחרת, להמשיך להיות רלבנטי למציאות הישראלית. הוא פשוט עושה את זה בדרך יותר עדינה, אולי מופנמת, ופחות בסגנון ערבב את הטיח אחמד.
לדוגמא, שיר מהאלבום האחרון (לא החדש) שלו, שיר זמני:
תארי לעצמך, את ואני
על אי, לנצח...
כשיש זמן לכל דבר
לכל דבר יש זמן

אי, ים תיכוני, יהודי, גלובאלי,
פתוח אל הים, פתוח לעולם
בית מעץ, פרחים בגינה,
באמצע הכפר, אמנון ותמר,
ויש זמן לכל דבר
לכל דבר יש זמן

שיר שהוא לא רק געגועים ונוסטלגיה, אלא תיאור של מציאות חליפית למה שמתהווה פה. קיום שהוא לא רק יהודי, אלא גם ים תיכוני, פתוח לסביבה הקרובה ולעולם ולא מסתגר. היהדות והמסגרת הדתית הם לא בסיס וצידוק להיפרדות למחנות עויינים אלא להפך - בית הכנסת הוא בסגנון מעורב. הרקע הדתי קיים, אבל לא בצורה המטיפה אלא כנקודת מבט נוספת עלינו ועל החברה שלנו.

 

[oren29at]

בסדר בסדר, השתכנעתי

לא יודע אם ממך או מהשיר הנהדר הזה, אבל כשאתה צודק אתה צודק.
&nbsp
ובכל מקרה עדיף אהוד בנאי גם אם מרוכך יחסית לעבר שלו על פני מקליש הקלישאות הלאומי שלמה ארצי, שתמיד תמיד ידע להתעלם באלגנטיות הממציאות לטובת עוד תיאור עבש ושטוח כמצה שפג תוקפה של איזה הוא-והיא קלישאיים כלשהם.

 

[RIDE TO LIVE]

יש לך רבע שעה? קבל את המציאות הישראלית ישר לפנים בלי פילטרים

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=3237&wrkid=27148

 

[RIDE TO LIVE]

ואחד שנתן ביצוע עם הרבה כבוד לשיר הזה.

יש לו את זה.