GalaxyAngel
New member
Crying in the rain פרק א' ../images/Emo135.gif
בעקרון אנשים מפרסמים פה כל פרק של הפיק שלהם חופשי, אז אני רושמת את כל הפיק הזה באשכול אחד, אחרי שנומוקו אמרה לי (מזמן) שאפשר לפרסם בנושא חדש אם עשיתי המשך... בכל מקרה.. שם: Crying in the rain (בעקרון אני מעדיפה שהשם המלא יהיה Crying in the rain- feeling such a pain אבל זה הקיטץ' שבקיטצ'ים.. @@") שיפ: קאגומה\קיקיו דירוג: PG אני חושבת תקציר: קיקיו, קאגומה, ומה שביניהן, אפשר להגיד ככה (לא, אנשים, אני לא מעתיקה מגאולת דדם ברעיון של השיפ, התחלתי את הפיק לפני זה אם מישהו זוכר (וכמובן שלא ><)) פרק ראשון: הגשם שירד והרטיב אותה עד שד עצמותיה לא מנע ממנה לעמוד מעל גופתה של האישה הצעירה. "למה?" היא לחשה, בקשי הוגה את המילה בעודה ממררת בבכי, נושמת בכבדות ומנסה להתגבר על תחושת המחנק, מסרבת להאמין שזה אכן קרה. "למה?" לחשה שנית, כעת יושבת על האדמה הלחה ומלטפת את שיערה, בוהה במרירות בחץ המלוכלך בדם קרוש, שאפילו הגשם החזק שירד לא הצליח להסירו, בחץ שפגע בליבה ונטל את חייה. "למה עשית את זה לעצמך?" שאלה את עצמה, דמעותיה המלוחות מתערבבות בגשם וחלקן נופלות על פני האישה "קיקיו..." **********************************************************************קאגומה התעוררה בבהלה, סורקת את סביבתה, מביטה באחו שגבולותיו ניצבים על קצה יער ושמים תכולים נטולי עננים. "זה היה רק חלום." אמרה בהקלה, מביטה בחיוך בחבריה הישנים תחת כיפת השמיים. תוהה מדוע על חלמה על קיקיו- גלגול נשמתה הקודם- ומדוע בכתה למראה גופתה, אשר היתה חסרת חיים ממילא, נטלה קאגומה בגדים נקיים והחלה לצעוד אל עבר הנהר. "ובכן, ישנם חלומות שמתגשמים וישנם חלומות שלא, לא כך?" אמרה לעצמה בתקווה שכך תירגע. היא נכנסה למים הזכים אחרי שפשטה את בגדיה, נרגעת מעט ונדרכת חזרה תוך כמה דקות כששמעה מישהו זז בין השיחים על גדת הנהר. היא עצמה את עיניה בתסכול והתלבשה במהירות 'אם זה מירוקו שבא להציץ לי,' חשבה לעצמה בכעס 'סאנגו תראה לידי כמלאך.' ורצה אל עבר מקור הרעש. היא הסיתה את עלי השיחים לצד, חושפת שד צעיר בעל שיער אדמוני אשר החזיק חפץ מתכתי עם עדשת זכוכית. "שיפו!!" קראה בהפתעה "לא ציפיתי שתעשה דבר כזה... בשביל מה המצלמה שאתה מחזיק?" השד הקטן הביט בה במבט תמוהה "מה זה מצלמה?" שאל, "מירוקו אמר לי להתקרב לכאן וללחוץ כאן על כפתור מסוים, הוא חושב שזה משחק, אבל זה שעמם אותי אחרי כמה פעמים..." אמר והניח את המצלמה על הדשא הרך, מסתלק מן המקום ומשאיר את קאגומה מהורהרת, משליכה את שבב הזיכרון של המצלמה אל המים התכולים. 'לעזאזל עם מירוקו- סאמה, עכשיו הוא מגייס גם את שיפו- צ'אן לעזרתו?' היא סירקה את שיערה בעצבנות ושמעה שנית רחשים מאזור קרוב. 