סקארלט אוהארה
New member
CITY OF LONDON
13.2.07 שמת לב? לא ציינתי את השעה בצמוד לתאריך. למה? כי ככה אני רוצה להתחיל את קומץ המכתבים שלי אלייך מלונדון. השעה עכשיו 00:17, משמע 2:17 בישראל. נחתנו לפני 3 שעות, פלוס מינוס, ואושקית אספה אותי מהשדה. היום התחיל בעייפות טוטאלית (משום מה, יש לי תחושת בטן חזקה שאת יודע בדיוק על מה אני מדברת...). ישנתי כמעט כל הנסיעה מאילת לתל אביב עד שבאיזשהו שלב התעוררתי ותהיתי אם אני בכלל בדרך ליעד שלי (פראנואידית משהו.. כלום לא חדש לך). הלכתי לי קצת ברגל מהתחנה המרכזית לתחנת רכבת, תיירת בארצי שלי, מביטה ימינה ושמאלה כדי לוודא שאני בכיוון הנכון. בתחנת הרכבת בישרו לי כי הרכבת תאחר, אז ישבתי לי שמחה וצוהלת ממהרת לנגוס בסנדוויץ' היווני התמידי שלי מ"ארומה". אז זהו, שלא!!!! פיכסה כיחסה! לסנדוויץ' לא היה טעם ולשפתיים שלי נוצרה שכבת הגנה משמן. לסל וחסל! הגעתי לשדה התעופה, מביטה לכל עבר כילדה קטנה בחנות צעצועים ענקית. עברתי בידוק בטחוני, הצהרות, שיקופים, ביקורת דרכונים וכל מיני דגן ועלינו למטוס. על הכיסא היו כל מיני דברים שלא הבנתי מהם אז זרקתי אותם הצידה והתרווחתי. הקפטן החל לדבר במבטא מוזר ומהיר. משלא הבנתי דבר, שקעתי בתרדמת. המהלך הטיסה הדיילים עברו ושאלו כל מיני שאלות ואני מצידי השבתי "WHAT?" ובמבט מבוייש ותמים סטייל "הקצין והקטינה" ואז או שהבנתי או ששיחקתי אותה מבינה... חזרה לתחילת המכתב: הגענו למלון אושרית ואני קפואות, עייפות ורעבות. הזמנו פסטה בלובי המלון (לא מומלץ!!!) ועלינו לישון. 00:30 לילה טוב, אהבה שלי.
13.2.07 שמת לב? לא ציינתי את השעה בצמוד לתאריך. למה? כי ככה אני רוצה להתחיל את קומץ המכתבים שלי אלייך מלונדון. השעה עכשיו 00:17, משמע 2:17 בישראל. נחתנו לפני 3 שעות, פלוס מינוס, ואושקית אספה אותי מהשדה. היום התחיל בעייפות טוטאלית (משום מה, יש לי תחושת בטן חזקה שאת יודע בדיוק על מה אני מדברת...). ישנתי כמעט כל הנסיעה מאילת לתל אביב עד שבאיזשהו שלב התעוררתי ותהיתי אם אני בכלל בדרך ליעד שלי (פראנואידית משהו.. כלום לא חדש לך). הלכתי לי קצת ברגל מהתחנה המרכזית לתחנת רכבת, תיירת בארצי שלי, מביטה ימינה ושמאלה כדי לוודא שאני בכיוון הנכון. בתחנת הרכבת בישרו לי כי הרכבת תאחר, אז ישבתי לי שמחה וצוהלת ממהרת לנגוס בסנדוויץ' היווני התמידי שלי מ"ארומה". אז זהו, שלא!!!! פיכסה כיחסה! לסנדוויץ' לא היה טעם ולשפתיים שלי נוצרה שכבת הגנה משמן. לסל וחסל! הגעתי לשדה התעופה, מביטה לכל עבר כילדה קטנה בחנות צעצועים ענקית. עברתי בידוק בטחוני, הצהרות, שיקופים, ביקורת דרכונים וכל מיני דגן ועלינו למטוס. על הכיסא היו כל מיני דברים שלא הבנתי מהם אז זרקתי אותם הצידה והתרווחתי. הקפטן החל לדבר במבטא מוזר ומהיר. משלא הבנתי דבר, שקעתי בתרדמת. המהלך הטיסה הדיילים עברו ושאלו כל מיני שאלות ואני מצידי השבתי "WHAT?" ובמבט מבוייש ותמים סטייל "הקצין והקטינה" ואז או שהבנתי או ששיחקתי אותה מבינה... חזרה לתחילת המכתב: הגענו למלון אושרית ואני קפואות, עייפות ורעבות. הזמנו פסטה בלובי המלון (לא מומלץ!!!) ועלינו לישון. 00:30 לילה טוב, אהבה שלי.