Chimichurri
חשבתי איך להעביר אלייך את המתכון. את יודעת, חברה שלי... יש דברים ש... מה לעשות...לא ניתן לנסח אותם כמתכון... יש דברים שכל כך קשורים ללב, לרגש ולנשמה ש... סיפרתי לך פעם על האש, ואמרתי לך שהיתר הוא משני. כי האהבה והרוך שאנחנו משקיעים בהכנת האש, בהצתתה, ובשמירת השלווה והרוגע שלה; קובעים את האיכות. אבל יש עוד משהו... הדבר הזה שבו אנחנו מתבלים... הרוטב המשגע והחושני הזה... גם הוא משמעותי ביותר. כי אי אפשר ללא התיבול הזה. וגם בהכנתו, יש להשקיע את כל הרוך שבעולם ואת מלא תשומת הלב לכל אחד ממרכיביו. והדבר החשוב ביותר, הוא להכין אותו ביחד, בזוג. קודם כל דואגים למוסיקה קובאנית ברקע. יש במוסיקה הקובאנית, מין ארוטיקה כזו, שמעוררת את החושים ואת כל התאוות עליהן ניתן לחלום... כמו לדוגמה הרוטב הזה, המתבל ומעשיר את טעמו של העיקר. כולה צריך צרור פטרוזיליות טריות, שני ראשי שום, בצל אחד ופלפל אדום. מקלפים היטב את שיני השום וקוצצים את הכל דק דק עם סכין גדולה וחדה. אל תיבהלי מהסכין... וזהירות עם האצבעות... שימי לב שקוצצים את הכל בסכין. ממש קיצוץ דק. ושלא תתפתי להשתמש בפןד-פרוססור, כפי שבטח את, בטלנית שכזו, מעלה בדעתך. כי אז, מה שייצא לך, זה מין עיסה כזו, שיכולה לשמש במקרה הטוב, לדבר הלא אכיל הזה שקוראים כאן ``סחוג``. ואנחנו לא מתעסקים כאן בסחוג... בשביל סחוג לא צריך מוסיקה קובאנית... בשלב הזה, נושמים עמוק את ריח השום וריח הפטרוזיליה, העיניים מלאות כבר בדמעות מהבצל והמוסיקה ממשיכה לקרב אותנו לאקסטזה כזו... שאנו כבר ממש מלווים אותה בתנועות גוף חושניות, וברקיעות קצובות על רצפת המטבח. אל תצחקי, אבל נשיקה רכה ומלטפת באוירה הזו, באמצע המטבח, עם מוסיקה קובנית ועם ניחוח השום והפטרוזיליות...יכולה לעשות פלאי פלאים לטעם של הדבר הזה שאנחנו רוקחים כאן... אפשר לחשוב גם על נשיקה מרפרפת בעיניים, כדי לנגב את דמעות האושר שנערמות שם... זהו. הכל קצוץ וקצוץ דק. מכניסים לצנצנת של ריבה וממלאים עד למחציתה. מוסיפים כפית שטוחה של מלח, קצת פלפל שחור, כמון, פפריקה מתוקה, טיפה פפריקה חריפה ואורגנו; ומנערים, לקצב המוסיקה. משתלב יפה עם כלי ההקשה. המרכיבים השונים מתערבבים זה בזה, ומתמזגים לקבוצה של פירורים צבעוניים נוצצים. מעמידים בזהירות, שופכים שמן תירס עד לשליש מהצנצנת, וחומץ עד כמעט למעלה, ושוב.... מערבבים בקצב הסלסה הקובנית הארוטית. אה! דיר באלאק! לא שמן זית - כי טעם הזיתים ישתלט על הרוטב המיוחד שלנו וחבל... את שמן הזית השאירי לסלט. ואחרי שערבבנו, ובחשנו קצת עם כפית, מעמידים את הצנצנת על השיש חצי יום. אם המוסיקה הקובנית עדיין נמשכת, את כבר תדעי איך לנצל את מחצית היום הזו... ובקשר לאש... כבר סיפרתי לך פעם... אז... הכנת האש ורוטב התיבול... כל היתר... בא מעצמו... סקסופון