'ייתכן שהוא בא לנסות להציץ לי שנית?' היא הניחה את המסרק בצד ורצה אל מקור הרעש, שהפעם היה היער הסמוך. כאשר הגיעה אל קרחת היער ראתה מולה את קיקיו, שותקת ומתאמנת בירי חצים. "קיקיו!" קראה בהפתעה "מה את עושה באזור?" היא התקרבה אליה אט אט, כשוקלת את צעדיה בזהירות. קיקיו לא ענתה לה והמשיכה להתאמן, מתעלמת משאלתה הטיפשית. לאחר שתיקה אשר נמשכה מספר דקות הפרה את הדממה ופנתה אל קאגומה, מביטה בעיניה במבט קר "האם את חושבת שזה עניינך מה אני עושה פה, נערה צעירה? האם אינך חושבת שאפשר לשים לב בקלות למה שאני עושה?". קאגומה שתקה במבוכה, משחקת בשיערה בעצבנות. "אני מניחה שהגעת לאזור הזה כדי לחפש את אינויאשה, לא כך? ובכן, הוא נמצא קרוב לכאן, את רוצה שאני אוביל אותך אליו?" קאגומה הופתעה כאשר הרגישה לפתע פגועה, מקנאה מעט באינויאשה אשר קיקיו התעניינה בו כל- כך. 'מה היא בכלל מוצאת בו?' חשבה לעצמה, 'לעזאזל, למה שלא תמצא בו את מה שאני מוצאת בו? מה בעצם ההבדל בינינו?' היא המשיכה לחשוב בעודה נשענת על העץ הקרוב, 'אז איך זה יכול להיות...' היא תהתה לפתע 'שאני כבר לא מוצאת באינויאשה דבר?' קיקיו המשיכה להביט בקאגומה במבט קר, מתמהמהת ולא עונה לשאלתה. "ובכן..?" קאגומה שאלה, מתכוננת לצאת מקרחת היער. "זה לא ממש מעניין אותי היכן נמצא אינויאשה." השיבה בחיוך, עדין מביטה בה במבט קר. "אני מודה שבהחלט באתי לכאן בשביל מישהו, לא סתם בשביל להתאמן... האמת היא..." אמרה והתקרבה אל קאגומה "שבאתי לכאן... עבורך."
בעקרון אנשים מפרסמים פה כל פרק של הפיק שלהם חופשי, אז אני רושמת את כל הפיק הזה באשכול אחד, אחרי שנומוקו אמרה לי (מזמן) שאפשר לפרסם בנושא חדש אם עשיתי המשך... בכל מקרה.. שם: Crying in the rain (בעקרון אני מעדיפה שהשם המלא יהיה Crying in the rain- feeling such a pain אבל זה הקיטץ' שבקיטצ'ים.. @@") שיפ: קאגומה\קיקיו דירוג: PG אני חושבת תקציר: קיקיו, קאגומה, ומה שביניהן, אפשר להגיד ככה (לא, אנשים, אני לא מעתיקה מגאולת דדם ברעיון של השיפ, התחלתי את הפיק לפני זה אם מישהו זוכר (וכמובן שלא ><)) פרק ראשון: הגשם שירד והרטיב אותה עד שד עצמותיה לא מנע ממנה לעמוד מעל גופתה של האישה הצעירה. "למה?" היא לחשה, בקשי הוגה את המילה בעודה ממררת בבכי, נושמת בכבדות ומנסה להתגבר על תחושת המחנק, מסרבת להאמין שזה אכן קרה. "למה?" לחשה שנית, כעת יושבת על האדמה הלחה ומלטפת את שיערה, בוהה במרירות בחץ המלוכלך בדם קרוש, שאפילו הגשם החזק שירד לא הצליח להסירו, בחץ שפגע בליבה ונטל את חייה. "למה עשית את זה לעצמך?" שאלה את עצמה, דמעותיה המלוחות מתערבבות בגשם וחלקן נופלות על פני האישה "קיקיו..." **********************************************************************קאגומה התעוררה בבהלה, סורקת את סביבתה, מביטה באחו שגבולותיו ניצבים על קצה יער ושמים תכולים נטולי עננים. "זה היה רק