D&D- מבוכים ודרקונים:

[princeOFdream]

D&D- מבוכים ודרקונים:

ובכן, כפי שציינתי למטה בתגובה לאחת הדמויות, כבר תקופה ארוכה הבחנתי בדבר מה בנוגע לשיטת המשחק D&D (והרחבותיה). כבר זמן רב אני משחק וכמו שחקנים רבים אחרים בקהילה כבר זמן רב אנו משחקים בשיטות אחרות מD&D (הרי יש כ"כ הרבה שאין טםע להתחיל אפילו לפרט). אבל, תמיד, תמיד, לשיטה מבוכים ודרקונים יש את אותו הקסם הקלאסי, הניחוח, של השיטה המקורית שממנה הכל התחיל. כל דבר שקשור בה תמיד מקבל את גווניה (ודמותו של DIDGIN היא דוג' למופת בנידון). אז הייתי אומר- שזה כמו יין טוב שמשתבח אם הזמן, אבל זה לא כן. זה אכן דבר-מה טוב, אבל הוא נשאר מקובע בעתו שלו ולא השתנה מאז (לכן כמובן הלכו והתפתחו כ"כ הרבה שיטות נוספות). אבל, אותו הדבר יאמר לשבחו: הוא הדבר הטוב אם הטעם של פעם ולא יוכלו לוותר עליו. מה דעתכם אם כך על השיטה הזו המשומרת בתקופתה היא?

 

[הבלש חסר הבית]

נוסטלגיה למותג?

הנוסטלגיה שלי היא לחוברות הצבעוניות ולהתלהבות של המשחקים הראשונים - אבל אני גם לא שוכח שאותה השיטה הייתה מגבילה ומגושמת. חוץ משם המותג, אין הרבה זהות בין המוצר שיש לי נוסטלגיה אליו לבין המוצר הנוכחי. את מו"ד3/3.5 אני פשוט לא אוהב - היא כתובה באופן נוקדני וחסר דמיון, ומשמרת את כל מה שהיה מגושם ורע כבר בשנות השמונים בתוספת מעמסה של כללים טרחניים.

 

[DDN]

לא הבנתי

האם זה משהו דוגמאת הטלויזיה החינוכית: שהייתה מעולה בזמנו, עם תוכניות איכות כמו "דלת הקסמים", "רגע ודודלי", "רחוב סומסום" ועוד, שנזכרת לחיבה, אבל מצד שני, הייתה האלטרנטיבה היחידה בזמנו? השיטה עצמה ממש אינה משומרת. זה כמו שתגיד שהקוסנפט של חלונות משומר בחלונות XP מחלונות 95, כשלמעשה זו גניבה של OS של אפל. כולן על אותו בסיס, עם שינויים נרחבים ומשמעותיים. תסביר עכשיו לאט, כדי שדני הטמבל יבין מהר.

 

[DIDGIN]

רגע רגע

למה ובאיזה אופן הדמות שלי היא דוגמה למופת בנידון? דיברת גם על הקטע של השלכת מאפיין שלך ההומור אל הדמות (מודה באשמה. זו דמות שמבוססת עלי בהרבה דברים, גם בזה), אבל נראה לי שכאן אתה לא מתכוון לזה. וזה נכון שהם משמרים ניחוח מסויים. אני אוהב את הניחוח הזה (למרות שלא צריך שיטה מסויימת בשבילו, פשוט צריך לעשות את המערכה שלך בsetting עם אותו הניחוח), אבל אני חושב שD&D זו שיטה שאפשר לשחק בה גם עם ניחוחות שונים. יש שיטות שמתייחסות לsetting במקום ובזמן מסויימים, במידה מסויימת כל השיטות הן כאלו, אבל אני מרגיש שD&D היא שיטה שאפשר לשחק בה גם בניחוחות אחרים, פחות קלאסיים. פשוט לכל שיטה עושים את הקישור האוטומאטי לsetting מסויים, למרות שרוב הזמן הם לא קשורים בקשר בל-יינתק. יש הרבה אנשים שלא אוהבים את השיטה אבל אוהבים את הניחוח (כמו באל"ר או הבלש ההומלס. תקנו אותי אם טעיתי, אבל זו הייתה ההתרשמות שלי מהכתיבה שלכם).

