coldplay

מזווית קצת שונה..

אוזי, יש טעות אחת קטנה בניתוח שלך. אתה מניח שמה שאנחנו שומעים ברדיו או בתקליטים ומה שאנו רואים בטלוויזיה, נקבע על-ידי היוצרים (הלהקות/זמרים וכו'). האמת היא, שמי שקובע מה נשמע ונראה זה חברות התקליטים. הן אלו שקובעות אלו זמרים/להקות בכלל יקליטו מוסיקה, והן אלו שקובעות את כל נושא ה-distribution, היינו, הפצה: החל מאיפה יימכרו התקליטים, הסרטת קליפים, איפה יופיעו האומנים (אם בכלל, כי מישהו צריך לממן סיבובי הופעות, ולא תמיד חברות התקליטים מוכנות לממן זאת), וכן הלאה. כיום, למעשה, כל "תקליט" הוא מוצר, והוא גם רק מוצר אחד משורה של מוצרים נלווים: DVD, קליפים, טי-שירטס וכו', שבא למכור תדמית מסויימת. האמנים תלויים לחלוטין בחברות התקליטים. מי שלא מוכן לפעול על פי התכתיבים שלהן, נאלץ להסתפק בחברות indie קטנות, שיכולת ההפצה שלהן מוגבלת, או לעבור לאינטרנט, או לוותר על קריירה בתחום המוסיקה בכלל. כיום יש בעולם רק 7 חברות תקליטים גדולות. הן שולטות על 99% מהשוק (או משהו כזה). הן מכתיבות את הכל, למעשה. בעבר היה מספר גדול יותר של חברות, ולכן חברות תקליטים היו מוכנות אז "להסתכן" ולממן אמנים שפחות פונים לזרם המרכזי. כיום התחרות בין אותן 7 חברות היא כה גדולה, שהן בכלל לא מוכנות להסתכן. זה לא רק העניין של הקליפים. שימו לב לדברים הבאים: 1. ברדיו/מצעדי הפזמונים יש רק מספר מוגבל של ז'אנרים (או תת-ז'אנרים) של מוסיקה: נניח ריתמ'נ'בלוז, נו-מטאל ופופ לילדים. פעם היו הרבה, הרבה יותר. חברות התקליטים אינן מסתכנות עוד בנסיון לטפח ז'אנרים חדשים (או ישנים), מתוך הנחה ש"מה שעובד הוא גם מה שיעבוד". הם יעדיפו למכור עוד "אמני" נו-מטאל או RnB = הם יעדיפו "למחזר" דברים, במקום לחדש. 2. "רוק" כפי שהכרנו אותו בשנות הששים והשבעים, אינו תופש עוד מקום בזרם המרכזי של המוסיקה; זהו ז'אנר שוליים כיום. למה? בגלל שהתחרות בין חברות התקליטים גורמת להם לפנות ל"נישות" דמוגרפיות, כגון ילדות בנות 10-16 או בנים בני 18-24. צרכני "רוק" הם רק עוד נישה אחת בין נישות רבות. נכון, יש בכך אלמנט דמוקרטי וראוי, אבל מאידך.. 3. "חיי המדף" של להקות ואמנים קצרים היום הרבה הרבה יותר מבעבר. כיום, להקה או אמן יכולים להזרק ע"י חברת התקליטים אחרי תקליט אחד או שניים. במקרה הטוב - 3 או 4 אלבומים. השוו זאת למצב בעבר, אז חברות תקליטים נתנו לאמנים יד חופשית להתפתח לאורך שנים. אם לקחת את הדוגמא המתבקשת מאליה: אם פינק פלויד היו מתחילים היום, הם היו נזרקים ע"י חברת התקליטים שלהם אחרי שבארט עזב. גם אם הם היו חותמים על חוזה בחברה אחרת, הם היו אולי נזרקים אחרי Saucerful או More, במידה ואלו היו מוכרים פחות מאשר Piper, או שחברת התקליטים היתה לוחצת עליהם "למחזר" את הצליל שלהם, במקום להתפתח ולצמוח כאמנים (ואמנם, זה מה שקרה לפלויד בשנות השמונים והתשעים). זה לא קרה בשנות הששים, כי לחברות התקליטים היתה נשימה ארוכה, והן היו מוכנות להשקיע באמנים שלא היו דווקא בזרם המרכזי, ושאינם מוכרים מיליוני עותקים מיד (או בכלל). מצב דברים זה לא קיים היום. היום התחרות גורמת לכך שחברות אינן יכולות להרשות לעצמן להשקיע באמנים שלא מוכרים מיליונים, ושהמוצרים שלהם אינם נמכרים במספרים גדלים והולכים, בהתמדה. ברגע שהם רואים שהמכירות יורדות, אפילו קצת - האמנים נזרקים. תוסיף לזה את הלחץ של חברות התקליטים "למחזר" את הסגנונות המוסיקליים הנמכרים, והתוצאה ברורה... מוסר השכל: את המוסיקה הטובה יש לחפש בחברות תקליטים קטנות יותר, בד"כ כאלו המתמחות בתתי-ז'אנר מסויימים, וכן בהופעות חיות. ב-MTV וכו' לא תמצאו כמעט אף פעם דברים מעניינים באמת. גם לא בגלגל"צ.
 

