חלק אחרון ^.^;
"שמות קוד?" שאלה מימי בעוקצנות משהו "לא מצחיק." אמר קושירו והשתיק אותה כליל. לאחר שניות מעטות הם ראו את מכשיר הטלוויזיה מתקרב לעברם. "הם בטח מגיעים" לחשה סורה לימאטו שהנהן בתגובה. הטלוויזיה עצרה ממש סנטימטרים לפני שכסחה את איורי, והחלה לזהור באור לבן. איורי נתקף בהלה, הסתובב לברוח ו... נקבר תחת ארבעה ילדים." "יופי איורי..." אמר טאקרו כשטיפה הופיעה על המצח של כולם "הי! רדו ממני!" צעק איורי מתחת לערמת האנשים שהיו עליו "תירגע!" צעק קול מוכר "אנחנו לא עושים את זה מבחירה!" "כן!" צעק עוד קול, נשי יותר, ואף הוא מוכר "אתה יכול גם לעזור!" "טאקאשו? לירו?" מלמל איורי בבלבול "מה אתם עושים כאן?" "איורי?!" זעק קול שלישי "בחיי, לא הייתי מנחשת..." "מרינה..." אמר איורי והסמיק כולו "רגע, אז מי... "אני!" קרא האיש הרביעי וקם בתרועת ניצחון, שהעיפה את השאר חזרה לרצפה. "כמה מתאים לך, קנריה..." מלמל איורי בשאט נפש "יופי" אמר קושירו בעצבנות לא אופיינית "עכשיו, ארבעתכם, לעבודה. איורי, תתרחק." איורי קם והתרחק מהארבעה. הם הסתדרו בריבוע ושלפו את הדיג'יכלים שלהם- דיג'יכלים מוזרים, בצורת ביצה, לבנים, עם כפתורים ומסך קטן. "די-ביצה" הסביר קושירו. הם לחצו על אחד מהכפתורים וכיננו את הדי-ביצה אחד על השני, באלכסונים. כלום לא קרה. "למה זה לא עובד?" שאל קושירו "כי אנחנו צריכים להיות חמישה, פנטגרם" הסביר טאקאשו "לפחות ככה אומרת הדי-ביצה" "אז מה עושים?" שאלה מיאקו באכזבה "אין לנו מושג מי החמישי הזה" "צריך למצוא אותו" אמר טאקרו "כמו שחיפשנו את היקארי" אמר טאיצ'י "הפעם אני לא מחפש בספרי טלפונים!" הודיע ג'ו בפאניקה "לא לא לא ולא!" "זה בסדר" אמרה סורה וצחקקה "אני אעזור לך הפעם" "לא נראה לי שנצטרך לחפש הרבה..." אמרה היקארי וגרמה לכולם להסתובב לעברה. היא הסתכלה על איורי. הוא זהר באור לבן וריחף קלות באוויר "כמה מתאים" אמר דאייסקה איורי לא שמע אותם. הוא הרגיש שהוא צולל בתוך מים חמימים ונעימים. לאחר כמה שניות, הוא זרח באור צהוב שסנוור את כולם. לאחר מכן, הוא נפל על הרצפה, הדיג'יכלי שלו לידו, בצורת ביצה, צהוב. "ואוו" לחשה מימי בהתפעלות "כנראה שהוא חלק מהדיג'יגורלים החדשים" איורי התעורר "אתה בסדר?" שאלה מיאקו בדאגה "כן" מלמל איורי "אני מרגיש... מוזר" "טוב, גם אני הייתי מרגיש מוזר אם הייתי זורח באור צהוב ואז מתעלף..." אמר טאקאשו וגרם לטאיצ'י ודאייסקה לצחוק. הם השתתקו כשראו שהם היחידים שצוחקים. "טוב" אמר קושירו "לעבודה?" "כן" אמרה מרינה והרצינה חמשת הילדים הסתדרו במחומש. איורי כיוון את הדי-ביצה שלו על טאקאשו, טאקאשו על מרינה, מרינה על לירו, לירו על קנריה וקנריה על איורי. הפנטגרם היה מושלם. "תלחץ על הכפתור השני מימין" אמר טאקאשו לאיורי "בעוד שלוש, שתיים, אחת..." הילדים לחצו על הכפתורים. קרני אור זרחו ויצרו פנטגרם. הפנטגרם זרח, וזרח יותר בכל שניה. הילדים הסתנוורו ולא ראו כלום. לפתע, הפסיק הפנטגרם לזרוח, ומולם