 

[princeOFdream]

לשלושתכם,

ידעתי שיהיה לי קשה להסביר, משום שמדובר במשהו מאד תחושתי, אבל לא אוותר פה- ראשית, DIDGIN, למה ובאיזה אופן הדמות שלך היא דוג' למופת בנידון כנראה בגלל שאתה אוהב את הניחוח הזה. אני גם אוהב אותו, אבל פחות נהנה לשחק בו. ונכון גם הדבר שאפשר לשחק בD&D אם ניחוח אחר, אבל על זה בדיוק אני מדבר-תמיד נשארת אותה הקלאסיות של הD&D. שנית, עכשיו אסביר לכולכם משום שנראה לי שDUDGIN פשוט כבר קלט איפשהו את התדר בו שידרתי. אם קראתם פעם את אותן יצירות קלאסיות של אירופה בימי-הביניים (ביוולף, שירת הניבלונגים, וכו', וכו') בוודאי הבחנתם כיצד הכל שם נראה ממש כמו מערכת D&D קלאסית שכולם עברו. כזו השיטה הזו מו"ד, היא כמו אגדה קלסאית\מיתולוגית של אירופה מימי-הבניים, יש לה תמיד את אותו הגוון והניחוח וזה מה שהתכוונתי שמשומר בה. זה הכל בערך.

 

[DDN]

אני עדיין לא מבין מה אתה רוצה לומר.

מי שאוהב לשחק פנטזיה קלאסית, ישחק פנטזיה קלאסית, והמשחקים עלולים להיראות דומים אחד לשני. יש לה את אותו הגוון והנינוח. כן. מי שרוצה דברים שונים, ילך לחפש אותם. כן, הרוב התחילו מהמו"ד הרגיל ומושפעים ממנו. מה הנקודה שלך? מה הנקודה שלך?

 

[princeOFdream]

הבלש פה למטה הבין,

לי אין שום נק'- העברתי תחושה והתעניינתי לדעת עם גם אתם חשים בה, אני לא מבין למה יש לכם נטיה לקחת את הדברים כ"כ ברצינות.

 

[הבלש חסר הבית]

מו"ד= אגדה קלאסית

קראתי את ביאוולף והניבלונגים, ואיכשהו, מו"ד לא מעבירה את האווירה שלהם בכלל (ואז קרימהילדה הטילה כדור אש על האגן-פון-טרונייה?). אווירה של אגדה קלאסית בימה"ב? פנדרגון עושה את זה יותר טוב.

 

[princeOFdream]

מו"ד,

לך לא מעיברה את זה בכלל- אבל מה שמעניין אותי זה מה הקשר למה שכתבת בסוגרים? מה אתה בא לומר בשאלה הזו? ואני לא קראתי את פנדרגון, איך בדיוק הוא עושה את זה טוב יותר מאשר המקורות?

 

[הבלש חסר הבית]

פנדרגון

היא שיטה שנתפרה עבור סגנון מסויים מאוד - הסאגה הארתוריאנית, כפי שסופרה על ידי תומס מלורי. מו"ד לעומת זאת, הרבה יותר מבוססת על עלילות החרב-וכשפים של לייבר (פפארד והעכברן האפור), האווארד (קונן ובני מינו) ומורקוק (אלריק ושאר כפיליו - את הנטיות גנבו משם). פנדרגון, אם תשאל אותי, היא שיטת משחק לא מהנוחות ביותר - אפשר לשחק בה, בתכל'ס, שום דבר חוץ מאבירים, ובין היתר מצפים ממך לגלגל גם תכונות אופי, אבל מבחינת אווירה היא מדהימה - כל מי שמנסה להריץ משחק ש"מריח כמו ימי הביניים האפיים" (שלא היו מעולם) חייב לעצמו ולו הצצה בספר הכללים שלה.

 

[ogmios]

עוד קצת פנדרגון

ימי אקסקליבר העליזים - סקירה על פנדרגון מתוך הגיליון החמישי של מגזין האורק

 

[princeOFdream]

ידעתי,

שתצוף מאיפשהו בסופו של דבר...

בלש, אני שמח לשמוע על השיטה המדוברת- כמובן, אני לא ממש מתעניין בדברים שדומים למה שאתה מתאר פה, כבר מזמן המשכתי הלאה. ובנוגע לימי-הביניים האפיים, ברור שהם לא היו קיימים, הם רק אפיים...

 

[DIDGIN]

נשמע מעניין

תוכלו אולי לתת לי שמות של ספרים של זה שאני צריך כדי ללמוד לשחק?

 

[הבלש חסר הבית]

הספרים שצריך

זה בעיקרון ספר הבסיס. השיטה לא משהו, אבל התוכן - מדהים.