OzzzzzY

New member
אחלה...נהנתי לקרוא...

למדתי ממך הרבה
אבל כל זה לא מסביר את הירידה החדה ביכולת הנגינה של האמנים השונים... היום בודדים האמנים שמנגנים ברמה גבוהה כמו הנגנים של פעם (רובם בעצם נגנם וותיקים שפעלו גם בעבר...והיו בשיאם בעבר)...אותו דבר גם לגבי כתיבת השירים...(שני הפרמטרים האלה הם פרמטרים קובעים כמעט אצל כל אחד...) הטקסטים מטופשים והמלודיות עלובות , ובזה חברות התקליטים לא אשמות...החברות יהיו שמחות להחתים על חוזה אמן כישרוני באמת , מישהו שמזכיר את התקופות היפות של המוזיקה , ובודדים אמנים מסוג זה...
 
זאת בדיוק הנקודה

חברות התקליטים לא מחפשות כשרונות; הם מחפשים אנשים שימכרו את המוצרים שלהם. שתי נקודות: א. לא ברור לי למה כוונתך ב"נגינה ברמה גבוהה". רמת הנגינה היום זהה לזו שבעבר, רק הסגנונות שונים. רמת ההפקה, לעומת זאת, עלתה - מה שלא אומר כלום לגבי האיכות האמנותית של התוצר הסופי. ב. כתיבת שירים - כאן המצב כיום הוא של חזרה (בהרבה מקרים) לעבודה עם מפיקים וכותבי שירים מקצועיים, הכותבים עבור הפרפורמרים, במקום אמנים הכותבים שירים בעצמם. דווקא אתמול קראתי על כך דיון מעניין בפורום אחד. הטענה שהועלתה היא, שלמעשה מלבד שתי תקופות - סוף שנות הששים ותחילת שנות השמונים - מרבית השירים ב"מצעדי הפזמונים" למיניהם, נכתבו ע"י כותבי שירים מקצועיים ולא על-ידי האמנים המבצעים עצמם. כך זה היה בשנות החמישים ותחילת שנות הששים, עד הביטלס, וכך המצב מאז אמצע שנות השמונים וגם כיום. האם זה טוב או רע? זה תלוי ברמת הכותבים. בשנות הששים היו לנו אנשים כמו סמוקי רובינסון או הולנד-דוזייר-הולנד, דוק פומוס ומורט שומן, גופין וקינג וכן הלאה - שכתבו שירים שנחשבים היום לקלאסיים, עבור מבצעים שאת זהותם אפילו לא ידעו, לעיתים, בעת כתיבת השיר. השירים ניקנו, בכסף טוב, ע"י מפיקים (פיל ספקטור, בארי ג'ורדי וכו') עבור המבצעים שאותם רצו לקדם. כך היה גם בסוף שנות השמונים, לדוגמא, עם מפיקים כגון סטוק, אייטקן ווטרמן, שהפיקו את קיילי מינו (כשהיתה בת 17), את ג'ייסון דונובן ואחרים. וגם כיום - ראה דוגמת בריטני ספירס, כריסטינה אגילרה וכמעט כל מבצע אחר ב"מצעדי" המכירות. מאחוריהם עומדת מכונה משומנת של מפיקים, כותבי שירים, כוראוגרפים, מאפרים, מלבישים, צלמים ומה לא. זה לא מצב שונה בהרבה משנות הששים - חוץ מעניין איכות השירים, ומהעובדה שהמראה החיצוני של המבצעים חשוב היום יותר מבעבר.
 