עמדו חמישה דיג'ימונים ברמת הטירון. "ארמדילמון!" קרא איורי בהפתעה כשראה את הדיג'ימון שלו "אתה כאן!" ארבעת הילדים האחרים לא דיברו. הם ריחפו באוויר, כמו שקרה לאיורי. לאחר מכן הם נפלו לרצפה, והדי-ביצים שלהם שינו את צבעם: של טאקאשו היה אדום, של מרינה היה כחול-עמוק, של קנריה ירוק ושל לירו היה ורוד. הדיג'ימונים האחרים הלכו כל אחד לשותף שלו. טאקאשו התעורר וראה מעליו דיג'ימון שנראה דומה לפטריה בצורה ממש מפחידה. "טאקאשו!" קרא הדיג'ימון "מי אתה...?" שאל טאקאשו בטון מפוחד משהו "משרומון!" קרא הדיג'ימון "ופעם הייתי פאפטמון" "אני פינגווימון" אמר הדיג'ימון של מרינה, שהיה –באופן מפתיע- פינגווין. "אני הייתי סידרהמון מתכתי" "ומי אתה?" שאל קנריה את הדיג'ימון שלו, שלא היה דומה לשום דבר שהוא הכיר "זה אילקמון" אמר טאקרו "אבל אילקמון אחר. הוא לא האילקמון של הכפר הראשוני" "אתה צודק" אמר אילקמון וגירד מאחורי ראשו "אני הייתי משינדרהמון" "הא!" קראה היקארי כשראתה את הדיג'ימון הרביעי "זה דמידווימון!" "נכון" אמר הדמידווימון והסמיק "הייתי פיידמון" "אבל דמידווימון הוא רע!" קרא טאיצ'י "אגומון, דיג'יגד- אה, הוא לא פה..." כל השאר נפלו סטייל אנימה. "אתה לא זוכר שאמרתי לך שעכשיו הם יהיו טובים, בלי הוירוס?" אמר קושירו בכעס "אה... באמת?" שאל דאייסקה וגירד את ראשו היקארי נאנחה. "טוב, מה עכשיו?" שאל טאקאשו את קושירו "אני מניח שנחזור לעולם שלנו..." אמר קושירו במשיכת כתפיים "טוב" אמרה מיאקו והסתובבה לעבר הטלוויזיה. "שער דיגיטלי היפתח!" האור הלבן והמוכר לקח את כולם, והם נכנסו דרך השער. מסתבר, שחדר המחשבים קצת קטן בשביל להכיל שישה-עשר ילדים ליד מחשב אחד, אז קרה שהם נפלו אחד על השני בערמת איברים גדולה. אחרי שהסתדרו קרא טאקאשו בהפתעה: "הדיג'ימונים! הם כאן!" "ו...?" אמרה היקארי וגרמה לטאקאשו ליפול "הם תמיד חוזרים איתנו, ובדרך-כלל הם בדרגת האימונים. כמו כאן..." "הי!" קראו ג'ו, מאט ומימי ביחד "זה שלי!" טנאמון, בוקמון וטסונומון צחקו. "יש הרבה טסונומונים בעולם הדיגיטלי, וגם טנאמונים, ובוקמונים..." הסביר אופמון "ומי זה?" שאלה לירו את הדיג'ימון שלה, שנראה כמו להבה קטנה. "דמימרמון" הסביר הדיג'ימון וחייך "שניה, אז אתה הופך למרמון אחר-כך?!" קפץ טאיצ'י כשנזכר מי זה מרמון "אני יכול" אמר הדיג'ימון הקטן "אבל לא בשרשרת של דמידווימון" "אוקי" אמר טאיצ'י ונרגע "אז יופי" חבורה של חמישה ילדים צועדת לאור השמש הנוטה לשקוע. "אז..." שאל איורי "ממתי אתם יודעים על זה שאתם... דיג'יגורלים?" "בערך לפני שבוע קיבלנו אי-מייל מבחור בשם ג'נאי" אמר קנריה "ואז יצאה הדי-ביצה מהמחשב..." "אוקי" אמר איורי והנהן "מרינה, הנה הבניין שלנו. ביי חברים!" איורי ומרינה פנו לעבר הבניין שלהם, ושלושת הילדים האחרים המשיכו ללכת. מה קרה בעולם הדיגיטלי שג'נאי בחר בדיג'יגולרים חדשים? מה היא הדי-ביצה המסתורית? כל זאת, ועוד, בפרק הבא של דיג'ימון, מפלצות דיגיטליות!
