נראה לי ר' מאיר
שהדוינהס וכלה בזצנס הם תוצאה של חיי חברה והחיים בכלל בקהילה היהודית על דורותיה. אם ניגש לתיקיית ברנדווין
בקישורים,(טוב שהלינקים נשמרו כי הם כבר לא מופיעים בשום מקום) ונאזין למה שקורה שם נוכל לחיות את היהדות של שנות ה40-50.ר' נפתלי מייצג שם חיים יותר פשוטים,יותר כמיהה לתקווה.הקלרינט שם מהוסס משהו...

החברה שמלווים נשמעים כמי שמטפסים בעליה שלא נגמרת.בשירשור הזה המוזיקה עדיין מייללת וכמהה לשינוי אבל היא כבר יותר וירטואוזית-תוקפנית ובעיקר מחקה את הכמיהה והעצבות של נפתולי וחבריו. אולי כדי להגיע לדוינהס וכלה בזצנס האמיתיים צריך לחיות את התנאים של שנות ה50.ישיבה באולפן ממוזג עם קוקה קולה ושיחזור של הכמיהה יגרום ליתר וירטואוזיות והקלטה נקיה אבל ליילל את המקאם השכנזי כמו שצריך,כנראה שצריך את הסיבה ואת התנאים שהביאו לדוינא והכלה בזצנס