OzzzzzY

New member
אאמממ...

א.כשאמרתי "נגינה ברמה גבוהה" , התכננתי לכלל הפרמטרים הדרושים לנגינה בגיטרה: טכניקה , מהירות , רגש , יצירתיות וכו'...כל אמן שולט בפרמטר אחר טוב יותר...היום המצב גרוע ביותר , וקשה למצוא כשרונות חדשים...הכשרונות היחידים הם כשרונות וותיקים בשוק... ב.לדעתי עבודה עם מפיקים בקשר לכתיבית שירים , חייבת להפסק (מה שכנראה לא יקרה בקרוב)...שיר צריך לבוא מהרגש ומהנשמה...כתיבת שיר זאת אחת הדרכים הכי נפלאות שאפשר להביע רגשות , וזה מאוד מטופש שאמן שר שיר אהבה , שהוא בכלל לא כתב אותו...
 
ובכן..

אני לא מסכימה עם חלק מהפרמטרים שמנית. לגבי נגינה: טכניקה, מהירות וכו' אינם קריטריונים רלבנטיים לאיכות נגינה ברוק. רגש ויצירתיות - כן. הסיבה שאין הרבה גיטריסטים חדשים היא שהכלים האלקטרוניים נהיו כלי הנגינה העיקריים במוסיקה הפופולרית, בעשרים השנים האחרונות. לפני כן, הגיטרה שלטה. לגבי כתיבת שירים: אני מבינה את התפישה הרומנטית שמנחה אותך, כי גם אני גדלתי על ברכיה, ומחזיקה בה במידה רבה: הרעיון של האמן היוצר, הכותב מהנשמה וכו'. אבל אתה פוסל כאן הרבה מאוד שירים שגם אתה בטח מכיר ואוהב, שנחשבים לקלאסיים בתולדות הפופ והרוק בכלל, רק כי הם לא נכתבו על-ידי האמנים שמבצעים אותם. ובכלל, גם בלהקות רוק, לא תמיד המבצע (הזמר) הוא זה שכותב את השיר. דייויד גילמור לא כתב את הטקסטים של הפלויד, ולא היתה לו בעיה לשיר שירים של ווטרס. ומה עם רוג'ר דולטרי? שר שירים של פיט טאונסנד. וכן הלאה, וכיו"ב וכו'. ובעצם, כל להקות הרוק הגדולות של שנות הששים והשבעים התחילו את הקריירה שלהם בהקלטת גרסאות כיסוי לשירים של אחרים - שירי בלוז וריתמ'נ'בלוז אמריקאיים, בעיקר. אז מה, זה פסול?
 

OzzzzzY

New member
.....

*כל נגן מסויים חייב שיהיה לו את כל הפרמטרים הללו... הוא לא חייב לשלוט בהם בצורה גבוהה , אבל הוא חייב לפחות את הבסיס כדי לנגן בגיטרה...ללא מהירות בסיסית נגן לא יכול לנגן...הוא לא יכול לנגן בקצב של צב... לכן אמרתי שצריך שיהיה לו את כל הקריטריונים הללו , אבל הוא לא חייב לשלוט בהם ברמה אלוהית..אבל הוא חייב לפחות את הבסיס... *יש הבדל בין להקה שיוצרת מוזיקה/שירים , לבין אמן בודד... בלהקות רבות היו מספר אנשים שכותבם ביחד את השירים , וכוון שהם מייצגים קבוצה מסויימת , זה מתקבל...זה שונה מאמן שמביע רגשות כיחיד... ואני לא פוסל שום שיר בגלל שהוא נכתב ע"י מישהו אחר...פשוט לדעתי זה יותר נאה שאמן שר את מה שהוא כותב...אבל לא פסלתי שום שיר...
 