. אני אמשיך לכתוב אותו... אז קבלו אותה בהקדמה!: הקדמה הך הך הך. רגליים עייפות חצו את מסדרונות הכלא. הך הך הך. אסירים דיג'ימונים הובלו אל מותם המר. הך הך הך. שני מונוכרומונים שומרים צעדו בראש הטור וצחקקו בקול מתגלגל. הך הך הך. חתולה אחת החליטה לעשות מעשה. שקט. הטור פסק ממהלכו. "תזוזו!" צעק אחד השומרים מעל כתפו "לא נזוז." אמרו כל האסירים בשקט רגוע. "בשם מיוטיסמון, זוזו כבר!" צעק השומר השני "מי אתה, אשר מעז להעלות את שמו של אדון האופל על שפתייך?!" נשמע קול מבין האסירים הסוהר צחק. "משהו מצחיק אותך?" נשמע אותו קול "אדון האופל אינו גומל בחסד לאלו אשר מדברים בשמו" "ואת יודעת זאת כי..?" צחק השומר הראשון "אולי לא זיהית" אמר הקול בטון מתנשא "אבל אני היא גאטומון." שני הסוהרים השתתקו מצחוקם. "את עדיין כבולה" אמר אחד מהם "את לא יכולה לעשות כלום" "טעות" אמרה גאטומון וקפצה מעל הדיג'ימונים שלפניה, נוחתת בדיוק בין שני הסוהרים הגדולים. "מונוכרומונים מטומטמים" היא שילחה את כפותיה במהירות הבזק ופצעה אותם. שניהם נעלמו בצעקה שמעולם לא נשמעה. גאטומון לקחה את המפתחות, שנפלו לרצפה, ושיחררה את כל האסירים. הדיג'ימונים נפוצו לכל עבר, רצים במהירות מדהימה לכל רוחות השמיים. כשנתפזרו כולם, נראו שניים-עשר דיג'ימונים עומדים אחד לצד השני, משוחחים. "לפחות חלקם חופשיים" אמרה ביומון ביאוש "שמעתי שהפעם מיוטיסמון נשלט על-ידי בת-אדם" "ואני שמעתי שהוא נשלט על-ידי בן אדם" אמר ורמון, מבולבל "בן-אדם" אמר אגומון ברצינות לא אופיינית, והשתיק את כולם. "הוא ילד, ממש כמו שקן היה" "אבל לקן היה את נבג האופל!" מלמל ורמון בכעס "מה התירוץ של הילד הזה" "אולי" החלה פאלמון, מהורהרת "גם לו יש נבג אופל" "שרק עכשיו פורחים?" ביטל הוקמון "אולי הם היו בתרדמת" הציע וימון "או שהנבג הושתל בתוכו כשהיה ממש קטן, ורק עכשיו הוא הצליח להביס את התמימות שלו..." "יכול להיות" אמר אגומון במהורהר "כשראיתי אותו הוא נראה בערך בגיל של איורי..." "מעניין באמת מה איורי עושה עכשיו..." אמר ארמדילמון ושקע בהרהורים