חלום." אמרה בהקלה, מביטה בחיוך בחבריה הישנים תחת כיפת השמיים. תוהה מדוע על חלמה על קיקיו- גלגול נשמתה הקודם- ומדוע בכתה למראה גופתה, אשר היתה חסרת חיים ממילא, נטלה קאגומה בגדים נקיים והחלה לצעוד אל עבר הנהר. "ובכן, ישנם חלומות שמתגשמים וישנם חלומות שלא, לא כך?" אמרה לעצמה בתקווה שכך תירגע. היא נכנסה למים הזכים אחרי שפשטה את בגדיה, נרגעת מעט ונדרכת חזרה תוך כמה דקות כששמעה מישהו זז בין השיחים על גדת הנהר. היא עצמה את עיניה בתסכול והתלבשה במהירות 'אם זה מירוקו שבא להציץ לי,' חשבה לעצמה בכעס 'סאנגו תראה לידי כמלאך.' ורצה אל עבר מקור הרעש. היא הסיתה את עלי השיחים לצד, חושפת שד צעיר בעל שיער אדמוני אשר החזיק חפץ מתכתי עם עדשת זכוכית. "שיפו!!" קראה בהפתעה "לא ציפיתי שתעשה דבר כזה... בשביל מה המצלמה שאתה מחזיק?" השד הקטן הביט בה במבט תמוהה "מה זה מצלמה?" שאל, "מירוקו אמר לי להתקרב לכאן וללחוץ כאן על כפתור מסוים, הוא חושב שזה משחק, אבל זה שעמם אותי אחרי כמה פעמים..." אמר והניח את המצלמה על הדשא הרך, מסתלק מן המקום ומשאיר את קאגומה מהורהרת, משליכה את שבב הזיכרון של המצלמה אל המים התכולים. 'לעזאזל עם מירוקו- סאמה, עכשיו הוא מגייס גם את שיפו- צ'אן לעזרתו?' היא סירקה את שיערה בעצבנות ושמעה שנית רחשים מאזור קרוב. 'ייתכן שהוא בא לנסות להציץ לי שנית?' היא הניחה את המסרק בצד ורצה אל מקור הרעש, שהפעם היה היער הסמוך. כאשר הגיעה אל קרחת היער ראתה מולה את קיקיו, שותקת ומתאמנת בירי חצים. "קיקיו!" קראה בהפתעה "מה את עושה באזור?" היא התקרבה אליה אט אט, כשוקלת את צעדיה בזהירות. קיקיו לא ענתה לה והמשיכה להתאמן, מתעלמת משאלתה הטיפשית. לאחר שתיקה אשר נמשכה מספר דקות הפרה את הדממה ופנתה אל קאגומה, מביטה בעיניה במבט קר "האם את חושבת שזה עניינך מה אני עושה פה, נערה צעירה? האם אינך חושבת שאפשר לשים לב בקלות למה שאני עושה?". קאגומה שתקה במבוכה, משחקת בשיערה בעצבנות. "אני מניחה שהגעת לאזור הזה כדי לחפש את אינויאשה, לא כך? ובכן, הוא נמצא קרוב לכאן, את רוצה שאני אוביל אותך אליו?" קאגומה הופתעה כאשר הרגישה לפתע פגועה, מקנאה מעט באינויאשה אשר קיקיו התעניינה בו כל- כך. 'מה היא בכלל מוצאת בו?' חשבה לעצמה, 'לעזאזל, למה שלא תמצא בו את מה שאני מוצאת בו? מה בעצם ההבדל בינינו?' היא המשיכה לחשוב בעודה נשענת על העץ הקרוב, 'אז איך זה יכול להיות...' היא תהתה לפתע 'שאני כבר לא מוצאת באינויאשה דבר?' קיקיו המשיכה להביט בקאגומה במבט קר, מתמהמהת ולא עונה לשאלתה. "ובכן..?" קאגומה שאלה, מתכוננת לצאת מקרחת היער. "זה לא ממש מעניין אותי היכן נמצא אינויאשה." השיבה בחיוך, עדין מביטה בה במבט קר. "אני מודה שבהחלט באתי לכאן בשביל מישהו, לא סתם בשביל להתאמן... האמת היא..." אמרה והתקרבה אל קאגומה "שבאתי לכאן... עבורך."