ובכן 2

לגבי כתיבת השירים: תחשוב שניה על מה קורה בארץ. כאן, רוב המבצעים אינם כותבים את השירים שלהם - ואני מדברת על השירים הישראליים הקלאסיים. אריק איינשטיין - לא כתב את השירים שביצע. אושיק לוי - לא כתב את השירים שביצע. אסתר עופרים - הזמרת הכי גדולה שהיתה כאן - לא כתבה את השירים שלה. וכן הלאה. בישראל, יותר מאשר בכל מקום אחר, כותבי השירים - תמלילנים ומלחינים - הם בעלי סטטוס גבוה יותר מאשר המבצעים. במשך שנים רבות, בדיוק העובדה הזו הבטיחה שהשירים שהוקלטו יהיו באיכות גבוהה, וישארו לאורך זמן, בניגוד ללהיטים בני-חלוף. זה בכלל לא היה משנה שהמבצעים לא כתבו את השירים בעצמם - זה לא פגם ברמתם של המבצעים או של הכותבים. לכן, אין מקום לומר ש"הנוהג הזה חייב להפסק" - למרות שאני מבינה מאיפה אתה בא, כמו שאומרים. לגבי מהירות נגינה - אם כל מהירות נגינה בסיסית מהווה "מהירות", אזי "מהירות" אינה קריטריון רלבנטי לאיכות. מ.ש.ל.
 

Jam Head

New member
תראה בחור ,

לבוא ולהגיד - " שאין היום נגינה ברמה גבוהה או נגנים ברמה גבוהה " זה אחד מהדברים הכי מטופשים ששמעתי בחיים שלי , זה שאתה אישית לא מכיר להקות מודרניות שמנגנות מוסיקה " מורכבת " זה בעייה שלך. אני אישית יכול להעיד לך שרמת הנגינה הטכנית של להקות רוק/מטאל/פ'אנק ועוד גבוהה בכמה וכמה רמות מאשר כל להקות הרוק הגדולות של שנות ה- 60 וה- 70 . ככה שלבוא ולהגיד את האימרה המאוד באנלית הזאת , מראה רק על חוסר ידע .
 

OzzzzzY

New member
תראה בחור ,

מי שמטופש וחסר ידע זה אתה... אל תכניס לי מילים לפה בזמן שהבנת הנקרא שלך שואפת לאפס... התכוונתי שהרוב הגדול של הנגנים של היום לא מגיעים לקרסוליים של הנגנים משנים עברו...זה לא אומר שאין היום נגנים ברמה גבוהה (לכן השתמשתי במילה "רוב"!!!) , יש כיום הרבה נגנים ברמה גבוהה כמו סטיב ואי , ג'ו סאטריאני , אריק ג'ונסון , מרטי פרידמן ועוד רבים שפועלים כבר יותר משלושים שנה , אבל היו בשיאם בעבר...לכן זה לא יהיה נכון ומדיוק לשייך אותם לתקופה של היום... כמעט כל הנגנים הטובים של היום פועלים כבר יותר מעשר שנים...בוא נגיד שבחמש שנים האחרונות לא צמחו כישרונות בגרוש!!!
 

Jam Head

New member
קודם כל...

טווח של עשר שנים זה ממש לא הרבה , חוץ מזה יש היום כישרון בדיוק ברמה של פעם , אפילו יותר מזה , הנגנים היום הרבה יותר טכניים ווירטואוזים משנות ה- 70.
 

OzzzzzY

New member
חחחח...

"הנגנים היום הרבה יותר טכניים ווירטואוזים משנות ה- 70" תרשום קצת שמות של נגנים שיהיה פה שמח...נורא מסקרן אותי את מי תרשום...
 

