טוב, ../images/Emo13.gif
בתור מי שמכיר מקרוב את כל החומרים של דייר סטרייטס, אני יכול לומר שטוב שנפלת דווקא על לאב אובר גולד
. כעיקרון, לאב אובר גולד הוא האלבום המעניין ביותר מאלבומי דייר סטרייטס, ואם אתם אוהבים רוק שקט יחסית - אז שאר האלבומים שלהם (למעט On Every Street) יתאימו לכם. לגבי On Every Street - פה מדובר באלבום קנופפלרי בהרבה, לעומת האלבומים הקודמים שהם דייר סטרייטסים (תרתי משמע). באלבומי הסולו שלו קנופפלר עושה סוגים שונים של מוזיקה, רוב השירים שקטים, אבל עם מקשיבים - שומעים משהו מיוחד, די נדיר
. Golden Heart משנת 1996, הוא אלבום שמשלב הרבה סיגנונות (אני לא חושב שיש עוד הרבה אלבומים שאפשר למצוא בהם בשיר אחד חמת חלילים, בוזוקי, גיטרה חשמלית, סטיל גיטאר {הזאת מפרייבט אינווסטיגיישנז}, קונטרה בס וקלידים), יש שם בחלק מהשירים השפעות של מוזיקה אירית, קאנטרי, ממש קצת בלוז והארד רוק
. באלבום משנת 2000 - Sailing To Philadelphia, ניתן למצוא שילוב של שירים יפים, כל אחד מהם ממוקם במקום שונה בסקאלה המוזיקלית של הרוק (החל בהארד רוק, דרך סופט רוק, רוקנרול, וכלה קאנטרי, וגם שילובים של סיגנונות). בשנה שעברה יצא עוד אלבום, The Ragpicker's Dream (חלום הסמרטוטאים, בעברית
), שמכיל ברובו שירי קאנטרי, שיר בלוז אחד, ועוד כמה דברים שקצת קשה לי להגדיר
. גולדן הארט הוא אלבום שקל להתרגל אליו ברובו, כנ"ל סיילינג טו פילדלפיה (יש שם רק נפילה אחת עם שיר פופ
), האלבום האחרון מצריך מצב רוח "מבוגר", כי כאן לא תמצאו כמעט דברים שרומזים על עברו הדייר סטרייטסי של קנופפלר, ומצד שני תשמעו הרבה גיטרות אקוסטיות ושירים של אדם שהתבגר ושר לילד שלו, או על אהבה ישנה. והוא עושה את זה, לטעמי, בצורה גאונית
. אגב, אם אתם רוצים לדעת איך הבחור הגיע לקאנטרי (וגם לכתיבת פסי קול לסרטים) - תוכלו למצוא את זה במאמר שלי על דייר סטרייטס
. שנה נפלאה~!