והם בדרך כלל לא עוסקים בתרגום.
דיסגרף אחד שאני מכירה, שסובל מדיסגרפיה קשה, הקפיד במשך שנים לבדוק את הטקסטים שהוא משגר לחלל העולם בבודק איות. היום האיות שלו השתפר במידה משמעותית. בזמן שאני מוכנה לקבל אמירות בנוסח "אני דיסגרף, יש לי שגיאות, תסלחו לי", הוא הרבה פחות סובלני ממני. הוא אומר שזה שיש לך מגבלה זו לא סיבה לוותר לעצמך, כי העולם לא יוותר לך. מה אני מתכוונת לומר? שבמפתיע, מאז שאני מסתובבת בפורומים, נראה שחצי מאוכלוסיית העולם - לפחות - דיסגרפית, אם לשפוט לפחות לפי הטיעון הקבוע של "סליחה על השגיאות, אני דיסלקט". שנראה שאחוז בעלי ליקויי הלמידה עולה בהתמדה בכל שנה, ועוד מעט כבר אלה שלא מאובחנים כבעלי ליקוי למידה יהיו יחידי סגולה. ושהוויתור העצמי נהיה, אולי, קצת פופולרי מדי, דבר שקל יחסית לקבל אותו בפורומים אחרים, אבל בפורום שעיסוקו בשפה זה די צורם.