Jam Head

New member
אין בעייה -

Jeff Loomis Michel Amott Peter Lindgren Chuck Schuldiner John Petrucci Alex Auburn Jason Gobel וזה סתם מהשרוול.
 

OzzzzzY

New member
חחחחחחחחחחחחחחח

זה היה בהחלט מבדר...
אתה טוען שחבורת הליצנים האלה , נגנים טובים יותר מהנגנים הגדולים באמת משות ה-60-70???...חחחחחח.... איך בכלל היה לך את האומץ להעלות את השמות האלה...מטאל סקנדינבי - בעע... אם אתה חושב שאתה כ"כ צודק , כנס לפורום "אגדות רוק" , ותרשום שחבורת הליצנים הזאת יותר טובה מג'ימי פייג' , ג'ימי הנדרקס , ריצ'י בלאקמור , אריק קלאפטון , דווין אולמן...נראה מה הרוב יגיד...זה ממש מעניין אותי...זה פשוט פורום שיש בו יותר גולשים...אם אתה גבר תעשה את זה...ותראה שאני לא היחיד שחושב ככה... נשתמש בעיקרון הכרעת הרוב...
 

Jam Head

New member
קודם כל ,

אתה צריך להוציא את המקל הזה שנתקע לך בתחת , יש לך אגו מאוד מנופח ואני ממש שונא אנשים עם אגו גדול , ורמת ההתנשאות שלך ממש גבוהה וזה עצוב לפי דעתי. דבר שני , אני כותב בפורום " אגדות רוק " מהיום הראשון של הפורום ככה שאני יודע טוב מאוד מה הולך שם ואין לי בעייה להציג את זה שם. דבר שלישי , לא שמעת אף שיר של אף אחד מהגיטריסטים שרשמתי ככה שאתה לא יכול לתת ביקורת בלי אפילו לשמוע וזה ממש מצחיק אותי שאנשים שוללים משהו רק כי הם חושבים שהם " יודעים " יותר טוב מזה. חוץ מזה רק גיטריסט אחד ממה שרשמתי שם הוא ממוצא סקנדינבי , כל השאר או צפון אמריקאים או אירופאים. ואל תחשוב שאין לי הערכה לכל גדולי הרוק של שנות ה-60 -70 אני פשוט חושב שאתה לא יודע על מה אתה מדבר , והדיון הזה רק הוכיח לי שאתה בור מוחלט ושיש לך אגו ענקי , חבל...
 

OzzzzzY

New member
בעעעע....ואני בור..

איך קבעת שאני לא מכיר את הגיטריסטים האלה?!? זה שאני חושב שהם לא משהו זה לא אומר שאני לא מכיר אותם...פעם , בעברי הרחוק , הייתי שומע מטאל - והרבה...כן , וגם את הלהקות האלה שמעתי , ואני מכיר אותם די טוב...וגם אני חשבתי שחלק מהם הגיטריסטים הכי טובים שיש , אבל מאז שמעתי כ"כ סוגים של רוק , והכרתי כ"כ הרבה, מה שבחיים לא תכיר...אז תפסיק לחשוב שאתה במבין יותר מכולם כי אתה סתם בור... הלוואי עלי שאני אדע לנגן כמוהם...זה בהחלט מספק , אבל זאת ממש בדיחה להשוות אותם לגדולים מכל... דווקא נראה לי שאתה לא יודע על מה אתה מדבר , כי אם היה לך שמץ של מושג היית מדבר קצת אחרת... שלום , ולא להתראות...
 

Jam Head

New member
אז תכתוב לי בלי לבדוק

מי מהם אתה מכיר - חוץ מפטרוצי שאני בטוח שכולם מכירים אותי.
 

OzzzzzY

New member
את ארבעת הראשונים מהרשימה שלך

אני מכיר...על השאר לא שמעתי...
 
לפני הקודם כל..

