ובהודעות...../images/Emo104.gif
Digimon`s Keepers הרחבה הגדולה שלפני הקניון הייתה הומה מאנשים. זה היה עניין של מה בכך, כיוון שבאופן טבעי קניונים הם מקומות מלאים באנשים, אבל היום זה היה משהו מיוחד: מפגש-פורום דיג´ימון של תפוז. ניכרו בין הפורומיסטים סוגים שונים של אנשים. אלה שהסתובבו בהבעה אבודה על הפנים וחיכו בקוצר רוח שמישהו יפנה אליהם, אלה שהציגו את עצמם בפני כל מי שנראה מפורום דיג´ימון (וגם בפני מי שלא...), וקבוצה של שישה או שבעה פורומיסטים שהתלחשו והצביעו על אנשים בהתרגשות. -"תגידי, את חושבת שזאת ליסטה?" שאלה אחת מהן בהתרגשות. -"לא חושבת, אבל אין לי מושג מי זו כן." -"נראה לך שזו...?" -"לא. אמארה הודיעה שלא מרשים לה לבוא." -"אה. אז מי זאת?" -"לא יודעת!" נערה עם שיער חום מתולתל שהחזיקה מחשב נייד עם מצלמה ניגשה אליהן. "תגידו, אתן מפורום דיג´ימון?" היא שאלה במתיקות. "כן! מי את?" שאלה אחת מהן. "ריי. נעים לפגוש אתכן!" היא חייכה וחזרה לשבת עם המחשב שלה בצד, מסתכלת לפרקים מסביבה ומחפשת אנשים נוספים שנראים לה מספיק אינטליגנטים לשיחה. לפתע קפצה ממקומה בהפתעה, וכמוה עשו עוד כמה אנשים. נערה עם שיער שחור ארוך מאוד, עור כמעט לבן, ורזה מאוד נכנסה לרחבה.אבל לא זה היה מה שגרם לאנשים לבהות בה. עיניה היו עיני חתול שקשה היה לעמוד על צבען, זנב, כנפיים, ואוזני חתול שחורים. בגדיה השחורים רק גרמו לה להיראות עוד יותר בולטת על רקע כל האנשים. "שלום!" היא חייכה אל ריי מיד. "ש...שלום..." גמגמה ריי בחשש מה. "קוראים לי ריקו, ולך?" "ריי...". ריקו הושיטה לה את ידה בביטחון. ריי החליטה לבטוח בה ולחצה את ידה. האנשים לאט-לאט החלו לחזור לדבר כרגיל. ריי מצאה את עצמה שקועה בשיחה עם ריקו, שהקניטה בשנינות כל אדם שלא היה שייך לפורום. "ילד, מה המספר שלך?" היא צחקה לעבר נער עם עיניים חומות שהיה שקוע לגמרי במחשב הנייד שלו. ספק אם הוא שמע אותה. ריי צחקה, והגיעה למסקנה שריקו מוצאת חן בעיניה. ריקו, מצידה, נהנתה מהעובדה שיש מישהו נורמלי לדבר איתו בכל הרעש שהלך מסביב. "אפס חמש שתיים, שמונה אפס שתיים אפס שתיים חמש" נשמע קול בטוח אומר. "מה?" שאלה ריקו והסתובבה, ומצאה את עצמה מביטה בפנים רציניות, עם חיוך קטן, עיניים חומות מוכרות, ושיער שחור. "ביקשת את המספר שלי, לא?" הוא חייך. (לא, אין לי מושג אם יש מספר כזה באמת.) ריי וריקו הסמיקו קלות. "עמרי לסר, לשירותכן" הציג את עצמו ברשמיות והושיט לריקו יד ללחיצה. "אנשים, ליסטה הגיעה!" מישהו צעק. ריי התחילה לרוץ לכיוון הניסן-פרימרה שעצרה ליד הרחבה, שאנשים החלו להתקבץ סביבה. מסיבה לא ברורה, היא עצמה את עיניה בכוח שעה שהבזק אור מסנוור מנע ממנה לראות מה קורה. היא הרגישה שהיא מסתחררת בעוצמה, וכשפקחה את עיניה, היא לא הייתה ברחבת הקניון...