חשבתי איך להעביר אלייך את המתכון. את יודעת, חברה שלי... יש דברים ש... מה לעשות...לא ניתן לנסח אותם כמתכון... יש דברים שכל כך קשורים ללב, לרגש ולנשמה ש... סיפרתי לך פעם על האש, ואמרתי לך שהיתר הוא משני. כי האהבה והרוך שאנחנו משקיעים בהכנת האש, בהצתתה, ובשמירת השלווה והרוגע שלה; קובעים את האיכות. אבל יש עוד משהו... הדבר הזה שבו אנחנו מתבלים... הרוטב המשגע והחושני הזה... גם הוא משמעותי ביותר. כי אי אפשר ללא התיבול הזה. וגם בהכנתו, יש להשקיע את כל הרוך שבעולם ואת מלא תשומת הלב לכל אחד ממרכיביו. והדבר החשוב ביותר, הוא להכין אותו ביחד, בזוג. קודם כל דואגים למוסיקה קובאנית ברקע. יש במוסיקה הקובאנית, מין ארוטיקה כזו, שמעוררת את החושים ואת כל התאוות עליהן ניתן לחלום... כמו לדוגמה הרוטב הזה, המתבל ומעשיר את טעמו של העיקר. כולה צריך צרור פטרוזיליות טריות, שני ראשי שום, בצל אחד ופלפל אדום. מקלפים היטב את שיני השום וקוצצים את הכל דק דק עם סכין גדולה וחדה. אל תיבהלי מהסכין... וזהירות עם האצבעות... שימי לב שקוצצים את הכל בסכין. ממש קיצוץ דק. ושלא תתפתי להשתמש בפןד-פרוססור, כפי שבטח את, בטלנית שכזו, מעלה בדעתך. כי אז, מה שייצא לך, זה מין עיסה כזו, שיכולה לשמש במקרה הטוב, לדבר הלא אכיל הזה שקוראים כאן ``סחוג``. ואנחנו לא מתעסקים כאן בסחוג... בשביל סחוג לא צריך מוסיקה קובאנית... בשלב הזה, נושמים עמוק את ריח השום וריח הפטרוזיליה, העיניים מלאות כבר בדמעות מהבצל והמוסיקה ממשיכה לקרב אותנו לאקסטזה כזו... שאנו כבר ממש מלווים אותה בתנועות גוף חושניות, וברקיעות קצובות על רצפת המטבח. אל תצחקי, אבל נשיקה רכה ומלטפת באוירה הזו, באמצע המטבח, עם מוסיקה קובנית ועם ניחוח השום והפטרוזיליות...יכולה לעשות פלאי פלאים לטעם של הדבר הזה שאנחנו רוקחים כאן... אפשר לחשוב גם על נשיקה מרפרפת בעיניים, כדי לנגב את דמעות האושר שנערמות שם... זהו. הכל קצוץ וקצוץ דק. מכניסים לצנצנת של ריבה וממלאים עד למחציתה. מוסיפים כפית שטוחה של מלח, קצת פלפל שחור, כמון, פפריקה מתוקה, טיפה פפריקה חריפה ואורגנו; ומנערים, לקצב המוסיקה. משתלב יפה עם כלי ההקשה. המרכיבים השונים מתערבבים זה בזה, ומתמזגים לקבוצה של פירורים צבעוניים נוצצים. מעמידים בזהירות, שופכים שמן תירס עד לשליש מהצנצנת, וחומץ עד כמעט למעלה, ושוב.... מערבבים בקצב הסלסה הקובנית הארוטית. אה! דיר באלאק! לא שמן זית - כי טעם הזיתים ישתלט על הרוטב המיוחד שלנו וחבל... את שמן הזית השאירי לסלט. ואחרי שערבבנו, ובחשנו קצת עם כפית, מעמידים את הצנצנת על השיש חצי יום. אם המוסיקה הקובנית עדיין נמשכת, את כבר תדעי איך לנצל את מחצית היום הזו... ובקשר לאש... כבר סיפרתי לך פעם... אז... הכנת האש ורוטב התיבול... כל היתר... בא מעצמו... סקסופון
אילה