"טכניקה" ו"וירטואוזיות" אינן תכונות חיוניות לרוק. הן בכלל לא רלבנטיות בז'אנר הזה. אולי במוסיקה קלאסית כן, אולי בג'אז. לא ברוק. רמת הנגינה היום זהה לזו שבעבר, בלאו הכי.
 

noosh

New member
תראה...

זה לאו דווקא קשור לוירטואוזיות.. וירטואוזיות לא מוגבל בטווח של שנים ובהחלט יש היום נגנים וירטואוזיים עם רמה טכנית גבוהה, לא בעיה למצוא כאלה.. גם אם לא בתחום הרוק, אז בתחומים אחרים.. אין שום סיבה שכל הוירטואוזיים ייוולדו עד סופ שנות השבעים וזהו, לא יהיו יותר וירטואוזיים אף פעם העניין הוא לא הוירוטואזיות אלא הגישה למוזיקה והיצירתיות וההלחנה. תראה, דילן כתב שירים עם שלושה אקורדים, אלינור רגבי של הביטלס זה בהחלט שיר גאוני והוא מבוסס על שניים. שני אקורדים שבונים יצירת אמנות. אבל התקופה השתנתה ודברים צריכים להתפתח, והיום המוזיקה המיינסטירמית (בבקשה אל תטפלו לפרטים) היא בעיקרה מבוססת על תאווה לכסף וה"אמנים" לא באמתץ כותבים לעצמם את המילים או מלחינים את המוזיקה או בכלל עושים משהו שקשור למוזיקה. "אלילי פופ" הם בעיקר שחקנים, אנשים יפים, רקדנים, בעלי קשרים נכונים והמון כסף, כשהדגש על המוזיקה הוא מזערי האמנים שג'ם הד הביא בהחלט מוכשרים (לפחות אלה שאינ מכירה) אולי אני מעידפה להקשיב למוזיקה מהסבנטיז ולא למוזיקה של היום (בעיקר כי הרוב זה עם דגש על מטאל שאינ לא ממש מחבבת, אבל בהחלט יש להקות ואמנים עכשווים שאינ מקשיבה להם) אבל זה לא גורע מהיכולת הוירטואוזית של אותם אמנים, ששוב - היא לא הכרח בשביל ליצור מוזיקה
 

edlessme

New member
מה שנכון נכון.. ומה שלא לא!!

דבר ראשון שים לב שרוב הפורום מאוד אמביוולנטים ולא ממש קיבלת כן להוט.. מה שרק מראה שכבר יש פה קהל של אנשים שמוכיחים אותך על דבריך. עכשיו לך תשאל חצי מהבית ספר שלך אם הם בכלל מכירים אותם... ואם זה לא ניראה לך מספיק... לא יודע... סתם תיראה כמה משדרים קליפים של קולדפליי לעומת להקות אחרות\ "אומנים" אחרים (דוגמאת: אוונאסנס, לינקין פארק, אני בטוח שכבודו יכול להשלים את החסר.. אני לא חושב שאתה מבין אפילו את האבסורד במה שאתה אומר... אתה למעשה אומר שקולדפליי מנסה להגיע לכמות מכסימלית של מאזינים.. איזה בולשיט! מה הם? בלינק??? כי שים לב שבלינק באמת מיצרת מוזיקה כזאת... גאד דמיט... אם הם היו מנסים להגיע לכמה שיותר מאזינים אתה לא חושב שהם היו הופכים להיות להקת פאנק (עם פי... ולא.. לא בסיגנון דד קנדיס..) שמוכרת כמה שיותר באמת... חצי מהדיסק האחרון שלהם היה נישמע לגמריי אחרת אפילו!!! לפני שאתה קובע קביעות לגבי קולדפליי, וליפני שאתה מוקיע כל להקה שעלולה להעז להופיע בערוץ אם טי וי השיטני, תעשה טובה..גלה תנסה להקשיב לדיסק, כי להזכירך מה שמופיע באם טי וי באמת נוטה להיות אף הצד הרע של "אומן".. נ.ב.: מצטער על האי קוהרנטיות... מחסור עז של שעות שינה+ כאב ראש+ מיבחנים...
 
למעלה